סיפורו של סמואל יאנג ג'וניור

שנות ה-60 של המאה הקודמת, היו שנים סוערות מאוד ורבות אירועים. גם היום, כמה עשרות שנים לאחר שתם העשור ההוא, נחשבות שנות ה-60 לעשור הפוליטי ביותר של המאה ה-20. במדינות רבות בעולם התחוללו בתקופה זו מחאות ומרידות שונות אשר בבסיסן תמיד עמדה השאיפה לשינויים בתחומים שונים. אך בואו נתרכז עתה בארה"ב: בעשור זה חוותה ארה"ב כמה רציחות פוליטיות אשר זעזעו את המדינה (האחים ג'ון ורוברט קנדי, מלקולם X, מרטין לותר קינג, מדגר אוורס), המעורבות בוייטנאם העמיקה והמחאה ששטפה את המדינה נגד המעורבות הזו, הגיעה לשיאה. גם מאבקם של השחורים לשיוויון זכויות החריף בשנים אלו והגיע לשיאים חדשים.

בשנת 1966 היתה ארה"ב כבר למעלה ממאה שנים לאחר תום מלחמת האזרחים ושנה וחצי חלפה מאז חתם הנשיא לינדון ג'ונסון על חוק זכויות האזרח. חוק זה שם קץ לחוקי ג'ים קרואו, חוקי האפליה הנוראיים אשר נחקקו בדרום לאחר המלחמה.

על הניר, הכל היה בסדר כי הרי העבדות בוטלה כבר מזמן (מיד לאחר מלחמת האזרחים) והתיקון ה-14 שעבר בשנת 1868 הבטיח לשחורים אזרחות וזכות הצבעה. בשנת 1954 שם בית המשפט העליון קץ להפרדה במערכת החינוך ובשנת 1955 בוטלה ההפרדה באוטובוסים בעקבות מאבקה של רוזה פארקס. אך למרות כל זאת, המציאות במדינות בדרום המשיכה להיות קשה עבור השחורים. במקומות רבים המשיכו להקפיד על הפרדה בין שחורים ולבנים ולאדם שחור אשר ניסה לממש את זכותו להגיע לקלפי ולבחור, היה צפוי במקרים רבים גורל מר.

אלבמה היתה אחת המדינות היותר גזעניות בדרום. במדינה זו נערכו המצעדים הידועים מסלמה למונטגומרי במחאה על אי מתן זכות בחירה לשחורים ובמונטגומרי פרץ חרם האוטובוסים שהביא לסיום ההפרדה בתחבורה הציבורית. פרשת נערי סקוטסבורו התרחשה באלבמה, כמובן גם הפיגוע בכנסייה הבפטיסטית בבירמינגהאם בשנת 1963 וניסוי העגבת  שנמשך 40 שנה ועד היום הוא ידוע לשמצה בהיסטוריה של האתיקה הרפואית.

הרצח של המזעזע של סמואל יאנג ג'וניור (.Samuel Younge Jr) התרחש גם הוא באלבמה. מדובר באחד האירועים הקשים במאבקם של השחורים לשוויון זכויות אשר מסיבות שאינן ברורות, נשכח קצת מהזיכרון הקולקטיבי.

מי היה סמואל יאנג ג'וניור?

הוא נולד בעיר טסקיגי (Tuskegee) אשר באלבמה בשנת 1944. באותה עת מנתה טסקיגי כ-7000 תושבים, רובם המכריע שחורים אשר כמו בערים רבות אחרות, נשלטו על ידי הלבנים. לאחר שסיים יאנג את לימודיו התיכוניים בשנת 1962, הוא התגייס לחיל הים האמריקאי ושירת עד 1964 אז שוחרר עקב בעיות בריאותיות מהן סבל. עם שחרורו, החל ללמוד באקדמיה מדע המדינה ובמקביל הצטרף לתנועה לזכויות האזרח. בחודש מרץ 1965 השתתף יאנג באחד המצעדים הידועים מסלמה למונטגומרי, מצעד בו נהגה המשטרה באלימות קיצונית כלפי המפגינים. אלימות זו, היא שזיכתה את היום הזה בשם "יום ראשון העקוב מדם" (Bloody Sunday). בהשפעת אירועי אותו מצעד, החליט יאנג להצטרף לארגון שנקרא SNCC: ועדת התיאום הבלתי אלימה של הסטודנטים:

Student Nonviolent Coordinating Committee

ארגון זה הוקם ב-1960 על ידי סטודנטים ומטרתו היתה לסייע בפרוייקטים של חינוך של האוכלוסייה השחורה, ברישום של מצביעים שחורים במדינות הדרום בהן נשללה מהם זכות זו ובכלל לקדם את סיום עידן ההפרדה הגזעית. יאנג הוביל מצעדים של הארגון, ארגן הפגנות מול מפעלים אשר סרבו להעסיק שחורים וכן מול מסעדות אשר הכניסה אליהן היתה אסורה על האוכלוסייה השחורה. כל ההפגנות והמחאות האלו היו שקטות ללא כל סממן של אלימות. בשנים הראשונות לקיומו של הארגון, הוא זכה לכמה וכמה הצלחות ונתמך גם על ידי חלק מהאוכלוסייה הלבנה. בחודש ספטמבר 1965, נעצר יאנג ונכלא לאחר שהסיע קבוצה של שחורים שרצו להרשם כדי להצביע בבחירות. עם שחרורו מהכלא, המשיך בפעילתו.

הרצח והשפעתו

ביום 3 בינואר 1966, בשעת לילה מאוחרת, נכנס סמואל יאנג ג'וניור לפונדק דרכים בתחנת דלק בטסקיגי, קנה חפיסה סיגריות ואז התכוון להיכנס לשרותים. על דלת השרותים היה שלט בו נכתב כי הכניסה לשרותים אלו מותרת ללבנים בלבד. כאשר ניסה יאנג להיכנס בכל זאת, צעק עליו בעל המקום מרווין סגרסט (Marvin Segrest), כי הכניסה אסורה עליו. סגרסט היה בן 68, אדם לבן כמובן וגזען לא קטן. יאנג הזכיר לו את חוק זכויות האזרח וניסה להיכנס בכל זאת, אך אז שלף סגרסט אקדח ואיים כי ירה בו. יאנג עשה כנראה חשבון כי עדיף לו להתאפק עוד קצת מאשר לסיים את חייו בגיל צעיר, נמלט מהמקום בריצה, חצה את הכביש ועלה על האוטובוס שהגיע באותו רגע. נהג האוטובוס שם לב כי יאנג קצת נסער ומתנשף והדבר נראה לו חשוד, ולכן הורה לו לרדת מהאוטובוס. כאשר ציית לו יאנג וירד, המתין לו מרווין סגרסט וירה בראשו מטווח קרוב.
השחורים בטסקיגי יצאו להפגנות למען יעשה צדק ועל פי מסורת ה- SNCC, הפגנות אלו לא היו אלימות. חבורות גדולות של שחורים ישבו על המדרכות ומנעו כל אפשרות כניסה לחנויות בבעלותם של לבנים.

מרווין סגרסט נעצר והוגש נגדו כתב אישום. עורך דינו טען כי בטסקיגי אין לו סיכוי לזכות למשפט הוגן ולכן הועבר המשפט אל העיר אופליקה (Opelika) המרוחקת כ-30 מייל מטסקיגי. השופט היה אדם לבן וכך גם כל חבר המושבעים. סגרסט טען במשפט כי יאנג נהג להגיע דרך קבע אל החנות בתחנת הדלק ולהטריד אותו. לאחר יום אחד של משפט, סגרסט זוכה מכל אשמה והתיק נגדו נסגר. הזיכוי הביא איתו גל של הפגנות באלבמה אך אלו פוזרו בכח על ידי המשטרה וכך נהגה המשטרה גם בהפגנה שנערכה מול הבית הלבן בוושינגטון.
במקום בו נרצח יאנג, מוצב היום שלט עם סיפור האירוע.

לרצח סמואל יאנג ג'וניור היתה השפעה גדולה על המחאה שהתפשטה באותה תקופה נגד מלחמת ויטנאם. בעקבות הרצח הצטרפה תנועת ה- SNCC למחאה נגד המלחמה ופרסמה הודעה בזו הלשון (תרגום חופשי שלי):

"אין אנו רואים כל הבדל בין רצח סמואל יאנג בטסקיגי אלבמה לבין רצח של חקלאים ועובדי אדמה בווייטנאם, שכן גם השחורים בארה"ב וגם הוייטנאמים מבקשים להבטיח את הזכויות המגיעות להם מכח החוק. כשם שיאנג נרצח באלבמה מכיוון שהחוק אינו נאכף, כך נרצחים הוייטנאמים עקב הפרת החוק הבינלאומי על ידי ממשלת ארה"ב. ממשלה זו אינה מאפשרת בחירות חופשיות בארה"ב ולראייה חוק זכויות ההצבעה משנת 1965 וחוק זכויות האזרח משנת 1964 אשר עדיין אינם מיושמים במלואם. מעבר לים נלחמת ארה"ב כביכול למען הדמוקרטיה אך כאן בבית היא נלחמת נגד אלו השואפים לדמוקרטיה ולשיוויון. מסיבה זו אנו מפקפקים ברצונו וביכולתו של הממשל להבטיח בחירות חופשיות במדינות אחרות. ארה"ב תשמור על החופש במדינות שונות בעולם רק בתנאי שחופש זה משרת את מטרות המלחמה הקרה שהיא מנהלת נגד ברה"מ. אנו קוראים לממשל לסיים את המלחמה בוייטנאם ולהשקיע את האנרגיות והמשאבים כאן אצלנו, למען הדמוקרטיה ולמען שיוויון זכויות לכלל האוכלוסייה."

למרות קריאה נרגשת זו, חלפו עוד 9 שנים עד שארה"ב יצאה מוייטנאם. בפרק זמן זה, שילמו כל הצדדים המעורבים מחירים כבדים מנשוא. היחסים בין שחורים ולבנים בארה"ב ידעו עוד רגעי שפל רבים ואזכיר רק את רצח מרטין לותר קינג ביום 4 באפריל 1968.

בשנת 1972, 6 שנים לאחר רצח סמואל יאנג ג'וניור, נבחר לראשונה אדם שחור לעמוד בראש עירית טסקיגי . בשנת 2000 נבחרה לראשונה לתפקיד, אשה שחורה. למרות זאת נראה כי גם היום, עשרות שנים לאחר אותו רצח, עדין יש מה לשפר בנושא היחס לאוכלוסייה השחורה וקיומו של ארגון Black Lives Matter הוא ההוכחה לכך.

לסיום קצת מוסיקה

לאורך כל הקריירה שלו גילה ניל יאנג מעורבות חברתית. אחרי הטבח באוניברסיטת קנט סטייט כתב את שירו הידוע "אוהיו" וביחד עם חבריו קרוסבי, סטילס ונאש שר את "שיקגו" על האירועים הקשים בעיר הרוחות בשנת 1968.

בשנת 1970 הוציא ניל יאנג את אלבומו "אחרי הבהלה לזהב" (After the Gold Rush) ובו השיר Southern Man. בשיר זה מתאר ומבקר ניל יאנג את הגזענות של אנשי הדרום. שיר זה זכה לתגובה של להקת לינרד סקינרד, אך זה כבר נושא לפוסט אחר. הנה מילות השיר שכתב:

Southern man, better keep your head
Don't forget what your good book said
Southern change gonna come at last
Now your crosses are burning fast
Southern man
I saw cotton and I saw black
Tall white mansions and little shacks
Southern man, when will you pay them back?
I heard screamin' and bullwhips cracking
How long? How long? How?
Southern man, better keep your head
Don't forget what your good book said
Southern change gonna come at last
Now your crosses are burning fast
Southern man
Lily Belle, your hair is golden brown
I've seen your black man comin' round
Swear by God I'm gonna cut him down
I heard screamin' and bullwhips cracking
How long? How long? How?