כמו מלחמות רבות אחרות, מלחמת וייטנאם נתפסת לרוב כעימות בין צבאות גבריים: חיילים בג'ונגל, גנרלים סביב מפות, רעש מטוסים ומסוקים חגים מעל. אך מאחורי הדימויים האלו פעל כוח נוסף, שקט ולעיתים אך מכריע: נשים. בשני צידי המתרס, בצפון ובדרום וייטנאם וגם בצבא ארצות הברית, נשים נטלו חלק פעיל במאמץ המלחמתי: כלוחמות גרילה, מפקדות, מרגלות, אחיות

גלגלי המטוס עוד לא הספיקו להתקרר על מסלול הנחיתה, וכבר המתינה לרגלי המדרגות שורה של גברים בחליפות כהות, פניהם קפואות ועיניהם נעוצות בה: איווה איקוקו טוג'ורי (Iva Ikuko Toguri), צעירה אמריקאית הנראית תשושה למדי, אוחזת בידה מזוודה קטנה, ציפתה סוף סוף לשוב הביתה אחרי שנים של פחד ובידוד ביפן. היה זה ב-25 בספטמבר 1948, היום

טיראנה של ימינו היא עיר צעירה ותוססת, מלאה חיים וצבע. אך מאחורי הצבעים והחיוניות מסתתר עבר לא רחוק שבו הפחד והבידוד עיצבו את החיים. היום זו עיר שבונה את זהותה מחדש ונעה בין הרצון לשכוח לבין הצורך לזכור. ובדיוק בנקודת המפגש הזו בין עבר להווה ניצבת אנדרטה שמזכירה לנו דבר פשוט אך חשוב: החירות, שאנו