בלוג

מקדש דאישו אין (Daisyō-in) באי מיאג'ימה
האי מיאג'ימה (Miyajima) המצוי מול חופה של הירושימה, הוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביפן. משמעות השם מיאג'ימה היא "אי המקדשים" ומפאת קדושתו של המקום, לא התגוררו בו אנשים במשך אלפי שנים. היום מתגוררים על האי שגודלו כ-30 קמ"ר כ-1500 איש, רובם עוסקים בתעשייית התיירות המשגשגת של המקום. עקב קדושתו, אין על האי בתי עלמין או

פיראן – סלובניה: טרטיני, כתובת נסתרת וסיפורי השטן
במרחק של כשעה נסיעה ממערת הנטיפים הידועה של פוסטוינה לכוון דרום מערב, נמצאת העיר פיראן שהיא בעייני אחת מהפנינים הרבות שיש לסלובניה להציע. עוד לפני שנגיע לפיראן נעבור בדרך את עיר הנמל קופר ולאחריה את אתר הנופש הידוע פורטרוז' (Portorož) הוא נמל הורדים. מיד כשניכנס לפורטרוז' נרגיש כי הגענו למקום של נופש: ריבוי בתי המלון

שיקגו, פיקסו וחואן מירו
שיקגו היא בעייני אחת הערים היפות בארה"ב. זו עיר עם ארכיטקטורה מדהימה, עם פארק נהדר בשם "גרנט פארק" על שמו של הנשיא ה-18 של ארה"ב, עיר בה נערך מרוץ מרתון מפורסם, עיר של תרבות עם פסטיבלים ידועים בתחום המוסיקה הקלאסית, הג'אז והבלוז, עיר שעל שמה יש מחזמר מפורסם, עירם של רם עימנואל, ברק אובמה, הריסון

זאגרב: פוניקולר, תותח, טיילת וסופר ידוע
אין תייר המגיע לזאגרב בירת קרואטיה, שאינו מבקר בכיכר המרכזית של העיר- כיכר באן ילצ'יץ'. המקום הוא נקודת מוצא מצויינת לטיולים בסביבה, יש בכיכר ובסביבתה הרבה חיי לילה ובימים של אירועי ספורט, תמיד יהיו שם דוכנים לממכר בירה ובהם גם מסכים אשר יעבירו את האירועים בשידור ישיר. החגיגה בימים אלו, תהיה בעיצומה. לא רחוק מכיכר

סיפורו של סמואל יאנג ג'וניור
שנות ה-60 של המאה הקודמת, היו שנים סוערות מאוד ורבות אירועים. גם היום, כמה עשרות שנים לאחר שתם העשור ההוא, נחשבות שנות ה-60 לעשור הפוליטי ביותר של המאה ה-20. במדינות רבות בעולם התחוללו בתקופה זו מחאות ומרידות שונות אשר בבסיסן תמיד עמדה השאיפה לשינויים בתחומים שונים. אך בואו נתרכז עתה בארה"ב: בעשור זה חוותה ארה"ב

ססיליה הקדושה – פטרוניתם של המוסיקה והמוסיקאים
אחד הדברים המשותפים לדתות רבות, בין אם מדובר בדתות המונותאיסטיות השונות, הדתות הפוליתאיסטיות או דתות המזרח, הוא פולחן הקדושים. לקדושים נחשבים אנשים אשר הלכו לעולמם ולאחר מותם הוכרו כדמויות מופת. ביהדות מדובר יותר על צדיקים מאשר על קדושים אך רבים נוהגים לעלות לקבריהם, להציב בביתם תמונות שלהם ואף תעשייה של קמעות התפתחה סביב הנושא זה.

