סצ'ואן הוא חבל ארץ בדרום מערב סין ואני תוהה על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה סצ'ואן? על דובי הפנדה? על האוכל החריף המאפיין את המטבח הסצ'ואני? אולי על שן טה הזונה שהיא הנפש הטובה במחזה הידוע של ברכט?
לא משנה על מה אתם חושבים, סצ'ואן הוא בכל מקרה חבל ארץ נפלא ומה שמאפיין אותו פרט לפנדות והאוכל אותם כבר הזכרתי, הם היערות הרבים, שדות האורז, שדות עם גידולי תה ונהר הצ'אנג ג'יאנג (Chang Jiang) הוא נהר היאנגצה, הארוך בנהרות אסיה הנוצר בלב סצ'ואן מאיחודם של מספר נהרות גדולים.
העיר צ'נגדו היא בירת חבל סצ'ואן ומטבע הדברים כל מי שמגיע לטיול בסצ'ואן, מגיע גם לצ'נגדו.
בכל מדריכי הטיולים שתעיינו תוכלו לקרוא המלצות על ביקורים ברובע העתיק של העיר, על המקדשים הרבים, על פסל הבודהה הגדול והכל כמובן מרשים ובאמת מומלץ. אך אם אתם מחפשים משהו שונה (כמוני), אם ברצונכם לראות בעיקר את האנשים, להתרשם מהתרבות המקומית ולהתחכך בחיים האמיתיים של תושבי צ'נגדו, אני ממליץ לכם לבקר בפארק העם (People's Park) שבעיר.
הפארק נפתח לציבור לראשונה בשנת 1911 והיה זה הפארק הראשון בעיר. פרט לשטחים הירוקים שבו, יש בפארק גם אגם מלאכותי וכמה אנדרטאות.
בואו נתחיל עם האנדרטאות
האנדרטה הראשונה אותה נראה היא האנדרטה לזכרם של גיבורי התנועה להגנת מסילות הרכבת. תנועה זו היתה אחד מארגוני המחאה שפעלו בתחילת המאה ה-20, סוף ימיה של שושלת צ'ינג (האחרונה בשושלות קיסרי סין) ואחד הגורמים שהביאו בסופו של דבר לנפילת הקיסרות.
אנדרטת זיכרון נוספת הנמצאת בפארק היא לזכרם של קורבנות ההפצצות היפניות על העיר בזמן מלחמת העולם השנייה.
האנדרטאות יפות ומרשימות אך כמו שכתבתי קודם הסיפור האמיתי בפארק (כמו בכל מקום בעולם), הוא האנשים.
מחפשים שידוך? זה המקום!
מסתבר כי בכל ערב מתקיים במקום יריד שידוכים. מי שמגיע לשם הם הורים וסבים המודאגים מכך שילדיהם או נכדיהם טרם מצאו פרטנר לחיים והם מגיעים לפארק ותולים מודעות בהן הם מספרים בשבחם של החתן או כלה הפוטנציאלית. משיחה עם אב סיני מודאג הסתבר לי כי הילדים להם מנסים למצוא שידוכים, אינם כלל בסוד הענין…
קצת התקשיתי לקרוא את הכתוב במודעות, אך ברור לי כל בכל מודעה מצוינת שנת הלידה של המועמד/ת לשידוך, גובהו ומספר טלפון אשר לא ברור לי האם הוא של ההורה המשדך או של הצאצא…
תרקוד היא אמרה לי…
העם הסיני הוא חובב נלהב של פעילות גופנית. בכיכרות בערים רבות ניתן לראות את הסינים מתרגלים את הטאי צ'י או רוקדים. מישהו דואג כבר למוסיקה וכולם באים לרקוד. הריקוד בסין אינו נחלתו של הדור הצעיר בלבד אלא של כולם. משעות הבוקר המוקדמות ועד ולשעות הלילה המאוחרות, תוכלו לראות אנשים מבוגרים רוקדים במגוון של סגנונות. סגנונות הריקוד השונים הם תוצאה של 55 קבוצות של מיעוטים אתניים החיים במדינה אחת וכל מיעוט כזה תורם את חלקו לתרבות. לא פעם עושים הרקדנים (וכמובן גם הרקדניות) שימוש בסרטים ומטפחות, ואביזרים אלו מוסיפים כמובן אווירה ולססגוניות.
לא רחוק מהאזור המשמש ליריד השידוכים, יש רחבה המשמשת לריקודים. לפארק העם מגיעות להקות של רקדנים חובבים ולפי התור הן עולות לרחבה ומפגינות כישוריהן בריקוד ובהחלט יש מה לראות!
שימו לב כמה צבעוניות יש בהן.
אבל לא רק ריקודים: גם זמרות וזמרים חובבים מקבלים שם במה והם עולים לרחבה ומפגינים את כישורי השירה שלהם לצלילי המוסיקה של נגנים חובבים.
הנה הם נגני פארק העם:
תענוג לראות איך הסינים מטפחים את תרבות הפנאי.
לאחר שסיימנו את הסיבוב בפארק, ניתן כמובן לשבת באחד מבתי התה במקום, ללגום תה סיני משובח להנאתנו, להתבונן באמני הקליגרפיה המפגינים את כישוריהם בכתיבה עם מכחולי ענק ומים על המדרכות, ולתכנן את המשך הטיול….
travelchina.co.il
לסיום קצת מוסיקה:
שירו הידוע של דייוויד בואי China Girl התפרסם בשנת 1983, אז הוציא בואי את אלבומו המצליח Let's Dance, אך השיר נכתב על ידי איגי פופ בשנות השבעים. פופ ניהל אז רומן עם בחורה וייטנאמית ויחסים אלו הוו את ההשראה לשיר.
הנה קינג דייוויד בהופעה.
