בלוג

שנות ה-60 של המאה הקודמת היו שנים סוערות ביותר והן הביאו לתמורות ושינויים במקומות רבים בעולם. במדינות רבות התחוללו בעשור זה מחאות ומרידות שונות אשר בבסיסן תמיד עמדה השאיפה לשינויים בתחומים שונים. היו אלו השנים של המלחמה הקרה, של מלחמת וייטנאם, מאבקים קשים של השחורים בארה"ב לשיוויון זכויות, כיבוש החלל, אצלנו מלחמת ששת הימים ששינתה

למרות עשרות השנים הרבות שחלפו מאז הסתיימה מלחמת העולם השניה, שמה של הירושימה עדין מעביר בנו צמרמורת וזאת בגלל אירועי אותו בוקר נורא ביום 6 באוגוסט 1945. תושבי העיר שעד אז שכנה הרחק מטווח ההפצצות של בעלות הברית, לא שיערו כי הם עומדים להפוך לחלק מההיסטוריה העולמית. אך באותו בוקר הוטלה על העיר פצצת האטום

אחת הערים החביבות עלי ביפן היא טקאיימה. מדובר בעיר לא גדולה במושגים יפניים (כ-90 אלף תושבים) אך היא בהחלט מסוג המקומות אותם אני מגדיר כ"עיר עם נשמה". רבים מכנים את טקאיימה בשם קיוטו הקטנה: גם קיוטו נכנסת אצלי להגדרה הזו ובשתי הערים השתמרה בצורה נהדרת האווירה של יפן של פעם עם בתי העץ הקטנים, החנויות

מאז שנסעתי לראשונה ליוון לפני שנים רבות, פיתחתי חיבה עמוקה לאזור הבלקן ויש לכך כמה וכמה סיבות טובות. זהו איזור מרתק שיש בו ריכוז נפלא של תופעות טבע מעניינות המשלבות גם נופים מגוונים ומרהיבים ביופיים, לצד חופי ים נהדרים. בבלקן יש ריכוז של דתות שונות: האיסלם, הנצרות הקתולית, הנצרות האורתודוכסית ובעבר היו בו גם קהילות

סלובניה היא אחת המדינות בהן יותר נהניתי לטייל ולהדריך בשנים האחרונות. מדובר במדינה שהיא פנינה של ממש. זו מדינה שהתברכה בנופים עוצרי נשימה המשלבים בתוכם שדות ירוקים, אגמי מים צלולים, מפלים, מערות נטיפים ומסלולי הליכה לרוב והכל נקי, מטופח ומסודר בצורה מעוררת קנאה. מבין כל אתריה של סלובניה יש לי חיבה מיוחדת לצפון מערב המדינה,

"התרבות איננה בגדר מותרות, היא בגדר הכרח", כך אמר הסופר הצרפתי (ממוצא סיני) גאו כסינג'יאן. אכן אחד הדברים שיותר הפריעו לי בתקופת הקורונה, הוא חסרונה של התרבות בחיינו: בתי הקולנוע והתאטראות שנסגרו וכמובן גם משחקי הכדורגל. לשמחתי הספורט מתחיל לחזור, אמנם בלי קהל (וזה ממש לא זה ללא קהל) אך אני מניח שבקרוב ימצא פתרון