Creative Commons license
אין תייר המגיע לזאגרב בירת קרואטיה, שאינו מבקר בכיכר המרכזית של העיר- כיכר באן ילצ'יץ'. המקום הוא נקודת מוצא מצויינת לטיולים בסביבה, יש בכיכר ובסביבתה הרבה חיי לילה ובימים של אירועי ספורט, תמיד יהיו שם דוכנים לממכר בירה ובהם גם מסכים אשר יעבירו את האירועים בשידור ישיר. החגיגה בימים אלו, תהיה בעיצומה.
לא רחוק מכיכר באן ילצ'יץ' במרחק של כמה דקות הליכה, נמצאת תחנת הפוניקולר אשר בעזרתו ניתן לעלות מן העיר התחתית אל זו העילית. התחנה נמצאת בקצה רחוב טומיצ'בה (Tomićeva) ועד סוף המאה ה-19, היו במקום מדרגות מעץ אשר שמשו לעליה אל העיר העליונה.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 הגיע לביקור בזאגרב מהנדס בשם ד. וו. קליין (D.W. Klein). קליין, קרואטי מהעיר אוסייק (Osijek), עמד ברחוב טומיצ'בה, בחן את המדרגות ובמוחו עלה רעיון. כבר למחרת הוא ביקש לקבוע פגישה עם נציגי העיריה ושיתף אותם בתוכניתו להתקין מסילה עם קרונית אשר תוכל להסיע אל העיר העילית וממנה את כל אלו המבקשים לעשות כן. לאחר מספר דיונים האישור ניתן, קליין החל לעבוד ובחלוף שנתיים ימים בלבד מאז אותה פגישה, בשנת 1890 החל לעבוד במקום פוניקולר שהחליף את הצורך במדרגות העץ המיושנות.
הפונקולר של קליין עבד על מנוע קיטור אשר סבל מבעיות רבות. יותר מדי פעמים לחץ הקיטור היה נמוך וזקני זאגרב מספרים כי מידי פעם היה על הנוסעים לרדת ולדחוף את הפוניקולר במעלה הגבעה, דבר אשר עורר אצל רבים געגועים עזים למדרגות הישנות והטובות…
למרות זאת, עבד הפוניקולר ברציפות במשך 39 שנים (למעט תקופות קצרות של השבתה), עד שנת 1929. בשנה זו הסתיימו זכויותיו של קליין על הפרוייקט ומי שקיבל את הזיכיון להפעלת הפוניקולר היה תאגיד ZET, תאגיד התחבורה הציבורית של זאגרב (Zagreb Electric Tram). התאגיד עצר את פעולתו של הפוניקולר למשך כמה שנים במהלכן שופצו המסילות והתחנות והעיקר: מנוע הקיטור המיושן הוחלף במנוע חשמלי חדיש. ברוב פאר והדר חודשה פעילותו של הפוניקולר בשנת 1934, למשך 35 שנים נוספות, עד שנת 1969. בשנה זו שוב הופסקה פעילות הפוניקולר למשך כמה שנים ובתקופה זו נרכשו קרוניות חדשות עם מנועים חשמליים חדשים ומתקדמים יותר. למרות כמה שינויים מינוריים, הקרוניות החדשות זהות כמעט לחלוטין לאותן קרונית איתן החל הפוניקולר לפעול במאה ה-19. המנועים הישנים נמסרו לתצוגה במוזיאון הטכנולוגי של זאגרב ומאז עובד הפוניקולר ללא הרף עד היום: ניתן לנסוע בו מבוקר ועד לילה בין השעות 06:30 ל-22:00 בעלות של 4 קונות קרואטיות שהן כחצי אירו. מידי שנה מסיע הפוניקולר כ-800,000 איש.
Creative Commons license
הפוניקולר של זאגרב מחזיק בכמה וכמה שיאים:
• זהו קו התחבורה הציבורית הקצר ביותר בעולם: הוא נוסע לאורך 66 מטרים בלבד וזמן הנסיעה בו הוא 64 שניות.
• הקרוניות עושות את דרכן בשיפוע של 52% וזהו אחד השיפועים התלולים ביותר בהם נוסע פוניקולר כלשהו בעולם.
• למרות שמידי פעם סבל הפוניקולר מתקלות, מעולם לא נפגע איש מנוסעי הקרוניות.
• היה זה קו התחבורה הציבורית הראשון שפעל בעיר.
עקב חשיבותו הרבה של הפוניקולר בעיר, החליטה עירית זאגרב כי הפוניקולר הוא אתר בעל חשיבות תרבותית מיוחדת.
ולאחר שעלינו בקרונית, לאן נגיע בעיר העילית?
מגדל לוטרשק (Lotršćak)
הפוניקולר יוריד אותנו בסמוך למגדל הנקרא מגדל לוטרשק. המגדל נבנה במאה ה-13 כמגדל שמירה על העיר, הוא מתנשא לגובה של 30 מטרים וכיאה למגדל שמירה, קירותיו הם בעובי של 2 מטרים. בראש המגדל יש עמדת תצפית וממנה נהגו השומרים להזהיר את התושבים מפני שודדים וליסטים למיניהם, אך גם מפני שריפות כאשר אלו פרצו.
השם לוטרשק נגזר מהשם הלטיני Campana Latrunculorum, שפירושו "פעמון הגנבים": הכוונה היא לפעמון שהותקן במגדל בשנת 1646 והיה נהוג לצלצל בו לקראת סגירת שערי העיר.
Creative Commons license
הקומה הרביעית של המגדל נוספה לו רק במאה ה-19 והוצב בה תותח. התותח נרכש מהבריטים והוא בעל חשיבות היסטורית מיוחדת: היה זה אחד התותחים אשר שימשו את ספינותיו של האדמירל הוריישו נלסון, המנצח הגדול של קרב טרפלגר.
על פי אחת האגדות המקומיות, בסוף המאה ה-19 בעיצומם של המאבקים עם האימפריה העותומאנית, התכונן הצבא העותומאני לתקוף את העיר וכוחותיו חנו מעברו השני של נהר הסאווה. אנשי המשמר הקרואטי ירו עם התותח על עבר העותומאנים. באותה עת היה השף של הפשה בדרכו אל הבוס כדי להגיש לו את ארוחת הצהריים שלו ופגז התותח נחת בדיוק על המגש אותו נשא השף ועליו תרנגול הודו צלוי. הפשה הבין כי יש לו כאן עסק עם צלפים ברמה יוצאת דופן, והמתקפה נמנעה…
לציון אותו אירוע, התותח יורה מאז בכל יום בשעה 12:00 בצהריים אך אם באותה עת אינכם נושאים מגש עם תרנגול הודו עליו, ממש אין צורך להיבהל…
ניתן כמובן לעלות לתצפית על העיר מנקודת התצפית שבמגדל.
טיילת שטרוסמאייר
בעיר העילית יש לא מעט אתרים מעניינים כמו כיכר סן מרקו ובו בית הפרלמנט הקרואטי, בנין העיריה הישן, מקום מושבה של הממשלה ועוד. השביל היורד ממגדל לוטרשק בחזרה אל הכיכר המרכזית, נקרא טיילת שטרוסמאייר. לאורך הטיילת יש מספר נקודות תצפית מהן נשקף נופה הנהדר של העיר התחתית של זאגרב וכן הקתדרלה אשר אחד המגדלים שלה נמצא בעבודות שיפוץ כבר שנים ארוכות.
מי היה שטרוסמאייר?
שטרוסמאייר (Josip Juraj Strossmayer) שחי במאה ה-19 (1815-1905) היה הבישופ של זאגרב וכן פוליטיקאי ידוע שעשה רבות למען העיר: הוא הקים את האקדמיה למדעים ואומנויות וסייע רבות להקמתה מחדש של אוניברסיטת זאגרב. בהחלט סיבות ראויות להנצחה המכובדת לה זכה.
באמצע הטיילת נמצא פסל של דמות נוספת אותה בחרו הקרואטים להנציח: זהו אחד מגדולי הסופרים הקרואטים: אנטון גוסטב מאטוש (Antun Gustav Matoš). מאטוש נחשב לאבי הספרות הקרואטית המודרנית ורבים מהמטיילים בטיילת שטרוסמאייר נוהגים לעצור ולהצטלם על יד פסלו.
Creative Commons license
לאחר שטיילנו בעיר העילית והתחתית, נהנינו מהסיפורים, מהנופים ומכתובות הקיר הרבות (גראפיטי בלע"ז) המאפיינות את זאגרב, כדאי להתישב באחד מבתי הקפה בכיכר, ללגום כוס בירה קרה ולהנות מהמקום הקסום ורווי ההיסטוריה.
לסיום קצת מוסיקה
בשנת 1880, עוד לפני שחשב מר קליין על הפוניקולר של זאגרב, הלחין לואיג'י דנצה האיטלקי את השיר פוניקולי פוניקולה. מילות השיר נכתבו על ידי העיתונאי פפינו טורקו וכל סיפור השיר מופיע בפוסט הנפלא שכתב ידידי עמירם צברי: פוניקולי פוניקולה – מעלה לעבר הוזוב.
הנה אנדרה ריאו.
