בלוג

מלחמה בקול נשי: סיפורה של טוקיו רוז
גלגלי המטוס עוד לא הספיקו להתקרר על מסלול הנחיתה, וכבר המתינה לרגלי המדרגות שורה של גברים בחליפות כהות, פניהם קפואות ועיניהם נעוצות בה: איווה איקוקו טוג'ורי (Iva Ikuko Toguri), צעירה אמריקאית הנראית תשושה למדי, אוחזת בידה מזוודה קטנה, ציפתה סוף סוף לשוב הביתה אחרי שנים של פחד ובידוד ביפן. היה זה ב-25 בספטמבר 1948, היום

זיכרון מבטון: אנדרטת הצ'ק פוינט בטיראנה
טיראנה של ימינו היא עיר צעירה ותוססת, מלאה חיים וצבע. אך מאחורי הצבעים והחיוניות מסתתר עבר לא רחוק שבו הפחד והבידוד עיצבו את החיים. היום זו עיר שבונה את זהותה מחדש ונעה בין הרצון לשכוח לבין הצורך לזכור. ובדיוק בנקודת המפגש הזו בין עבר להווה ניצבת אנדרטה שמזכירה לנו דבר פשוט אך חשוב: החירות, שאנו

הקולות שהתנגדו: המוסיקה כמחאה במלחמת וייטנאם
מלחמת וייטנאם התנהלה אמנם אלפי קילומטרים מבתיהם של צעירי ארצות הברית, אך ברחובות לוס אנג'לס, ניו יורק וסן פרנסיסקו, נולדה באותה עת חזית משמעותית נוספת. זו הייתה מלחמה שלא רק פילגה את האומה, אלא גם הולידה דור שלם שהחל לגלות את כוחו מחדש: דור שהשתמש בגיטרות, בשירים ובצלילים חשמליים כדי להתקומם נגד מה שנראה לו

סקאג'אווה – האישה שהובילה את ארה"ב מערבה
ב-4 במאי 1999, באחד מאותם ימים שגרתיים בבית הלבן, יצאה הילרי רודהאם קלינטון, אז הגברת הראשונה של ארצות הברית, לאירוע שונה מן הרגיל. לא הייתה זו מסיבת עיתונאים או אירוע פוליטי, אלא טקס סמלי וטעון משמעות שנערך בוושינגטון: השקת מטבע הדולר החדש, שעליו פני אישה אינדיאנית צעירה הנושאת על גבה תינוק. שמה היה סקאג'אווה (Sacagawea)

אמריקה על הפרקט – מאחורי כל סל יש סיפור
כשאנחנו שומעים שמות כמו בוסטון סלטיקס (Boston Celtics), שיקגו בולס (Chicago Bulls) או לוס אנג'לס לייקרס (Los Angeles Lakers), אנחנו מיד חושבים על כדורסל. אך מאחורי כל שם כזה מסתתר סיפור: לפעמים היסטורי, לפעמים גאוגרפי ולפעמים מחווה לרוח המקום. שמות קבוצות ה-NBA הם הרבה יותר מתוויות על החולצות: השם הוא לעיתים חלון אל תוך ההיסטוריה

סקופיה של ולנטינה סטפנובסקה – כשהעיר הופכת לגלריה
מעטות הערים באירופה שעברו מהפך כה דרמטי כמו סקופיה – בירת הרפובליקה של צפון מקדוניה. בדומה לפריס של הברון אוסמן (Georges-Eugène Haussmann) ששינתה את פניה במאה ה-19 והפכה לסמל של עיר מתוכננת ומודרנית, גם סקופיה ביקשה לעצב את עצמה מחדש לא רק כעיר, אלא כתודעה. לפני תחילת פרויקט ההתחדשות, מרכז סקופיה נראה שונה לחלוטין ממראהו

