לא רחוק מרובע החלונות האדומים, ניצב באמסטרדם מלון הנושא את שמו של הנסיך הנדריק. הנדריק היה בעלה של המלכה וילהלמינה (1880-1962) שישבה על כס המלכות 58 שנה, יותר מכל מונרך הולנדי אחר. בכניסה למלון ניצב לוח זיכרון לזכרו של צ'ט בייקר. אם ניכנס למלון ונעלה עד לחדר 210, נראה גם שם שלט זיכרון המספר לנו כי זה היה חדרו של צ'ט בייקר. כך בחר בעל המלון להנציח את זכרו של החצוצרן שהלך לעולמו בזמן ששהה שם.
ב-13 במאי 1988 שהה בייקר בחדר 21 של המלון וכנראה שהיה תחת השפעת סמים כשיצא לטיול דרך החלון, טיול קצר שהסתיים בריסוק אברים על המדרכה מול הכניסה ללובי.
מי היה בייקר?
צ'ט בייקר היה חצוצרן נפלא וזמר נהדר שהגורל חילק לו קלפים מצוינים. הוא היה גבר יפה תואר שקיבל הצעה לחוזה עתיר ממון בהוליווד, אבל הכל הלך אצלו לפח בשל החיבה המוגזמת שלו לסמים. אין כמעט חומרים שבייקר לא שאף לריאותיו או הזריק לוורידיו. מסתבר שלא רק בעולם הרוקנרול רול יש סיפורים טראגיים ולא רק שחורי העור סובלים מצוקות בעולם הג'אז. לא פעם הוא נאלץ למשכן את כלי הנגינה שלו על מנת לקנות סמים.
בתחילת שנות ה-60, השימוש הרב והצריכה המוגזמת החלו לתת בו את אותותיהם. בייקר נכלא באיטליה ליותר משנה אחרי שהורשע בעבירות סמים ונאסרה עליו הכניסה למערב גרמניה ולבריטניה. אחרי שהסתבך בגרמניה פעם נוספת, הוא פשוט גורש משם לארה"ב. גם בארה"ב המשיך בייקר להסתבך וריצה עונשי מאסר קצרים באשמת זיוף מסמכים. באמצע שנות ה-60, בתקרית אלימה במיוחד, הוכה בייקר, כנראה במהלך עסקת סמים כלשהי, פרצופו רוסק, פיו נפגע ושיניו נשברו. הדבר היווה מכה אנושה ליכולת שלו להתפרנס מנגינה, מה שהוביל אותו לשורת עבודות כגון שטיפת מכוניות ותדלוק.
למרות זאת הוא הצליח להשתקם, חזר לנגן אך את הסמים סרב לזנוח. במהלכם של כמעט ארבעה עשורים של קריירה הוציא בייקר עשרות אלבומים.
תקופה קצרה לאחר מותו יצא סרט על חייו של צ'ט בייקר. הבמאי ברוס ובר אסף עדויות מצולמות מכמה מחבריו של בייקר ושילב קטעי ארכיון שבהם נראה בייקר מנגן, שר, מופיע בסרטים ומשוטט ברחובות לוס אנג'לס מלווה בצעירות יפות וזוהרות. הסרט נקרא Let's Get Lost.
בקיץ 1988 היה אמור צ'ט בייקר להגיע לארץ ולהופיע כאן במסגרת פסטיבל ישראל.
הנה הוא בהופעה ביחד עם סטן גץ:
