בלוג

שנות ה-60 של המאה הקודמת, היו שנים סוערות מאוד ורבות אירועים. גם היום, כמה עשרות שנים לאחר שתם העשור ההוא, נחשבות שנות ה-60 לעשור הפוליטי ביותר של המאה ה-20. במדינות רבות בעולם התחוללו בתקופה זו מחאות ומרידות שונות אשר בבסיסן תמיד עמדה השאיפה לשינויים בתחומים שונים. אך בואו נתרכז עתה בארה"ב: בעשור זה חוותה ארה"ב

אחד הדברים המשותפים לדתות רבות, בין אם מדובר בדתות המונותאיסטיות השונות, הדתות הפוליתאיסטיות או דתות המזרח, הוא פולחן הקדושים. לקדושים נחשבים אנשים אשר הלכו לעולמם ולאחר מותם הוכרו כדמויות מופת. ביהדות מדובר יותר על צדיקים מאשר על קדושים אך רבים נוהגים לעלות לקבריהם, להציב בביתם תמונות שלהם ואף תעשייה של קמעות התפתחה סביב הנושא זה.

ה-21 באוגוסט 1893, היה יום קריר באדינבורו בירת סקוטלנד. בשעה 16:00 אחה"צ נשבה רוח דרום מערבית עזה, אך כל זה לא מנע מקהל רב להגיע אל בית העלמין הישן של העיר ולהצטופף כתף אל כתף. בית העלמין לא יכול היה להכיל את ההמונים שהגיעו ולכן רבים נותרו מחוץ לשער. גם על מרפסות הבתים הסמוכים התגודדו

ביום 30 באפריל 1975, נכנסו לסייגון בירת דרום וייטנאם הטנקים של צבא הצפון, פרצו את שערי ארמון הנשיאות והניפו עליו את הדגל של הצפון הקומוניסטי. כך הגיעה לסיומה מלחמת וייטנאם, מלחמה ארורה שגבתה את חייהם של כ-3 מיליוני בני אדם. רוברט מקנמרה, מי שהיה שר ההגנה הנמרץ של ארה"ב והוביל אותה אל תוך הבוץ הווייטנאמי,

לעיר אל עין השוכנת במזרח אמירות אבו דאבי ממש על גבול עומאן, יש חשיבות עצומה בהיסטוריה של אחוד האמירויות הערביות. שם התגוררה משפחת אל נהיאן כ-40 שנה ושם כמובן גדל זאיד בן סולטאן אל נהיאן, מי שהיה נשיאה של אבו דאבי והאיש שאיחד את 7 האמירויות למדינה האחת והיה לשליטה הראשון של המדינה. אתרי המורשת

אחד המאפיינים הבולטים של בלגרד בירת סרביה, היא סצנת חיי לילה הפעילה במיוחד: זו כוללת מועדונים רבים, מסעדות ובתי קפה. ביקור בבלגרד לא יהיה מושלם ללא ביקור ברובע סקדארלייה (Skadarlija), הרובע הבוהמי של העיר השוקק פעילות עם שפע של מסעדות אשר ברובן המכריע ניתן להנות לא רק ממיטב מטעמי המטבח הסרבי, אלא גם ממוסיקה חיה