Creative Commons License by Wikimedia
חצי האי איסטריה במערבה של קרואטיה, הוא בעייני אחת הפנינים של המדינה היפה הזו. בימים כתיקונם מהווה חצי האי אבן שואבת לתיירים וזאת בעקר עקב השילוב של חוף ונוף: יש באיסטריה חופי ים נהדרים ונופים אשר לעיתים מזכירים את טוסקנה, כל זאת בנוסף לערים עתיקות המשופעות בשכיות חמדה מהעבר ובסיפורים היסטוריים.
מה עוד צריך כדי למשוך תיירים?
לחצי האי איסטריה צורת משולש ובקודקוד המזרחי שלו שוכנת העיר אופטיה, לחופו של מפרץ קווארנר (Kvarner) ולמרגלות הר אוצ'קה (Učka) שהוא חלק מרכס האלפים הדינאריים העושה את דרכו דרומה לכל אורך חופי הים האדריאטי.
קצת היסטוריה…
האזור בו נמצאת אופטיה, היה מיושב עוד לפני התקופה הרומית כך שהתיישבות קיימת בו ברצף למעלה מ-2500 שנה. הקרואטים החלו להתיישב במקום החל מהמאה ה-8 לספירה. במקורות היסטוריים מוזכרת אופטיה ב- 1453 כמנזר בנדיקטי ע"ש יעקב הקדוש ומכאן בא גם שמה (באיטלקית: מנזר – Abbazia). הכנסיה השוכנת על קו החוף של אופטיה נבנתה בשנת 1509 ובשנת 1937 היא שופצה והורחבה.
Creative Commons License by Wikimedia
במחצית הראשונה של המאה ה-19 היתה אופטיה כפר דייגים קטן אשר פרט לכנסייה היו בו כ-120 בתים. השינוי הגדול החל בשנת 1844 אז הגיע לכפר אדם בשם איג'יניו סקרפה (Iginio Scarpa) שהיה סוחר אמיד בעל כיס עמוק שהחליט להשקיע במקום. סקרפה אשר במקור הוא בן העיר השכנה רייקה, קנה שטח אדמה מסביב לכנסיה והקים שם את ביתו לו קרא וילה אנג'יולינה, על שם אשתו המנוחה. מסביב לוילה הקים סקרפה גן של צמחי נוי אקזוטיים מיפן, סין, אוסטרליה ודרום אמריקה.
ממש כמו שקורה בימינו, פרוייקטים מוצלחים של נדלן יכולים לשנות את פניו של אזור שלם. שמה של הוילה נפוץ חיש מהר ובעקבותיו של סקרפה הגיעו למקום עוד בעלי הון. תוך פרק זמן של 50 שנה, שינתה אופטיה את פניה: הוקמו במקום בתי מלון מפוארים ואופטיה הפכה לאזור הנופש היוקרתי והמועדף על אצולת אירופה. אנה מריה ארכידוכסית אוסטריה הגיעה לאופטיה לנפוש בה עם בעלה וכן הגיע לשם הקיסר פרנץ יוזף בתקופה שניהל פרשת אהבים עם שחקנית התאטרון קתרינה שאראטוב. הסופר אנטון צ'כוב נהג לנפוש באופטיה וכך עשו גם המלחינים הידועים גוסטאב מהאלר וג'יאקומו פוצ'יני. אופטיה הפכה למעוזם של הסלבריטיס הרבה לפני שהמושג הזה בא לאויר העולם.
Creative Commons License by Wikimedia
טיילת ובתי מלון
על יד וילה אנג'יולינה הוקם בשנת 1890 מלון ידוע בשם וילה עמליה (Villa Amalia). המקום הוקם כאגף חדש של מלון קווארנר הידוע והוא נועד לאישים ידועים אשר רצו מצד אחד לנפוש במקום יוקרתי אך העדיפו שיהיה זה מקום שקט ורחוק מעייני הציבור. כך הגיעו לוילה עמליה נופשים כמו הזוג המלכותי הרומני קרול ואליזבט, דוכס לוקסמבורג ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם, עשו זאת גם בני שושלת סבויה האיטלקית.
גם היום אופטיה היא אתר נופש המועדף על העשירונים העליונים של החברה. בימים כתיקונם, נערך בה בכל חודש יולי פסטיבל המוסיקה של חצי האי איסטריה.
תמיד נחמד לטייל לאורך חוף הים של אופטיה: בתי המלון בעלי הארכיטקטורה מרשימה, בתי הקפה והגלידריות, הופכים את הצעידה לאורך קו החוף לחוויה. לי יש גם חיבה למספר פסלים המוצבים על הטיילת, חלקם ממש על יד שני המקומות שהזכרתי: וילה אנג'יולינה ווילה עמליה. הפסל הידוע ביותר של אופטיה הוא פסל הנערה עם השחף אך פרט לפסל זה, מונצחות בפסלים אחרים דמויותיהם של אישים ידועים אשר נהגו לנפוש באופטיה: הסופר הקרואטי הידוע מירוסלאב קרלז'ה (Miroslav Krleža) הנחשב לגדול סופרי קרואטיה במאה ה-20, הכנר יאן קובליק (Jan Kubelík), הסופר אנטון צ'כוב והפסל האהוב עלי ביותר הוא זה של הרקדנית איזדורה דנקן (Isadora Duncan) אשר נהגה לנפוש בוילה עמליה.
פסלה של איזדורה דנקן הוא פרי יצירתה של האמנית טטיאנה קוסטנייביץ' (Tatjana Kostanjević) והוא הוצב במקום בשנת 2002. האמנית היא קרואטית ילידת רייקה (1963), בוגרת האקדמיה לאמנות בזאגרב וברזומה שלה רשומות כבר למעלה מ-40 תערוכות יחיד.
לכאורה מדובר בפסל פשוט למראה אך הוא מציג את הרקדנית האמריקאית הידועה בתנועת ריקוד מאוד אופיינית כפי שהיא נראית בכמה וכמה צילומים שלה מהתקופה בה פעלה (תחום התנועה מאוד אופייני ליצירתה של טטיאנה קוסטנייביץ').
איזדורה דנקן
איזדורה דנקן (1877-1927) הנחשבת לאמא של המחול המודרני, היתה אחת הדמויות המרתקות בעולם האמנות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היא פרצה לתודעה כאשר החלה להופיע בסגנון ריקוד שלא היה מקובל עד אז, עם תנועות חדשות וצעדים חדשים. בסגוננה פורץ הדרך היא בהחלט היתה מהפכנית בתחומה. היא ראתה בבלט הקלאסי סגנון החונק את הרקדן ומקשה עליו לבטא את עצמו דרך המוזיקה והתנועות. דנקן העניקה חשיבות רבה לזרימה התנועתית בריקוד ובניגוד לריקוד הקלאסי שהתבצע תמיד עם נעלי "פוינט", היא העדיפה לרקוד יחפה.
יש לזכור כי בשנים 1896 ו-1900 נערכו שתי האולימפיאדות הראשונות בעידן המודרני. כל הנושא של תרבות הגוף היה אז נושא מדובר והוא עודד רבים לנסות ולמתוח את הגבולות.
אך סגנונה החדיש של דנקן לא זכה להצלחה בארה"ב ומכיון שאין נביא בעירו, עזבה איזדורה דנקן את מולדתה ועברה לאירופה שם קצרה הצלחה בהופעותיה בלונדון, פריס, ברלין, בודפשט ואף בברה"מ. למרות הצלחותיה היא המשיכה להיות מושא לביקורת בארה"ב. אחת הפעמים בהן העלתה את חמתם של המבקרים האמריקאים היתה כאשר בסיומה של אחת ההופעות בלונדון, הסירה איזדורה את חולצתה ועמדה מול הקהל כשהיא חשופת חזה. כנראה שהביקורת עליה לא נבעה תמיד ממניעים טהורים: איזדורה לא הסתירה את תמיכתה בקומוניזם, תמיכה שהובילה לשלילת אזרחותה האמריקאית.
אחת התופעות הידועות בתחום האמנות היא כי אמנים פורצי דרך אשר יצירתם נחשבת תחילה לאוונגארד (Avant-garde), זוכים בחלוף השנים לקבל חיבוק והכרה מהממסד כאשר הם ואמנותם הופכים להיות המיינסטרים. הדברים נכונים לא רק לתחום האמנות החזותית: ניתן לראות את התופעה הזו גם בעולם המוסיקה ובספרות. כך קרה גם עם איזדורה דנקן אשר סגנונה החדשני, שינה בסופו של דבר את פניו של המחול המודרני.
בשנת 2014 יצא לאור ספרה של אן דאלי " הגוף הרוקד, הגוף הטבעי: איזדורה דנקן באמריקה". בספרה כותבת גב' דאלי כי איזדורה דנקן הושפעה מציורו של סנדרו בוטיצ'לי "פרימוורה" (Primavera). אם נכונים הדברים, הרי יש כאן עוד נקודות לזכותו של האמן הנפלא הזה. ואכן אחד מריקודיה הראשונים של דנקן נשא את השם "פלורה" שהיא אלת האביב והפרחים במיתולוגיה. בציורו של בוטיצ'לי אנו רואים מימין את זפירוס מעל כלוריס הנימפה ולפניה זוהי פלורה, הדמות לה הפכה כלוריס.
באחד הראיונות שהעניקה טענה איזדורה דנקן כי למדה לרקוד אל מול גלי הים ובתוך משבי הרוח ואולי יש כאן רמז לציור ידוע נוסף של בוטיצ'לי, הולדת ונוס. חיבתה של דנקן לים, היא שהביאה אותה לא מעט פעמים לנפוש במלון וילה עמליה אשר על חופה של אופטיה.
איזדורה דנקן היתה אשה יפה ומהפנטת שכבשה את ליבם של גברים ונשים כאחד (היתה ביסקסואלית) והיא ידעה בחייה תהילה וזוהר אך גם כישלונות וטרגדיות: היא היתה נשואה לבעל שהיכה אותה ושניים משלושת ילדיה נספו בתאונה ובסופו של דבר גם היא קפחה את חייה בגיל צעיר (50) בתאונה.
לא רק באופטיה
איזדורה דנקן הונצחה לא רק באופטיה אלא גם אצלנו. לפני מספר שנים נחנכה במזכרת בתיה שכונה חדשה בשם אשת חיל. כל שמות הרחובות בשכונה נועדו לציין, להזכיר ולכבד נשים שהטביעו את חותמן על העולם בכלל ועל הישוב בארץ ישראל בפרט. רשימת הנשים חולקה ל-4 קטגוריות: נשים בציונות, נשים פורצות דרך, נשים מהישוב ונשים בתרבות. ברשימת הרחובות הנושאים את שמן של נשים בתרבות, ניתן למצוא הרשימה את המכובדת הבאה: לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, נעמי שמר, תרצה אתר, תלמה ילין, שושנה דמארי, גורית קדמן, חנה רובינא, דבורה בארון, יונה וולך, בתיה גור, רחל המשוררת, אנה טיכו, שרה לוי – תנאי ואיזדורה דנקן. כפי שניתן לראות, איזדורה דנקן היא היחידה בקטגוריה הזו שאינה מבני עמינו.
איזדורה דנקן בתרבות
דמותה של איזדורה ריתקה את עולם התרבות ובשנת 1969 יצא סרטו של הבמאי הבריטי קארל רייס העוסק בחייה האישיים וביצירתה. הסרט נקרא בפשטות "איזדורה" ואת דמותה של הרקדנית מגלמת בו ונסה רדגרייב.
הנה הטריילר של הסרט:
אין לי ספק כי גם מי שלא צפה בסרט יזהה את נעימת הנושא. המוסיקה הנפלאה המלווה את הסרט נכתבה על ידי המלחין הצרפתי פול מוריאט ושימשה פתיח לתוכנית "אדום עתיק" ברשת ג'. מי שרוצה, יכול כמובן לנסות לרקוד לצלילי היצירה בקצב הולס, או לנסות ולחקות את תנועותיה של איזדורה דנקן…
