זאגרב: סיפורו של גיאורגיוס הקדוש, מדיוקלטיאנוס ועד צ'רצ'יל

אחד הדברים המאפיינים את זאגרב בירת קרואטיה, הוא ריבוי הפסלים והאנדרטאות ברחבי העיר. חלק מפסלים אלו הם יצירות אמנות מודרנית כמו פסל "באר החיים" של האמן הידוע איוון מסטרוביץ (על יד בנין התיאטרון) וחלק גדול אחר הוא של אישים הקשורים להיסטוריה הקרואטית כמו אלו של באן ילצ'יץ' אשר פסלו מוצב בכיכר המרכזית של העיר, המלך טומיסלב רכוב על סוסו אותו נראה מול תחנת הרכבת של זאגרב וכמובן פסלו של שחקן הכדורסל המנוח דראזן פטרוביץ המוצב על יד אולם הכדורסל הנושא את שמו. לא רחוק מהכיכר המרכזית נראה את פסלו של הממציא הדגול ניקולה טסלה, את מריה יוריץ' זגורקה שהיתה סופרת ועיתונאית, את הסופר אנטון גוסטב מאטוש, את פסלו של הסופר אוגוסט שנואה (August Šenoa) ואפילו ג'ון לנון, ג'ו סטראמר איש להקת הקלאש וצ'ארלי צ'אפלין, הם בין גיבורי התרבות הבינלאומיים שזאגרב חולקת להם כבוד על ידי הצבת פסליהם בעיר.
אולם בין כל אלו יש שני פסלים שונים ומעניינים של אותה דמות: פסלי גיאורגיוס הקדוש שהוא אחד הקדושים החשובים של הנצרות.
בתרבויות שונות, זכה גיאורגיוס לשמות שונים: בספרד הוא נקרא San Jordi, באיטליה הוא San Giorgio , במדינות יוגוסלביה לשעבר שמו Sveti Jurjevo ובאנגלית כמובן סיינט ג'ורג' (Saint George).
גיאורגיוס הוא אחד מ-14 אישים הנחשבים בנצרות לקדושים המסייעים אשר תפילה אליהם, יכולה מאוד לסייע בעיתות מצוקה. לא משנה כיצד נקרא לו, הוא משמש כפטרון של מספר מדינות בעולם ביניהן אנגליה, מלטה, פורטוגל, רומניה וגיאורגיה ואף יש צלב הנושא את שמו: "צלב גיאורגיוס הקדוש" . זהו צלב אדום על רקע לבן והוא משמש כדגליהן של גיאורגיה ואנגליה.

מי היה גיאורגיוס הקדוש ומדוע הוא זכה למעמד רם כל כך?

גיבורינו נולד בסוף המאה השלישית לספירה לאב שהיה קצין צבא יליד קפדוקיה (טורקיה של ימינו) ולאם שהייתה ילידת לוד. גיאורגיוס התייתם מאביו שנפל באחד הקרבות אך בליבו גמלה ההחלטה להמשיך את דרכו של האב: למרות היותו נוצרי, הוא הצטרף לצבא וטיפס מעלה בסולם הדרגות. בעת שקיבל את דרגות קצונה (לקראת סוף העשור השלישי לחייו) הוצב גיאורגיוס בניקומדיה (שהיא כיום איזמיט בצפון מערב טורקיה) ושירת כחבר מן המניין במשמרו האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.
בתחילת המאה הרביעית (שנת 303) החל דיוקלטיאנוס לרדוף את הנוצרים שחיו באימפריה הרומית. הוא הוציא צווים מחמירים נגדם, רכוש הכנסייה הוחרם והדבקים באמונתם הוצאו להורג.
גיאורגיוס (שהיה כזכור נוצרי) סירב ליטול חלק בדיכויים של החיילים הנוצרים האחרים. במקום זאת הוא התוודה על היותו נוצרי וביקר את החלטותיו של הקיסר. לאחר שכשלו נסיונותיהם של נציגי הקיסר לשכנע את גיאורגיוס להמיר את דתו למרות הכסף והאדמות שהוצעו לו בתמורה, ציווה הקיסר להמיתו כבוגד, בעינויים. לאחר שעבר עינויים קשים מנשוא, נערף ראשו של גיאורגיוס על חומות ניקומדיה בתאריך ה-23 באפריל שנת 303. גיאורגיוס הובא לקבורה בכנסייה שהיום נושאת את שמו, בלוד.
סיפור נחישותו של גיאורגיוס ודבקותו באמונה הנוצרית, נגעו לליבם של מספר אנשים ובין היתר גם לליבה של אלכסנדרה, אשתו של דיוקלטיאנוס. היא הושפעה מדעותיו ותפיסת עולמו והחליטה להתנצר למרות הסכנות שהיו כרוכות בכך. כך הפך גיאורגיוס למרטיר.

מה מקור המילה "מרטיר"?

בתקופת יוון העתיקה, נקרא מרטיר מי שנתן עדות בבית המשפט. שנים אחר כך בתקופת השלטון הרומי שינתה המילה את משמעותה והגדירה את אלו שהיו מוכנים להקריב את נפשם על מזבח אמונתם, גם במחיר של יסורים קשים. נכונותם להקריב את חייהם, העידה על עצמת אמונתם. בעברית וביהדות אנו מדברים על אלו שהקריבו את עצמם על קידוש השם ובערבית על השהידים. מקורה של המילה 'שָׂהִיד הוא בספר איוב: "הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹמִים" (איוב, ט"ז, י"ט).

האגדה

מעבר למציאות ולעובדות, אחד מהגורמים החזקים ביותר המפרנסים את ההיסטוריה ואת ימי העולם, הן האגדות והסיפורים העממיים ולעיתים סיפורים אלו מעניינים הרבה יותר מהעובדות ההיסטוריות. גם על גיאורגיוס נפוצו לא מעט אגדות, שהיו אלו שהקנו לו את הילת התהילה ההירואית שלו.
על פי סיפור האגדה, בליבה של אחת העיירות בלוב היה אגם אשר בו חי דרקון איימתני. הדרקון שכנראה נשא מחלה, גרם להרעלתם של תושבי העיירה אשר מצידם ניסו לרצות אותו בעזרת שתי כבשים שהגישו לו מידי יום. כשזה לא צלח, הם עברו לקורבנות אדם והגישו לו מידי יום שני ילדים אשר דינם נגזר על פי הגרלה.
באחת הפעמים עלה בהגרלה שמה של ביתו של המלך. כאשר היא נשלחה אל האגם והדרקון כבר התכוון לתקוף אותה, הגיע לפתע גיאורגיוס רכוב על סוסו וכשראה את העומד להתרחש, הוא הצטלב כדרכם של הנוצרים המאמינים ואז דהר לכוונו של הדרקון, פצע אותו, קשר אותו, הוביל אותו אל מרכז העיירה ודרש מכולם להתנצר. כשזה יקרה, אחסל את הדרקון, כך הבטיח להם גיאורגיוס. כמובן שכולם התנצרו, הדרקון חוסל ובמקום הוקמה כנסייה לכבודה של מריה הקדושה.
האגדה על גיאורגיוס ההורג את הדרקון, מסמלת עבור הנוצרים את ניצחונה של הנצרות על הדתות הפגאניות ואת נצחונו של הטוב במאבקו הנצחי נגד הרוע.
את חגו של גיאורגיוס הקדוש מציינים הנוצרים פעמיים בשנה: ביום 23.4 הוא יום הוצאתו להורג וביום 15.11 את יום הבאתו לקבורה בכנסייה הנושאת את שמו בלוד (עיר הולדתה של אימו, זוכרים?).

חשיבותו של גיאורגיוס בקרואטיה

בקרואטיה משמש גיאורגיוס כפטרון של כוחות הצבא ומכאן חשיבותו העצומה. בנוסף לכך, ביום חגו בחודש אפריל מציינים בקרואטיה את בוא האביב. הקרואטים נוהגים ביום זה לקשט את ביתם בפרחים, בעצי מחט וכן להדליק מדורות. לאחר שלהבות המדורה שוכחות, מנצלים החוגגים את הגחלים לאפיית פוקצ'ות, לחמים מקומיים וצליית דגים.

הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס אשר הוציא להורג את גיאורגיוס, הוא יליד קרואטיה: דיוקלטיאנוס נולד בעיר סולין (אז נקראה סלונה) הנמצאת בחבל דלמטיה לחופי הים האדריאטי במערב המדינה. עוד אתר ידוע הקשור לדיוקלטיאנוס הוא ארמונו הנמצא בעיר ספליט שבקרואטיה וכלול ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסקו.

בחזרה לזאגרב

בזאגרב, מככב גיאורגיוס בשני פסלים מפורסמים: פסל אחד מוצב על יד בנין התיאטרון הלאומי היפה של זאגרב. היוצר הוא האמן האוסטרי-גרמני אנטון דומיניק פרנקורן (Anton Dominik Fernkorn 1813 – 1878) אשר בין יצירותיו ניתן למנות גם את פסלו של באן ילצ'יץ' בכיכר המרכזית של זאגרב.

פרנקורן יצר את הפסל בשנת 1853 ושנתיים מאוחר יותר הציג אותו בתערוכה העולמית של פריס. היצירה מצאה חן בעיניו של הארכיבישוף של זאגרב שרכש אותה והציב אותה בעיר. ביצירה זו נראה גיאורגיוס מניף את חרבו על הדרקון האימתני ממש לפני שהוא מנחית אותה עליו ושם קץ לחייו. זוהי הסצינה הקלאסית בה מוצג גיאורגיוס ביצירות רבות אחרות, בין אם בפסלים או בציורים שונים.

הפסל השני נמצא בעיר העילית, ליד שער העיר אשר שרד את רעידת האדמה הקשה בשנת 1880. פסל זה נוצר מספר שנים לאחר אותה רעידה, בשנת 1906 על ידי צמד יוצרים: האוסטרי ארתור וינדר והאיטלקי אנדריאס קומפסטצ'ר (Kompatscher and Winder).
בתחילה הוצב הפסל באוסטריה עד שנת 1937 ורק אז הועבר לזאגרב. יצירה זו מורכבת משני חלקים: זה העשוי מאבן מתאר את הדרקון המת לאחר שחוסל על ידי גיאורגיוס ואילו החלק מברונזה, מתארת את גיאורגיוס רכוב על סוסו לאחר שכבר השלים את המשימה, הקסדה בידיו לאחר שהסיר אותה מראשו והוא נשען מעט לאחור, לוקח אויר, מביט בדרקון המת ואולי נושא תפילה לאלוהיו שסייע בידו. זוהי פוזיציה די חריגה של האירוע לעומת המקובל ביצירות אמנות אחרות.

הקשר הישראלי

לסיפורו של גיאורגיוס יש קשר נוסף אלינו פרט לעיר לוד בה נולדה אימו ובה כאמור נמצאת הכנסיה הנושאת את שמו ובה נקבר. חרבו של גיאורגיוס נשאה את השם אסקלון (Ascalon) על שם העיר אשקלון. כמו אקסקליבר חרבו האגדית של המלך ארתור, זו אחת החרבות הפופולריות ביותר במדיה ובאנימה המודרנית והיא נראית בדרך כלל במשחקי וידאו. מכיון שגיאורגיוס הקדוש הוא גם הפטרון של אנגליה (שם הוא נקרא כמובן סיינט ג'ורג'), נקרא המטוס אשר בו עשה צ'רצ'יל שימוש בימי מלחמת העולם השניה, על שם חרבו של הקדוש: אסקלון.

לסיום קצת מוסיקה

מסתבר כי לא כל הדרקונים הם יצורים מפחידים ומאיימים. הנה פיטר פול ומרי שרים על פאף דרקון הקסם.