סין כידוע לכולנו, היא המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם עם 1.4 מיליארד תושבים, שהם למעלה מ-18% מכלל האוכלוסייה בעולם. על המספר הזה, יש להוסיף עוד כ-50 מיליון סינים החיים מחוץ למדינתם.
ריבוי הקהילות הסיניות בעולם הביא לכך שבערים רבות יש רובע סיני, מה שאנו קוראים לו "צ'יינה טאון". הביקור ברובע הסיני הוא כמו קפיצה קטנה לסין. ניתן לאכול בו במסעדות סיניות, לקנות בחנויות מסורתיות המוכרות מוצרים מסין ובכל שנה מתקיימות בו חגיגות גדולות לרגל ראש השנה הסיני. ביום 16 בפברואר 2018 נחגגה ברבעים הסיניים השונים בעולם, תחילתה של שנת הכלב.
לא רבים יודעים אך הרובע הסיני הראשון בעולם מחוץ לסין, הוקם במנילה בירת הפיליפינים. איך התחיל כל הענין הזה?
לאורך כל ההיסטוריה סבלה סין מהגירת תושבים ממנה החוצה. גלי ההגירה הגדולים במיוחד היו בכל פעם שפרצו שם מלחמות בין השושלות השונות ובעיקר במלחמות שעברה סין במאה ה-19: מלחמת האופיום הראשונה (בין השנים 1839-1842), מלחמת האופיום השניה (1856-1860) וכן בעקבות מרד הטאיפינג שהסתיים רק בשנת 1864.
הקהילה הסינית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לסין חיה היום בתאילנד, והיא מונה כ-11 מיליון סינים שהם כ- 16% מאוכלוסיית המדינה. 7.5 מיליון סינים חיים היום במלזיה, קצת למעלה מ-5 מיליון בארה"ב, אינדונזיה וסינגפור סוגרות את רשימת הקהילות הסיניות הגדולות מחוץ לסין עם קצת פחות מ-3 מיליון סינים כל אחת.
בפיליפינים חיה היום קהילה של כשני מיליון סינים שהם קצת פחות מ-2% מהאוכלוסייה. הסינים הראשונים שהחלו להגר מסין לפיליפינים עשו זאת עוד במאה ה-7 לספירה. סין נשלטה אז על ידי שושלת טאנג וסינים רבים שלא רצו לקחת חלק בפרויקט בניית החומה, עזב את סין לכוון הפיליפינים.
במאה ה-9 היו אלו סוחרים וימאים שהגיעו לחופי הפיליפינים וחיפשו הזדמנויות סחר חדשות. הם התיישבו בעקר בגוש איי לוזון (גוש האיים הצפוני) ובגוש איי ויסאייס (הגוש המרכזי).
בשנת 1521 הגיע פרדיננד מגלן לפיליפינים וכמה עשרות שנים לאחר מכן, החלה הגירה מסיבית של ספרדים לפיליפינים, דבר שהפך את חייהם של הסינים לקשים יותר. הספרדים עסקו בפעילות מסיונרית כדי להפיץ את הנצרות וחלק מהאוכלוסייה הסינית שסרב להמיר את דתו, גורש מהמדינה. את אלו שנשארו והתנצרו, אילצו הספרדים להתגורר באזור הקרוב היום לעיר העתיקה של מנילה –רובע בינונדו (Binondo) השוכן על גדות נהר הפאסיג החוצה את העיר. הספרדים אסרו עליהם לרכוש קרקעות וכך הם נאלצו לפתוח עסקים קטנים ולעסוק בעקר במסחר.
זה הרקע להקמתו של הרובע הסיני של מנילה בשנת 1594 וכמו בכל צ'יינה טאון בעולם, גם בכניסה אליו הוקם השער הידוע הנקרא פאייפאנג (Paifang).
מנילה היא העיר הצפופה ביותר בעולם ופקקי התנועה בה הם ברמה בלתי נסבלת ממש. הרובע הסיני של מנילה אינו שונה בענין הזה והוא תמיד פקוק ועמוס במבקרים. ציורי הדרקונים בולטים מאוד על גבי עמודי הרחוב, שלטי החנויות בסינית, וכמובן צבעי הבודהיזם בולטים בכל מקום: כתום (מסמל את חכמתו של בודהה), לבן (מסמל שחרור) , אדום (סמל לשמחה) , צהוב (מסמל את הדרך הנכונה) וכחול (שלום וחמלה אוניברסלית).
דבר נוסף המאפיין את המקום הוא סבך כבלי החשמל המתנוסס מעל ראשינו וזהו אחד המאפיינים של מדינות העולם השלישי. מדובר בפלונטר ענק וסבוך של כבלים המזכירים רשת של קורי עכביש.
אך האטרקציה הסינית המעניינת יותר בעייני היא בית העלמין הסיני הנמצא לא רחוק מהצ'יינה טאון. בית העלמין הסיני במנילה הוא אחד משני בתי העלמין בעיר השווים ביקור. השני הוא בית העלמין הצבאי האמריקאי: מתוך כמה עשרות בתי עלמין צבאיים מחוץ לחוץ לארה"ב, זה של מנילה היא בית העלמין הגדול ביותר ובו טמונים חללי מלחמת העולם השנייה שנפלו בקרבות בזירת מזרח אסיה.
אתחיל בוידוי קטן: יש לי חיבה עמוקה לביקורים בבתי קברות ידועים. בביקורים בבתי קברות מפורסמים, ניתן ללמוד רבות על ההיסטוריה של המקום ושל המדינה בה אנו נמצאים. כך למשל בבית הקברות הצבאי ארלינגטון בוירג'יניה בארה"ב, פר – לאשאז בפריס, בית העלמין מירוגוי בזאגרב בירת קרואטיה, בקנצ'נבורי בתאילנד ועוד רבים אחרים. גם אצלנו בארץ יש כמה בתי עלמין ידועים השווים ביקור, כמו אלו ברחוב טרומפלדור בתל אביב או בית העלמין של קיבוץ דגניה על גדות הכנרת.
בית העלמין הסיני במנילה הוא חלק מבית עלמין גדול יותר הנקרא לה לומה (La Loma) שהוקם עוד בתקופת השלטון הספרדי בפיליפינים בשנת 1884. בתקופת מלחמת העולם השנייה כאשר פלשו הכוחות היפנים לפיליפינים (בדצמבר 1941), התגייסו סינים רבים למאבק בפולש הזר והיפנים טבחו באוכלוסייה הסינית ללא רחם: לסינים וליפנים היה חשבון ארוך עוד מימי מלחמת סין יפן הראשונה (1894-1895), מהפלישה היפנית לחבל מנצ'וריה וממלחמת סין יפן השנייה שהחלה ב-1937. את היפנים שימש שטח בית העלמין כאחד מאתרי ההוצאה להורג.
כאשר החלו הסינים שאינם קתולים לקבור את מתיהם בבית העלמין לה לומה, הם עשו זאת בחלקה נפרדת ומחלקה זו התפתח בית העלמין הידוע היום בשם בית העלמין הסיני.
בית העלמין הסיני מזכיר יותר שכונת מגורים מאשר בית עלמין. לא מדובר על חלקות קבר בסגנון המוכר לנו, אלא על בתים קטנים לכל דבר וענין שבתוכם קבורים המתים. בחלק מהבתים האלו ניתן לראות טלוויזיות ושירותים: אין חשש שהמת יצא מקברו לעשות בהם שימוש אך אלו נועדו לשרת את בני המשפחה המגיעים לפקוד את הקברים. באחוזות קבר רבות הציבו בני המשפחה גם תמונות ובהן מונצחים קרוביהם הטמונים במקום. תושבי האזור מתלוצצים ואומרים כי למתים הסינים יש תנאים הרבה יותר טובים מאשר לתושבי האזור אשר עדיין בחיים.
טיול קצר ברחובות בית העלמין הסיני מוכיח כי יש בסיס לטענתם. עד לפני 20 שנה נהגו רבים מתושבי שכונות העוני באזור זה של מנילה לגור בבית העלמין. היום הענין הזה אסור לחלוטין אך כנראה שיש עדיין כאלו אשר נכנסים ללון שם בלילות.
הסינים החיים בפיליפינים מזכירים במובן מסוים את היהודים באירופה: הם אנשי עסקים ממולחים והם אלו שמחזיקים את הכלכלה. לא פלא שמבחינה כלכלית, רבים מהם שייכים לעשירונים העליונים וככל שאחוזת הקבר גדולה ומפוארת יותר, כך היא מעידה על עושרו ומעמדו של מי שנקבר שם. ממש בברלי הילס של המתים.
הנה כמה תמונות מהמקום:
כמובן שיש בבית העלמין הסיני גם חלקות קבר פשוטות וצנועות בהן קבורים בני המעמדות הנמוכים יותר.
זה קצת Off Topic אבל כשמדברים על צ'יינה טאון, אני לא יכול שלא להיזכר בסרטו הנפלא של רומן פולנסקי (הנקרא כמובן צ'יינה טאון) עם ג'ק ניקולסון הגדול & פיי דנאווי היפה….
לסיום, הנה דייויד בואי שר לנו על נערה סינית.
