בלוג

כאשר מטיילים ברחבי ניו יורק, קשה שלא להתרשם מריבוי הפסלים והאנדרטאות המוצבות ברחבי העיר, אם בפארקים והגנים השונים, ואם בפינות רחוב שונות. מטרתם של אלו היא להנציח אירועים חשובים בהיסטוריה של העיר, אנשים חשובים וגיבורים מקומיים, אך יש גם פסלים כאלו העומדים כמחווה לאנשים הפשוטים. אחד כזה הוא פסל החייט היהודי המוצב בשדרה השביעית בין

ברעום התותחים – המוזות שותקות, כך אומר הפתגם הידוע. אך מה קורה לאחר מכן כאשר התותחים דוממים, אינם רועמים יותר ואבק הקרב שוקע? מטבע הדברים אז מתעוררות המוזות, מרעיפות עלינו מטובן ואנו עדים לגל של יצירה אשר בו המלחמה והאירועים הקשים שחווינו, מוצאים את ביטוים בתחומי האמנות השונים. בזמן כתיבת שורות אלו אנו מצויים עדין

האם אתם מכירים עיר כלשהי בעולם אשר בה אחת מקבוצות הכדורגל נקראת על שמו של ספר? ובאיזו עיר בעולם נקראת תחנת הרכבת המרכזית על שם ספר או סדרה של ספרים? יש בעולם כולו רק עיר אחת כזו: אדינבורו. קבוצת הכדורגל היא כמובן הארטס (Hearts) ותחנת הרכבת היא תחנת ווייברלי (Waverley), שתיהן קרויות על שם כתביו

יום ה-26 ביוני 1921 היה יום חג בוינה. אלפים רבים הצטופפו בפארק העירוני מאחורי אולם הקונצרטים המפואר "קורסלון" (Kursalon) לחזות בטקס חנוכת האנדרטה לזכרו של המלחין הנודע יוהאן שטראוס הבן. אח"מים רבים הגיעו לאירוע ובהם נשיא אוסטריה, ראש ממשלתה וכן ראש עירית וינה ג'ייקוב רומן (Jakob Reumann) שנשא את הנאום המרכזי בטקס ובין השאר אמר:

אחד הדברים המאפיינים את זאגרב בירת קרואטיה, הוא ריבוי הפסלים והאנדרטאות ברחבי העיר. חלק מפסלים אלו הם יצירות אמנות מודרנית כמו פסל "באר החיים" של האמן הידוע איוון מסטרוביץ (על יד בנין התיאטרון) וחלק גדול אחר הוא של אישים הקשורים להיסטוריה הקרואטית כמו אלו של באן ילצ'יץ' אשר פסלו מוצב בכיכר המרכזית של העיר, המלך

האימפריה היוונית ולאחריה הרומית, חלשו על מרחבים עצומים לאורכו של אגן הים התיכון, והנציחו בהם את תקופות שלטונן הארוכות בעזרת שלל מבנים מעוררי השתאות. בין המבנים הרבים האלו, נתן למנות גם את התיאטראות הרבים שנשארו אחריהן. כמובן שגם אצלנו בארץ נשארו מספר מבנים כאלו מהתקופה הרומית כאשר הידועים שבהם הם בקיסריה, בית שאן ושוני. בעוד