סיפורם של סאוָוה הקדוש הסרבי
(St. Sava) והמלאך הלבן

בשידור הטלוויזיה הלוויני הראשון מאירופה לארה"ב לאחר משבר הטילים בקובה (1962), נשלחה כמסר של שלום תמונתו של המלאך הלבן כפי שהיא מופיעה בציור קיר בכנסיית מנזר מילשבה (Mileševa Monastery) בדרום סרביה. המנזר נמצא בסמיכות לעיירה פרֶפוליֶיה (Prijepolje) בעמק הנהר לין וכ-73 ק"מ דרומית לזלטיבור. הנהר מגיע ממונטנגרו וזהו אזור מרהיב ביופיו.

מיהו המלאך הלבן?

דמותו מוזכרת בספרי הברית החדשה כמי שמבשר על תחייתו המחודשת של ישו לאחר שנצלב. ישו כידוע נשפט, נצלב, הלך לעולמו ונקבר בקבר זמני ביום שישי. ביום ראשון שלאחר מכן הגיעו אל קברו אימו מרים ואתה מרים המגדלית ועל קברו הן פגשו את המלאך הלבן. כך מסופר בספר הבשורה על פי מתי פרק כ"ח:

וְאַחֲרֵי מוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת כְּשֶׁהֵאִיר לְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת־הַקָּבֶר. וְהִנֵּה רַעַשׁ גָּדוֹל הָיָה כִּי־מַלְאַךְ יְהוָֹה יָרַד מִן־הַשָּׁמַיִם וַיִּגַּשׁ וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מִן־הַפֶּתַח וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ. וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַבָּרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשָּׁלֶג. וַיִּבָּהֲלוּ הַשֹּׁמְרִים מִפַּחְדּוֹ וַיִּהְיוּ כַּמֵּתִים. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הַנָּשִׁים: אַתֵּן אַל־תִּירֶאןָ הֵן יָדַעְתִּי כִּי אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת. הוּא אֵינֶנּוּ פֹה כִּי־קָם כַּאֲשֶׁר אָמָר בֹּאנָה וּרְאֶינָה אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם הָאָדוֹן. לֵכְנָה מַהֵר וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו כִּי קָם מִן־הַמֵּתִים וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאֻהוּ הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֶן.

חשיבותו של המלאך הלבן ברורה אם כן, אולם חשיבותו של מנזר מילשבה אינה נובעת מציור הקיר הידוע של המלאך הלבן בלבד, אלא בעקר ממי שהיה קבור שם: סאוָוה הקדוש.

מי היה סאווה? סאווה הוא הקדוש הלאומי הסרבי אך בואו נתחיל את הסיפור מהתחלה…

סאווה

שמו האמיתי הוא ראסטקו נֶמאניֶיץ' והוא נולד בשנת 1175 כבנו השלישי של המושל הסרבי הגדול סטפן נמאנייץ'. בגיל 15 קיבל עליו את עול הנזירות והוא עשה זאת במנזר סווטה גורה (ההר הקדוש) שבהר אתוס ביוון (בחצי האי חלקידיקי). בשנת 1219 הוא הפך לארכיבישוף הסרבי הראשון וייסד את הכנסייה הסרבית האורתודוכסית. בשנותיו בתפקיד הארכיבישוף הוא ביקר פעמיים אצלנו בארץ הקודש (1229 ו-1235). בביקורו הראשון כאן הוא הגיע למנזר מר סבא (Mar Saba) אשר במדבר יהודה. המנזר נקרא על שמו של של הנזיר סבא הקדוש והוקם כבר בסוף המאה החמישית. כאשר נכנס ראסטקו נמאנייץ' אל המנזר, צנח לפתע מהקיר שרביטו של מר סבא וזאת לאחר שהיה תלוי במקומו כ-500 שנה. היתה זו התגשמות נבואה אשר על פיה השרביט יפול כאשר אל המנזר יכנס אדם ירא שמים וירא ישו. גם נמאנייץ' עצמו ראה בכך אות משמיים וככבוד לאיש אשר המנזר נקרא על שמו, שינה את שמו לסאווה.
כדרכם של קדושים נוצריים, גם סאווה שלנו היה עושה ניסים וכאלו נקשרו רבים בשמו. הוא החזיר לאדם עוור את מאור עיניו, ריפא חולים, הקים מתים לתחייה, הוציא מים מסלע והציל אנשים רבים מידיו של השטן. בספרה על המיתולוגיה הסרבית כותבת רינה קטן בן ציון כי כאשר נדד בדרכים הוא לימד את הכפריים מלאכות מועילות רבות כמו חריש, הכנת גבינה, ריקוע ברזל ועוד. על פי הסיפורים הוא יכול היה להפוך אנשים לבעלי חיים ולהיפך, לייבש מקורות מים או לגרום לשטפונות וכאשר היו כאלו שלא נהגו על פי אמות המוסר המקובלות, הטיל עליהם סאווה עונשים וקללות. כך היה למשל כאשר הוא ביקש מים מבעל עדר באחד הכפרים וכשזה סירב, קילל סאווה את אנשי הכפר שלעולם לא יהיה בכפרם באר, ברז או מאגר מים. על כפר אחר הטיל קללה כי הנשים שם לא יהרו וילדו עוד לעולם.
נֶמאניֶיץ' – סאווה הלך לעולמו בגיל 60 בשנת 1235 ונטמן בקתדרלה על שם 40 המרטירים בטרנובו שבבולגריה. שנתיים מאוחר יותר הועברה גופתו למנזר מילשבה (אשר בנייתו הושלמה בשנת 1230) שם הוא נטמן בסרקופאג. לאחר שנטמן שם, דאגו גדולי האמנים הסרבים לעטר את קירות המנזר בציוריהם ובין היתר גם בציורו של המלאך הלבן.

שמם של סאווה ושל המנזר יצא למרחוק ועולי רגל רבים באו לפקוד את המקום כדי לשאת תפילה ולכבד את הקדוש הטמון שם. 360 שנה זכה סאווה לנוח בסרקופאג במילשבה עד שמנוחתו הופרעה…

ארועי המאה ה-16

בעקבות קרב קוסובו שנערך בשנת 1389 (קרב עליו כתבתי בפוסט אחר), השתלטו העותומאנים על סרביה. אלא שהסרבים הם עם קשה עורף ומעולם לא השלימו עם כך שעם זר שולט במולדתם: בכל השנים שהעותומאנים שלטו שם, ניסו הסרבים למרוד ולהתקומם וכך היה גם בסוף המאה ה-16. במרד שפרץ אז, לחמו הסרבים כאשר הם נושאים דגלים שעליהם התנוססה דמותו של סאווה מיודעינו.
המצביא העותומאני באותה עת סינאן פאשה, אשר בלשון המעטה לא כל כך אהב את ההתקוממות הזו, החליט להכרית את זכרו של הקדוש הסרבי. הוא שלח כוחות צבא למילשבה, אלו הוציאו את שרידי גופתו של סאווה מהסרקופאג, הביאו אותם לבלגרד ושם על אחת מגבעות העיר, העלו אותם באש. כנראה שגם השמים לא אהבו את מעשיהם של העותומאנים: על פי המיתולוגיה הסרבית, בשעה שעשו זאת התרחש ליקוי לבנה.

מעשה זה של העותומאנים, רק העצים את זכרו וחשיבותו של סאווה בעייני בני עמו והאירוע הפך לאירוע מכונן ממש בהיסטוריה הסרבית. בסופו של דבר המרד הזה דוכא כמו גם מרידות רבות אחרות והעותומאנים המשיכו לשלוט בסרביה עד תחילת המאה ה-20.
הסרבים מאמינים כי בסרקופאג במנזר מילשבה, טמונה עדין כף ידו השמאלית של הקדוש הנערץ עליהם. אולם העותומאנים לא הסתפקו בהוצאת גופתו של סאווה מן הסרקופאג. הם פגעו במקום והרסו חלקים ממנו. כאשר המנזר שופץ (תקופה קצרה לאחר מכן), כוסה הציור של המלאך הלבן כמו גם ציורי קיר אחרים, בציורים חדשים. ציורים אלו החלו להתקלף רק בשנות ה-30 של המאה העשרים ואז התגלה ציורו של המלאך הלבן.

ציורים עם דמותו של סאווה תלויים במקומות רבים בסרביה: במרכזי קניות, בתחבורה ציבורית וכמובן במוסדות חינוך שכן הוא פטרונם של בתי הספר במדינה.
מנזר מילשבה נחשב לא רק לאתר קדוש אלא גם לאתר מורשת תרבותית של הסרבים ואת דמותו של המלאך הלבן אנו נפגוש שם בצורה של תבליט קיר עוד בטרם ניכנס אל הכנסייה.

סיפור ידוע נוסף בענין המלאך הלבן הוא כי דמותו נשלחה לחלל על ידי נאס"א בניסיון לתקשר עם יצורים חיים במקומות אחרים. נאס"א לא נתנו אישור לכך כי זו התמונה ששוגרה אך מה שברור הוא כי עד עתה, לא התקבלה כל תשובה מהחייזרים בחלל…
300 שנה חלפו מאז שריפת שרידיו של סאווה בבלגרד ועד שהחליטו הסרבים להקים במקום השריפה כנסייה שתישא את שמו. על הכנסייה וסיפור בנייתה שנמשך עשרות רבות של שנים, באחד הפוסטים הבאים. עד אז, נסתפק בתמונה של הכנסייה שהפכה לאחד מהאתרים היותר מזוהים עם בלגרד.

פרט לכנסייה זו בבלגרד, יש ברחבי הבלקן עוד כנסיות רבות המוקדשות לסאווה: בסלוניקי, בהר אתוס, בקרואטיה, במונטנגרו, ברחבי סרביה וכמובן בקהילות הסרביות הפזורות בעולם. אין כמעט כנסייה אורתודוקסית בסרביה אשר בה לא נמצא את דמותו של סאווה, גם אם אין הכנסייה מוקדשת לו.
כראוי לקדוש בסדר גודל כזה, יש לסאווה יום המוקדש לזכרו והוא מצוין בכל 27 בחודש ינואר.

הנצחתו של סאווה בשירה

אלדר סילואן (Elder Siluan) היה נזיר סרבי שחי במאה ה-14 בהר אתוס. לא ידוע הרבה על סילואן פרט לכך שעסק בכתיבה והוא זה שחיבר את שיר ההלל לסאווה, שיר שזכה לשם "המנון לסאווה הקדוש".
הנה תרגום המילים לאנגלית:

Hymn to Saint Sava

Let us sing with love
To Saint Sava.
Serb churches and schools
Glorify Him!

Serb pride-protector of schools
Good shepherd, St. Sava,
Let us praise Him, O Serbs
Let us sing His hymn thrice!

That all Serb lands
Can soon be united
Sun of freedom and righteousness
To shine to us at once:

To live in love and harmony
Help us, O Holy Father Sava,
Hearken the voice of the people,
The Serb nation!