בלוג

וושינגטון, בירת ארצות הברית, ראתה לאורך השנים אין ספור הפגנות. אך זו של קיץ 1932 הייתה שונה מכל האחרות. לא היו אלו פועלים שובתים, סטודנטים או פעילי זכויות אדם. גם לא חקלאים או חברי איגודים מקצועיים. היו אלה אלפי יוצאי מלחמת העולם הראשונה, אנשים שלחמו במדי צבא ארצות הברית רק 14 שנים קודם לכן. הם

כמעט על כל שולחן במסעדה אמריקאית, עומד בקבוקון קטן עם פקק אדום. רובנו מטפטפים ממנו כמה טיפות על הסטייק, על הפיצה או על הצ'יפס, מבלי להקדיש לכך מחשבה נוספת. אך המסע של אותו בקבוק התחיל הרבה לפני שהומצאה המכונית, לפני שהוקמה חברת קוקה-קולה, ואפילו הרבה לפני שבני אדם הגיעו לאזור שהוא כיום לואיזיאנה. כדי להבין

בבוקר יום ראשון 9 באפריל 1939, החלו אלפי אנשים לנהור אל הלינקולן ממוריאל (Lincoln Memorial) בוושינגטון. הם הגיעו מכל רחבי העיר, שחורים ולבנים, צעירים ומבוגרים, סקרנים שבאו לשמוע זמרת מפורסמת לצד אנשים שהבינו כי הם עומדים להיות עדים לרגע היסטורי. חלקם עמדו על המדשאות הרחבות המשתרעות מול האנדרטה, אחרים טיפסו על הגבעות שמסביב בניסיון למצוא

יש ערים בארצות הברית שנראות אמריקאיות לחלוטין כבר מן הרגע הראשון. ניו אורלינס (New Orleans) לבטח אינה אחת מהן. כבר במהלך סיור ראשוני ברובע הצרפתי (French Quarter), הרובע ההיסטורי העתיק והמפורסם ביותר של העיר, נדמה כי נכנסים לעולם אחר. החצרות הפנימיות, הבתים הצבעוניים, מרפסות הברזל המעוטרות והצלילים הבוקעים מן הברים השוקקים של רחוב בורבון (Bourbon

יש רגעים בטוקיו שבהם נדמה שהעיר כולה רצה קדימה בלי להביט לאחור. רכבות השינקנסן חוצות מרחקים במהירות מסחררת, גורדי שחקים מזכוכית משתקפים זה בזה, ומסכי ענק מאירים לילה שלא באמת מחשיך. ואז, פתאום, בלב רובע גינזה האלגנטי והיוקרתי, ניצב מבנה שנראה כאילו נשלף מתקופה אחרת: חזית לבנה, גג מעוקל, קווים המזכירים ארמון יפני מסורתי. זהו

רובע שינג'וקו (Shinjuku) הוא אחד המרכזים הדינמיים והמרתקים של טוקיו, מקום שבו נפגשים יחד עסקים, ממשל, קניות וחיי לילה. כאן פועלת תחנת הרכבת העמוסה ביותר בעולם, וכאן מתנשאים גורדי שחקים מודרניים לצד רחובות צפופים ורועשים. בתוך שינג’וקו נמצא קאבוקיצ’ו (Kabukicho), אזור בילויים המשתרע על פני כמה רחובות צפופים בלבד, אך מרגיש גדול בהרבה ממידותיו. שלטי