בלוג

המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן אמר פעם כי חיים ללא חופש, הם כמו גוף ללא נשמה. בשבועות האחרונים היו לי הרבה מחשבות על חופש וזאת מכמה סיבות. הסיבה העיקרית לכך היא הסגר שנכפה עלינו בגלל אותו וירוס ידוע מספר 19: הימים האלו אינם קלים עבורי. בנוסף לכך, חג הפסח שעבר עלינו תמיד מעורר את המחשבות על

בטיולים אותם אני מדריך, אני תמיד משתדל לדבר גם על היסטוריה יהודית. היהודים גלו מארצם כמה וכמה פעמים לאורך ההיסטוריה: גלות אשור, גלות בבל וגלות בית שני. שנים רבות אחר כך גירוש יהדות ספרד (1492) גרם ליהודים להתפזר עוד קצת בעולם. מכיוון שכך, בהרבה מאוד מקומות בעולם ניתן למצוא סיפורים הקשורים להיסטוריה שלנו. לקהילות היהודיות

לפני מספר ימים, ליתר דיוק ביום 3 באפריל, חל יום השנה למותו (1950) של קורט וייל (Kurt Julian Weill). למרות שהלך לעולמו בגיל צעיר (50) השאיר אחריו קורט וייל רשימה מכובדת של יצירות כאשר לחלק גדול מהן הוא היה שותף עם ברטולט ברכט (Bertholt Brecht). קורט וייל היה לברטולט ברכט בדיוק מה שהיה שנים אחר

אחרנו את הרכבת, הרכבת כבר יצאה מהתחנה, צריך לעצור את הרכבת ומישהו כאו ירד מהפסים. מי מאיתנו אינו עושה מידי פעם שימוש בביטויים הלקוחים מעולם הרכבות? הרכבות היום הן חלק בלתי נפרד מחיינו בין אם מדובר ברכבת תחתית או עילית, רכבת מהירה או מהירה פחות. הרכבת מקשרת בין אנשים והמצאתה היתה הישג טכנולוגי אדיר. הרכבת

שש עשרה שנה הוא שלט בצרפת והוביל אותה לכיבוש רוב מערב אירופה. פרט ליכולותיו הצבאיות היו לו גם לא מעט יכולות רטוריות: בין כל אמרות השפר שלו החקוקות בדברי הימים ומצוטטות שוב ושוב על ידי מנהיגים, זכורות במיוחד אלו הטוענות כי "הצבא צועד על קיבתו" וכי "כל חיל נושא בתרמילו את שרביט הגנרל". על שמו

רובע ניהונבאשי בטוקיו הוא איזור עסקי הנמצא בין רובע הקניות היוקרתי של גינזה מדרום לבין רובע האלקטרוניקה והגאדג'טים אקיהברה שמצפון לו. ניהונבאשי החל להתפתח בתחילת המאה ה-17 (1603) לאחר שבמקום הוקם גשר (הנושא את אותו שם: ניהונבאשי – גשר יפן) מעל אחד היובלים הנשפכים לנהר הסומידה החוצה את טוקיו. גשר העץ הווה באותן שנים את שער