Public Domain
אחת הערים החביבות עלי ביפן היא טקאיימה. מדובר בעיר לא גדולה במושגים יפניים (כ-90 אלף תושבים) אך היא בהחלט מסוג המקומות אותם אני מגדיר כ"עיר עם נשמה". רבים מכנים את טקאיימה בשם קיוטו הקטנה: גם קיוטו נכנסת אצלי להגדרה הזו ובשתי הערים השתמרה בצורה נהדרת האווירה של יפן של פעם עם בתי העץ הקטנים, החנויות הקטנות ואפילו תעלות הניקוז בצידי רחובותיה של טקאיימה מוסיפות משהו לאווירה של פעם. בטקאיימה מתקיים פעמיים בשנה אחד הפסטיבלים הידועים של יפן (בחילופי העונות), יש בה מוזיאונים חביבים, חנויות מעניינות כולל מבשלות סאקה ומי שרוצה ללון במלון יפני מסורתי, טקאיימה היא אחד המקומות המומלצים לעשות זאת.
כחובב שווקים ידוע (לאו דווקא קניות), אני אוהב במיוחד את הביקור בשוק הבוקר של טקאיימה. למען הדיוק, יש בטקאיימה שניים כאלו: האחד נקרא מיאגאווה (Miyagawa) והשני שמו ג'יניה (Jinya) ועד כמה שידוע לי, אין לו כל קשר לאותה פולנייה משעשעת מזהו זה…
שוק מיאגאווה שוכן על גדת הנהר הנושא את אותו השם (כ-90 ק"מ אורכו) והוא אחד מיותר מ-200 נהרות הזורמים ביפן שהיא מדינה עתירת מים. אחד הגשרים העוברים מעל הנהר הוא גשר נקבאשי וגשר זה, ביחד עם הנהר והשער הטורי הגדול בעיר, הם מסמליה הידועים של טקאיימה.
גשר נקבאשי צבוע אדום והוא משמש כנתיב לתהלוכה המתקיימת בעיר בזמן קיומם של הפסטיבלים. הגשר מוקף בעצי ערבה בוכיה ובעצי דובדבן ובתקופת הפריחה, המראה שם ממש מרהיב. זו בהחלט חוויה ללכת לאורך ערוץ הנהר (בכל עת,לא רק בזמן הפריחה) ולצפות בלהקות הברווזים השוחים בנהר, בדגי הקוי השוחים נגד הזרם ולהסניף לנשמה את האווירה המיוחדת של המקום.
Creative commons license by Wikimedia
טקאיימה בהחלט שווה פוסט נפרד אך ברשותכם בואו נחזור לשוק הבוקר.
שוק הבוקר מיאגאווה
שוק מיאגאווה אינו שוק גדול במיוחד: אורכו כ-200 מטר בסך והוא משלב חנויות בצד אחד עם דוכנים רבים בצד השני. ניתן לקנות בשוק פירות, ירקות, חמוצים יפניים מסוגים שונים, תבלינים, ממתקים, אצות לגלגול סושי, מזכרות יפניות כמו מקלות אכילה, כלים שונים, בקבוקי סאקה, ומיני מלאכה כמו עבודות עץ שונות מעשה ידיהם של אמנים מקומיים רבים. כמובן נמצא שם גם את בובות הסרובובו היפניות. אם התעייפנו קצת, בקלות נמצא מקום לשבת וללגום משהו חם.
כאשר הגעתי בפעם הראשונה לשוק הבוקר של טקאיימה, פגשתי ממש בכניסה לשוק את דאיקוקוטן (Daikokuten) וכך התוודעתי לסיפורם של שבעת אלי המזל.
מה שבע?
לפי האמונה היפנית, מספרים אי זוגיים הם מספרים המביאים מזל ומספרים זוגיים, הם מספרים חסרי מזל. כך ביפן נהוג לקחת את הילדים למקדשים לאחר שיגיעו לגיל אי זוגי כדי לקבל ברכה: בגיל 3 & 7 את הבנות ובגיל 5 את הבנים. החג הזה נקרא Shichi-Go-San שזה שלוש-חמש-שבע והוא נחוג בתאריך 15.11, הכל כמובן אי זוגי.
כבר אלפי שנים נחשב המספר 7 למספר המבשר טוב בתרבויות שונות בעולם (כמובן גם אצלנו ביהדות) ויפן אינה יוצאת דופן בענין הזה. כך היו לסמוראים היפניים שבעה עקרונות אשר על פיהם היה עליהם לנהוג, פסטיבל חג האהבה היפני הטַנָאבָּאטַה נערך ביום השביעי של החודש השביעי וגם לידתו של תינוק נחגגת ביומו השביעי. אין פלא אם כן שמספרם של אלי המזל גם הוא שבע.
שבעת אלי המזל
כאשר אנו רואים את דמותם של שבעת אלי המזל, אנו יכולים בקלות לחשוב כי מדובר בדמויות הלקוחות מחנות צעצועים או מהמנגה והאנימה (קומיקס ואנימציה) שהיפנים כל כך אוהבים: מדובר בדמויות קומיות למראה, חייכניות ושמנמנות, רחוקות שנות אור מהמראה המושלם של אפרודיטה ואפולו למשל מהמיתולוגיה היוונית. למרות המראה הקומי, היפנים מתייחסים לדמויות אלו בכבוד ויש להן חלק נכבד במסורת היפנית. המראה של שבעת אלי המזל ממחיש בצורה טובה את העובדה כי כל תפישת האלוהות (קאמי) אצל היפנים, שונה לחלוטין מהתפישה המערבית לה אנו רגילים. אולי זו הסיבה שמעולם לא שמעתי יפני אומר משהו כמו OMG כי אם על פי השינטו יש 8 מיליון אלים (קאמי), לך תדע למי מהם הוא מתכוון…חוץ מזה תודו ש-Oh my Kami לא נשמע משהו…
בסיפורם של שבעת אלי המזל חברו להם סיפורים מכמה וכמה דתות ומסורות, כמו שקרה במקומות רבים במזרח אסיה. כפי שקרה לבודהיזם אשר נדד מהודו מזרחה ובכל מקום שאליו הגיע הוא השתלב עם מסורות ואמונות מקומיות והפך לדת תוך כדי שהוא מתפצל לזרמים שונים (טרוואדה & מהאיאנה), כך השתלבו סיפורים ואמונות מהבודהיזם עם כאלו מההינדוהיזם, מהטאואיזם הסיני ומהשינטו וכל התבשיל הזה הוליד את סיפורם של שבעת אלי המזל. זוהי קבוצה אקלקטית למדי אשר פסלים וציורים שלהם ניתן לראות בכל רחבי יפן.
ואלו שמות…
מבין כל האלים האלו, יש רק אלה אחת. שמה בנזאיטן ומכיון שהיא אלה, ניתן לה את הכבוד ונציג אותה ראשונה.
בנזאיטן (Benzaiten) היא אלת האהבה, הנאום, החכמה, האמנויות, המזל והעושר. היא בדרך כלל תופיע בדמותה של אישה יפה וחושנית, לעיתים בעירום כשיא רכובה על גבו של דרקון ומנגנת על ביווה (Biwa) שזהו כלי המזכיר את העוד. יש לה 8 ידים ועל פי המיתולוגיה היפנית היא נהגה לרדת מהשמים ולהציל ילדים לפני שנטרפו על ידי דרקונים. מקורה הוא בבודהיזם והיא המקבילה היפנית לסראסווטי ההינדואיסטית.
גם בישאמון (Bishamon) מגיע אלינו מהבודהיזם. בישאמון הוא אל המלחמה, מפיץ העושר ומגן הצדיקים. כיאה לאל המלחמה הוא עומד על גבם של שדים, חמוש בחנית ובנוסף לכך שומר עלינו מפני מחלות ושדים.
דאיקוקוטן (Daikokuten) הוא אל העושר, מגן האדמה והאיכרים ומכאן ברור מדוע הוא נמצא בכניסה לשוק. תמיד הוא יופיע כאל שמנמן וישב על שני שקי אורז כשעל כתפו שק נוסף ובו על פי האמונה נמצאות אבני חן. הפטיש שבידו, עוזר לו להגשים משאלות ולכן הוא חביבם של הילדים.
אביסו (Ebisu) הוא בנו של דאיקוקוטן והוא הגיע ליפן מהאמונה הסינית וניתן למצוא אותו גם בדת ההינדו. אביסו הוא אל העושר והים, מגינם של הדייגים ויתכן שכל דבר הנמצא על החוף, הוא התגלמות של אביסו. יש לו מקדש על יד אוסקה וביפן יש גם בירה הנקראת על שמו, מה שלבטח מעיד על חשיבותו…
פוקורוקוג'ו (Fukurokuju) הגיע ליפן מהאמונה הטאואיסטית. הוא אל החכמה, הפיריון ואריכות הימים. הוא מופיע בדמותו של איש זקן. לפעמים הוא בעל מצח גדול במיוחד ומכיון שהוא אחראי על הפיריון, לעיתים ראשו יראה כאבר מין גברי. לעיתים נראה את פוקורוקוג'ו כשהוא מלווה בעגור – סמל לאריכות ימים ביפן.
הוטיי (Hotei) הוא גלגולו של האל למחצה בודאי (Budai) הפופולרי בסין. הוטיי הוא אל האושר, הצחוק ונדיבות הלב. הוא נראה כנזיר בודהיסטי גלוח ראש ועל גבו או למותניו, שק מלא הפתעות.
ג'ורוג'ין (Jurojin) גם הוא מגיע מהדאואיזם הסיני ומתוקף תפקידו הוא אחראי על אושרינו כאשר נגיע לגיל זקנה. גם הוא מלווה על ידי עגור אך גם על ידי צב אשר בתרבויות המזרח הוא סמל לחכמה.
אם נלך לפשפש קצת בסיפורי המיתולוגיה היוונית, ברור כי לכל אחד מאלו נמצא אל או אלה בתפקיד דומה: ארס אל המלחמה, אתנה אלת החכמה, הרמס אל העושר והמזל וכו'. כמובן שהדברים נכונים גם למיתולוגיות אחרות.
את דמויותיהם של שבעת אלי המזל ניתן לראות גם בחנויות ומסעדות וזאת כדי לזכות במזל וברכה. ליד דמויותיהן של האלים במקדשים, נוהגים המאמינים להשאיר כמה מטבעות כסף (ראו תמונת הנושא של הפוסט) כי כנראה שבכל הדתות והאמונות, תרומה מעצימה ומחזקת את הברכה.
שבעת אלי המזל באמנות
שבעת אלי המזל זכו לייצוג רב באמנות היפנית, בין אם זה כל השבעה ביחד ובין אם בקבוצות קטנות יותר. למרות שסיפורים של שבעת אלי המזל מוכר וידוע כבר מאות רבות של שנים, הם החלו להופיע באמנות היפנית רק מהמאה ה-15.
הנה הם שני האלים הוטיי & אביסו כאשר הם עוסקים בסידור פרחים (איקיבנה). זהו ציור של יושיטורה אוטגאווה (Yoshitora Utagawa) בן המאה ה-19. מכיון שאביסו הוא פטרונם של הדייגים, ניתן לראות כי מאחוריו יש חבית דגים ואילו הוטיי חגור בשק ההפתעות.
כאן נראים כל שבעת אלי המזל מתפוצצים מצחוק כשהם מתבוננים בחוברות מאנגה (קומיקס). זהו ציור של קיוסאי קאוונבה (Kyosai Kawanabe) גם הוא בן המאה ה-19.
אך הציור הידוע ביותר של שבעת אלי המזל הוא זה המציג אותם כשהם שטים בספינת המזלות שלהם ברחבי יפן כדי להפיץ אושר ושפע בקרב תושביה. בקרב ילדי יפן נקראת ספינת האלים הזו בשם "בולעת הסיוטים" וכדי למנוע סיוטים או סתם חלומות רעים, מניחים אותה הילדים בראש השנה היפני מתחת לכרית. על פי האמונה היפנית, חשוב מאוד שהחלומות בערב השנה החדשה יהיו חלומות טובים ונעימים. שבעת אלי המזל לא רק מרחיקים את החלומות הרעים אלא גם מושכים אליהם את המזל הטוב לשנה הבאה. בהחלט שווה לנסות בבית.
הציור של אוטגאווה הירושיגה.
ניתן למצוא ציורים דומים של אותה ספינה כאשר מצויר עליה צב, גם היא הוא מבורכת.
לסיום הנה סרטון קצר על שבעת אלי המזל המציג את דמויותיהם ותפקידיהם של השביעייה החביבה.
שנזכה כולנו למזל וברכה.
