בלוג
בית האופרה של הו צ'י מין סיטי (בעבר – סייגון)
העיר סייגון, המוכרת כיום בשם הנפוץ יותר – הו צ'י מין סיטי (הקרויה על שמו של משחרר וייטנאם מהכיבוש הצרפתי ומי שנחשב לאבי האומה), נחשבת לעיר הגדולה והמודרנית ביותר במדינה. למרות שבירתה הרשמית של וייטנאם היא דווקא האנוי, מתפקדת הו צ'י מין סיטי כמרכז הסחר של הדרום. מדובר בעיר שוקקת חיים שהביקור בה הוא חובה
בית האופרה של האנוי
האופרה, שהחלה להצמיח את שורשיה התרבותיים במאה ה-16 סיפקה לאנשי תקופת הבארוק בילוי נוצץ שהיה מיועד בעיקר לבני האצולה, לעשירים ולבני המעמד הגבוה. לא קשה לדמיין את בני אותה התקופה כשהם מגיעים לבית האופרה המהודר, לבושים במיטב מחלצותיהם ומתמקמים כל אחד בתאו הפרטי המהווה את סמל הסטטוס המושלם. לעומתם, נאלצו בני המעמד הנמוך יותר ואלה שהפרוטה
קינטארו – ילד הפלא היפני
אם תגיעו ליפן באביב צפויה לכם חגיגה כפולה ומכופלת ואפילו מרובעת. התקופה שבין 29.4 ל – 5.5 נקראת שבוע הזהב ונחשבת לחופשה הארוכה ביותר במהלך השנה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבשבוע זה נחגגים 4 חגים ומועדים שונים: • 29.4 – יום הולדתו של הקיסר (הירוהיטו, נולד בשנת 1901). • 3.5 – יום החוקה. • 4.5 – היום
בין מקדוניה לאדינבורו
בקיץ האחרון ביליתי כמה שבועות בסקוטלנד שהיא כידוע לכולנו מדינה מדהימה עם נופים מקסימים, הרבה מאוד אגמים (אחד מהם עם מפלצת…), היסטוריה עשירה, אנשים נחמדים בעלי מבטא שלעיתים אינו מובן והרבה מאוד וויסקי משובח. אך עם כל הכבוד לנופיה של סקוטלנד (ויש לי הרבה כבוד), אני שהייתי כל חיי סיטי-בוי התאהבתי בעיקר באדינבורו בירתה. מסתבר שאני לא
קיטו: אל פאנסיו (El Panecillo) ופסל הבתולה המכונפת
אני שמח לארח אצלי באתר את אודט יחזקאל, חברה יקרה שכתבה על פסל הבתולה המכונפת, סמלה של קיטו בירת אקוודור. הפוסט הזה, הוא פרי עטה. תודה אודט! האתר המתוייר ביותר בקיטו הוא אתר הבתולה המכונפת הצופה ממרום הגבעה על כל העיר. ממרום הגבעה הנישאה ניתן לראות את החיבור בין מרכז העיר לדרומה, לצפות על מבני העיר העתיקה,
אריתה פרנקלין – הזמרת של הנשיאים
לאחר שנים ארוכות בהן נאבקה במחלת הסרטן הארורה, הלכה ביום חמישי 16.8.2018 אריתה לואיז פרנקלין לעולמה ונראה היה כי העולם כולו הרכין ראש לזכרה של האישה הדגולה הזו. את הצער שחשתי עם מותה של אריתה, ניתן להשוות רק למה שחשתי עם מותו של אריק איינשטיין בשנת 2013. אישי ציבור רבים פרסמו לאחר מותה של אריתה