
יש דמויות שאיש אינו רואה. הן נמצאות שם – מנקות, מסדרות, מגישות – אך כמעט אינן קיימות בעיני הסביבה. ורק לעיתים, בתוך השקט הזה, נולדת פנטזיה אחרת לגמרי: עולם שבו הסדר מתהפך, והבלתי נראה הופך לבעל הכח. אחת הדמויות החזקות ביותר שנכתבו על הנושא הזה היא ג'ני, גיבורת השיר "ג'ני מלכת השודדים" (Pirate Jenny) מתוך "אופרה בגרוש" (The Threepenny Opera) של ברטולד ברכט וקורט וייל.
ביום 3 באפריל, צוין יום השנה למותו של וייל (1950). למרות שהלך לעולמו בגיל צעיר (50), הוא הותיר אחריו אוסף יצירות מרשים, שחלק מרכזי מהן נוצר בשיתוף פעולה עם ברכט. אפשר לומר כי וייל היה לברכט מה שהיה שנים מאוחר יותר נינו רוטה לפדריקו פליני: צמד יוצרים שהחיבור ביניהם הוליד יצירות בלתי נשכחות.

Creative Commons License
לאורך השנים השתדלתי לצפות בכל אחד ממחזותיו של ברכט שעלו כאן על הבמה: "אמא קוראז", "מעגל הגיר הקווקזי", "הנפש הטובה מסצואן", וכמובן "אופרה בגרוש". בכל פעם מחדש התברר עד כמה הטקסטים הללו מצליחים להישאר רלוונטיים, חדים ולא נוחים גם עשרות שנים לאחר שנכתבו. "אופרה בגרוש" היא ללא ספק אחת היצירות הידועות ביותר של הצמד: ברכט כתב את המילים, וייל הלחין – והתוצאה היא תיאטרון מוסיקלי שאינו מבקש רק לרגש, אלא גם לטלטל.

במרכז העלילה עומדת דמותו של מקי סכינאי (Mack the Knife) פושע כריזמטי, ולצידו פולי – בת למשפחה מכובדת המבקשת להינשא לו למרות התנגדות הוריה. בתוך העולם הזה שבו מוסר, חוק ופשע מתערבבים זה בזה, מופיעה גם דמותה של ג’ני – דמות שולית לכאורה, אך כזו שנושאת בתוכה את אחד הרגעים החזקים ביותר ביצירה.
ג'ני, היא חדרנית בבית מלון זול. דמות שקופה, כמעט בלתי נראית. האורחים מתעלמים ממנה, ובמקרה הטוב משליכים לעברה מטבע כלאחר יד. מנת חלקה אינה רק שכר נמוך, אלא בעיקר חוסר כבוד, ולפעמים נדמה שזהו הכאב הגדול יותר.
מי מאתנו לא נתקל בכמה כאלה מידי יום? עובדי ניקיון במוסדות שונים, מאבטחים במרכזי קניות, אורזים בסופרמרקט, מתדלקים בתחנות דלק ועוד. אבל בתוך השקט הזה, נרקמת פנטזיה.
יום אחד מגיעה אל הנמל ספינה של שודדי ים. העיר מופגזת, נהרסת, ורק בית המלון שבו עובדת ג'ני נשאר עומד על תילו. האורחים, שעד לא מזמן התייחסו אליה בזלזול, נאסרים ומובאים לפניה. וכעת, אותה ג'ני שקופה היא זו שמחליטה: מי יחיה ומי ימות. וברכט כדרכו, אינו עוצר באמצע. הוא לוקח את הפנטזיה הזו עד הקצה, עד הרגע שבו הקורבן הופך לשופט, וההשפלה מתחלפת בכוח מוחלט.

אולי אין דרך טובה יותר לחוש את עוצמת הטקסט מאשר דרך המילים עצמן והתרגום של ד"ר דן אלמגור:
מלכת השודדים
אתם, אדונים,
הרואים איך אני
רצפות על ארבע מקרצפת,
לבושה בסחבות
במלון מטונף –
תתקעו לי בכף
אסימון משופשף;
אך אינכם יודעים עם מי יש לכם עסק.
לא, אינכם יודעים עם מי יש לכם עסק.
אבל ערב אחד
תשמעו קול צווחה.
"מה קרה?", תשאלו, "מי הצורח?"
אז תראו אותי עומדת ומחייכת
ותאמרו: "מה זה? מה יש כאן לחייך?"
וספינה עם גולגולת
על שישים תותחיה
תעגון אז בחוף.
אתם, הגברים,
האומרים: "מהרי
לסדר ת'מיטה! אין לי זמן כאן!"
ועושים לי טובה
שזורקים לי נדבה;
אני אקח ת'פרוטה
ואסדר את המיטה ‟
אך במהרה שום גבר לא יישן כאן.
הלילה שום איש כבר לא יישן כאן.
כי בחצות
שוב ירעימו פצצות.
"מה קרה?", תצרחו שם מרחוק,
ותראוני בחלון צופה, צוחקת –
ותאמרו: "חוצפה! מצאה לה זמן לצחוק!"
וספינה עם גולגולת
על שישים תותחיה
אז תפגיז את העיר.
אז תמחו, אדונים,
את הצחוק מן הפנים,
כי תראו איך העיר מתמוטטת,
ובתים למאות
ייהרסו עד ליסוד,
ורק זה המלון
יעמוד על תילו.
תשאלו: "למה הוא עומד עוד?
בזכות מי דווקא הוא עומד עוד?"
לילה יורד.
המלון עוד עומד.
תתפלאו: "מי נמצא בו? מי שם גר?"
אז תראו אותי פוסעת אל הבוקר
ותאמרו: "הוא בזכותה נשאר!"
וספינה עם גולגולת
על שישים תותחיה
אז תקרא לי: "הידד!"
שוב תזרח החמה
ונושאי הספינה
יפשטו כצללים בכיכר כאן,
אוסרים בכבלים
את כולכם, הנבלים,
מביאים לפניי,
שואלים: "מתי
להרוג אותם ‟
מיד, או אחר-כך?
את כולם? מיד, או אחר-כך?"
שמש תצליף
ודממה ברציף.
ישאלו: "מי ימות – ומי נשאר?"
אתבונן לי דומם
ואומר: "כולם!"
וכשיפלו ראשיכם אומר רק:
"הופ-לה!"
וספינה עם גולגולת
שוב תפליג אל האופק,
ואני איתה.
זהו טקסט חזק ונוקב במיוחד ובכל פעם שאני קורא אותו הוא מכה בי בעצמה.
כמו כל כתביו של ברכט, גם השיר הזה זכה להרבה מאוד ביצועים בשפות רבות. הביצוע המועדף עלי הוא זה של אוטה למפר: אומנית רב תחומית הדוברת ומופיעה בכמה שפות – גרמנית, אנגלית וצרפתית, ואף בשפות נוספות. הרב לשוניות הזו מאפשרת לה לנוע בין עולמות תרבותיים שונים, ולהעניק לכל ביצוע עומק ודיוק יוצאי דופן.
בעברית יש כמה ביצועים טובים לשירו של ברכט. הנה מירי אלוני הגדולה שרה ברכט & וייל ונראה שהטקסט הזה יוצא לה מעמקי נשמתה.
גדולתן של יצירות נמדדת בעמידתן במבחן הזמן. את המבחן הזה, יצירותיהם של ברטולט ברכט & קורט וייל עברו מזמן. יצירותיהם מוצגות על בימות העולם כבר עשרות רבות של שנים וכנראה שימשיכו להיות מוצגות עוד זמן רב. ברכט כתב על נושאים המעסיקים את החברה האנושית מאז ומעולם כמו מעמדות, מלחמות וצדק חברתי וכך נשארים מחזות אלו רלוונטיים. כל זמן שהחברה לא תשתנה, ימשיכו כתביו של ברכט להציב לנו מראה כדי שנתבונן בה.
אולי זו גם מחשבה שכדאי לקחת איתנו: לזכור את מי שאיננו תמיד רואים. כולי תקווה שנדע להעניק לאותם אנשים לא רק תשומת לב, אלא גם כבוד ואז אולי המילה "שקופים" תיעלם מן הלקסיקון שלנו.
הימים הם ימים קשים ולמרות זאת אני מאחל לכולנו חג שמח ושיהיה לנו אביב בלב. אנו נתנחם בטבע הפורח ונשתדל להתעודד ולזכור כי כל יום שחולף, מקרב אותנו אל קיצו של המשבר.








2 מחשבות על “ג'ני מלכת השודדים – סיפורה של הבלתי ניראית”
בהחלט יצירה שעמדה במבחן הזמן כמו הפוסט המרתק שנהניתי לקרוא שוב חג שמח ותודה בנצי
תודה עמירם, חג שמח.