"לבלבו אגס וגם תפוח, ערפילים כיסו את הנהר…" יש מנגינות שאנחנו מכירים זמן רב כל כך, עד שנדמה לנו שהן תמיד היו כאן. אבל למנגינות, ממש כמו לבני אדם, יש לפעמים מסעות מפתיעים. הן חוצות גבולות, מחליפות שפות, מקבלות מילים חדשות ולעיתים משנות לחלוטין את משמעותן. כזו היא המנגינה של "קטיושה", המוכרת גם בגרסתה העברית

יש מנגינות שאינן זקוקות למילים כדי לעורר זיכרון. כזאת היא "בוקר של קרנבל". די בכמה הצלילים הראשונים של Manhã de Carnaval כדי שנעלה בדמיוננו משהו מברזיל: גיטרה רכה, סמבה איטית, ריו דה ז'ניירו ואולי גם קרנבל. אלא שהמנגינה הזאת אינה שמחה במיוחד. להפך: יש בה עצב, געגוע ואפילו תחושה של אובדן. זהו ניגוד מוזר לשיר

לפעמים שם אחד מצליח לחבר בין עולמות שאיש לא היה מעלה על דעתו לקשור ביניהם. האחד הוא נהר אפל מן המיתולוגיה היוונית, הגבול שבין עולם החיים לעולם המתים, והאחר הוא שמה של אחת מלהקות הרוק המצליחות של שנות ה-70 וה-80. שניהם נקראים סטיקס (Styx). האם מדובר בשם שנבחר במקרה, או שיש בו הד רחוק לאחד