ג'ואן באאז הגיעה לגבורות

"ערב טוב גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים ותודה שבאתם. מישל ואני שמחים לארח אתכם כאן הערב: סגן הנשיא ואשתו ד"ר ג'יל ביידן, חברים, אורחים, חברי קבינט, חברי קונגרס, וכמובן כל אלו הצופים בנו בביתם. הערב אנו נאזין למוסיקה המספרת את סיפורה של ארה"ב: המוסיקה של התנועה לזכויות האזרח. נמצאים אתנו כאן אמנים אשר יצרו את המוסיקה הזו וכאלו אשר הושפעו ממנה: ג'ואן באאז, נטלי קול, מורגן פרימן, יולנדה אדאמס, ג'ניפר הדסון, סמוקי רובינסון, ד"ר ברניס ג'ונסון ריגן והאיש אשר לקח הערב פסק זמן ממסע ההופעות הבלתי נגמר שלו – מר בוב דילן.
קל מאוד לשיר כשאתה שמח ונמצא בין חברים. קל לשיר כשהזמנים הם זמנים טובים אך קשה מאוד לעשות זאת בזמנים קשים של התגרויות, פחד, איום מתמיד באלימות, כאשר כולאים מנהיגים ומפוצצים כנסיות".

את הדברים האלו (בתרגום חופשי שלי) נשא הנשיא ברק אובמה בבית הלבן ביום 10 בפברואר 2010 , קצת יותר משנה לאחר שנכנס לתפקידו. אובמה ערך אז ערב שכולו מחווה, הוקרה וכבוד לתנועה לזכויות האזרח אשר בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, ניהלה מאבקים קשים למען סיום ההפרדה הגזעית והאפלייה נגד האוכלוסייה השחורה. הנשיא בחר לעשות זאת בערב שכולו מוסיקה ושירה: המוסיקה תמיד היתה אחד מאמצעי המחאה הפופולרים במאבקים פוליטיים וחברתיים וכך היה גם בארה"ב של אותן שנים.

אחד משיאי אותו ערב היה כאשר ג'ואן באאז (Joan Baez) עלתה לבמה עם הגיטרה ושרה את השיר אשר ניתן לומר עליו כי היה המנון התנועה: We Shall Overcome (אנו נתגבר).

שיריה של ג'ואן באאז מלווים אותי מיום שעמדתי על דעתי. לא פחות משהיא זמרת ומוסיקאית בחסד, היא פעילה ידועה למען זכויות אדם ובמשך שנים ארוכות ניתן היה למצוא אותה בכל צומת של מאבק למען זכויות השחורים. גם כאשר היה מדובר על סכסוכים אזוריים במקומות שונים בעולם, הביעה עליהם ג'ואן באאז את דעתה בנחרצות אופיינית לה.

אחד האירועים החשובים בהם שרה ג'ואן באאז את We Shall Overcome היה ביום 28 באוגוסט 1963, אז נערך בוושינגטון "המצעד למען תעסוקה וחירות". המצעד שאורגן על ידי קואליציה של ארגוני זכויות אדם, היווה מפעל מרכזי במאבק התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית והוא נערך ביום השנה ה-100 להכרזת האמנציפציה על ידי אברהם לינקולן.
שיא האירוע היה כמובן נאומו ההיסטורי של מרטין לותר קינג "יש לי חלום". במצעד השתתפו בין 200,000 ל-300,000 איש, רובם אפרו-אמריקאים ואיתם גם ידוענים רבים ובהם מרלון ברנדו, צ'רלטון הסטון, סידני פואטייה, הארי בלפונטה, לנה הורן ועוד. למרות שג'ואן באאז היתה אז בחורה צעירה בת 22 בסך הכל, היא כבר היתה פיגורה מוכרת. היא עלתה לבמה ושרה את We Shall Overcome כאשר הקהל מצטרף אליה בשירה אדירה.

את שמה של ג'ואן באאז שמעתי לראשונה לפני שנים רבות: היה זה כששמעתי אותה שרה על מלחמת האזרחים בארה"ב. המלחמה הסתיימה בשנת 1865 בחורבן מוחלט של מדינות הדרום והותירה בארה"ב צלקות עמוקות שחלקן מסרבות להגליד גם היום. בחלק ממדינות הדרום עדיין ניתן לראות את סמל הקונפדרציה שלחמה נגד הצפון, על דגל המדינה. אבל זהו רק ביטוי סמלי. תושבים רבים בדרום אינם מסתירים את שנאתם לצפון ול"ינקים" כפי שהם מכנים אותם. 104 שנים חלפו מאז נכנע הדרום, עד שיצא השיר "הלילה בו נוצחו מדינות הדרום" או כפי שהוא נקרא במקור:

The Night They Drove Old Dixie Down

השם "דיקסי" הוא כינוי למדינות הדרום כמובן אך מנין הגיע השם הזה? הקו שחילק את ארה"ב נקרא "קו מייסון דיקסון" על שמם של שני המודדים שערכו את המדידות שבמקור נועדו לקבוע את מיקומה של פילדלפיה ומשם המשיכו הלאה. שמם המלא של המודדים היה צ'ארלס מייסון וג'רמייה דיקסון ומשמו של דיקסון נגזר מאוחר יותר הכינוי "דיקסי".

כותב השיר הוא רובי רוברטסון שהוביל את להקת הבנד (The Band) והם גם בצעו אותו לראשונה אך הביצוע של ג'ואן באאז הוא מופתי בעייני ואני מעדיף אותו עך פני המקור של הבנד.

בניגוד למה שניתן לחשוב, השיר אינו מהווה שיר הלל ללוחמי הצפון. הוא מדבר על אסונם של אנשי הדרום ועל הסבל הנגרם לאנשים במלחמה. זהו מסר אוניברסלי שיכול לייצג מלחמות רבות אחרות: לא משנה באיזה צד נמצא הצדק, בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר אלו האנשים הפשוטים והמסר הזה כל כך מתאים לאג'נדה של ג'ואן באאז.

וירג'יל קיין הוא שמו של המספר והוא מתאר לנו כיצד נראתה המלחמה מצדה הדרומי: רעב וחורף קשה שבקושי הותירו להם סיכוי להישאר בחיים. בהמשך מספר לנו וירג'יל על הטרגדיה של אחיו שהלך לעולמו והוא רק בן 18.

Virgil Kane is the name
And I served on the Danville train
'Till Stoneman's cavalry came
And tore up the tracks again
In the winter of '65
We were hungry, just barely alive
By May the 10th, Richmond had fell
It's a time I remember, oh so well…

בואו נחזור לאותו מצעד למען תעסוקה וחירות: פחות משלושה שבועות לאחר המצעד בוושינגטון ונאומו של לותר קינג על החלום שהיה לו, הוא הבין כי חלומות לחוד ומציאות לחוד. ביום א', 15 בספטמבר 1963 פוצץ ה-KKK את הכנסייה הבפטיסטית בבירמינגהאם במדינת אלבמה. היה זה עוד אחד מהאירועים הקשים והמכוננים ביחסי שחורים ולבנים בארה"ב. בעקבות האירוע כתבה ג'ואן באאז את שירה Birmingham Sunday אשר לאוזני הוא נשמע כמו רקוויאם.

בשנים 1964 ו- 1965 ארגנה התנועה לזכויות האזרח בראשותו של מרטין לותר קינג סדרה של מצעדים בין הערים סלמה ומונטגומרי בירת אלבמה. מטרת המצעדים היתה למחות על אי מתן זכויות הצבעה לשחורים. ג'ואן באאז צעדה שם ולאחר מכן הופיעה ושרה עם הארי בלפונטה.

בקיץ 1969 הופיעה ג'ואן באאז בוודסטוק כשהיא בהריון מתקדם. היא שרה שם את שירה על ג'ו היל, פעיל בתנועת העבודה האמריקאית אשר הוצא להורג ביוטה בשנת 1915.

בתחילת שנות ה-70 הגיעה המעורבות האמריקאית בוייטנאם לשיאים חדשים. אמנם במסע הבחירות שלו הבטיח ריצ'ארד ניקסון להוציא משם את הכוחות האמריקאים ולשים סוף למלחמה, אך בפועל הוא עשה את ההפך הגמור.
בחג המולד של שנת 1972 טסה ג'ואן באאז להאנוי. היא נקלעה שם להפצצות השטיח הידועות של חיל האויר האמריקאי שבאמצעותן ניסה ניקסון להכניע את וייטנאם. במשך שבועות היא חיה עם המקומיים ונדדה ממקלט למקלט כשהפצצות נופלות סביבה. עם שובה המשיכה להיות פעילה נגד המלחמה והמעורבות האמריקאית בוייטנאם.

בתחילת שנות ה-80 הופיעה ג'ואן באאז בפולין והביעה הזדהות עם לך ולנסה ועם ארגון "סולידריות" שאותו הוביל.

ביוני 1989 היא הופיעה בצ'כוסלובקיה והביעה את תמיכתה בואצלב האבל שהתנגד לקומוניזם. בשנת 2009 במלאת 20 שנה למהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה, היא חזרה להופיע שם. הנה היא בברטיסלבה בשנת 1989.

עוד באותו חודש (יוני 1989) לאחר שנודעו בעולם ממדי הטבח שעשה השלטון הסיני במפגינים בכיכר טיאננמן, כתבה ג'ואן באאז את שירה China ובו היא מביעה את דעתה על מה שקרה ומזכירה כמובן את הצילום הידוע של ג'ף וויידנר בו נראה מפגין בודד העומד מול הטנקים.

And even the moon on the fourth day of June
Hid her face and did not see
Black sun rising over Tiananmen Square
And Wang Wei Lin, you remember him
All alone he stood before the tanks
A shadow of forgotten ancestors in Tiananmen Square

במהלך הקריירה הארוכה שלה היא לא חסכה את שבט לשונה מהמשטרים הדיקטטוריים של חורחה וידאלה בארגנטינה ושל אוגוסטו פינושה בצ'ילה. היא היתה מיודדת מאוד עם מרסדס סוסה, הופיעה אתה ושרה משיריה. המאבק למען זכויות אדם היה כמובן משותף לשתיהן. ג'ואן באאז הביעה לא פעם את התנגדותה לעונש המוות בארה"ב ובין היתר שרה גם על ניקולה סאקו וברתולומיאו ונצטי שהוצאו להורג לאחר משפט שנוי במחלוקת.

אבל ג'ואן באאז לא שרה רק על פוליטיקה וזכויות אדם. אחד משיריה האהובים עלי הוא שיר שבו היא סוגרת חשבון עם בוב דילן אשר היה בן זוגה בצעירותה. את דילן היא פגשה ג'ואן בשנת 1961. היא כבר הייתה אז זמרת מוכרת ומצליחה (ובסך הכל בת 20!) ואילו דילן היה אז בשלב בו ניסה לפרוץ לתודעה הציבורית. השניים התאהבו, הפכו לבני זוג וכדי לקדם את דילן, הזמינה אותו ג'ואן באאז להופיע לצידה בכמה הזדמנויות. דילן הופיע לצידה במצעד הידוע בוושינגטון אותו הזכרתי.
בשנת 1975 הוציאה באאז אלבום בשם יהלומים וחלודה (Diamonds & Rust) ובו שיר באותו שם. למרות שנפרדו הרבה שנים קודם לכן, המילים בשיר מופנות אל בוב דילן והן נועדו לתאר את היחסים ביניהם למרות שדילן לא מוזכר שם במפורש. היא חשה תסכול על כך שדילן מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא לא החזיר לה טובה ולא נהג להזמין אותה להופעותיו שלו.
היהלומים נתפסים כמובן כיופי מלוטש ואילו החלודה נחשבת לתמצית הכיעור. היהלומים מושכים ומפתים ואילו החלודה מרתיעה ודוחה. כאשר הם מוגשים יחד, מודגשת ביתר שאת הניגודיות ביניהם. כנראה שביחסיה עם דילן, הם נגעו בשני הקצוות האלו. ובסוף השיר אומרת באאז: "אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה אני אומרת, לא תודה" .
הנה הבית האחרון של השיר על פי התרגום של איתמר זהר:

עכשיו אתה אומר שהנוסטלגיה היא ממך והלאה
אבל מה זה בדיוק מה שאתה עושה לי הלילה
אתה שטוב כל כך במלים
שאוהב לשמור את הדברים מעורפלים
אני צריכה ללמוד ממך איך לטשטש
להתרחק ולהגן על מה שיש
כעת הכל מובן וגם ברור
זו התמצית של הסיפור
אהבתי אותך עד בלי די
וזה עלה לי בחיי
אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה
אני אומרת, לא תודה.

בשנת 1987 הגיעה ג'ואן באאז לארץ והופיעה בתאטרון הרומי בקיסריה.
הנה היא בביתה שרה את שירה הידוע של מרסדס סוסה – תודה לחיים: Gracias a la Vida.

החיים מספקים לג'ואן באאז מספיק סיבות למחות נגדן והיא מעולם לא פסקה להאבק למען השלום ולמען כל מטרה אחרת שנראית לה חשובה. בשנת 2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.
ביום 9 בינואר 2021 תהיה הגברת באאז בת 80. כל מה שנותר לי לאחל לה זה בריאות טובה, אריכות ימים והמשך יצירה פוריה.