אדינבורו היא בעייני אחת הערים היפות בעולם. מסתבר כי לא רק אני חושב כך אלא כך חשבו גם בארגון אונסקו ובשנת 1995 הגדירו את אדינבורו כולה (העיר הישנה והחדשה כאחד), כאתר מורשת עולמית.
כך כתב הסופר הבריטי דניאל דפו ("רובינזון קרוזו") על הרויאל מייל, רחובה הראשי של אדינבורו: "הרחוב הגדול ביותר, הארוך ביותר והיפה ביותר, לא רק בבריטניה אלא בעולם כולו", אמירה שמיטיבה לתאר את ההדר שאופף את הרחוב ואת הסמטאות הסמוכות לו.
כאשר אנו מטיילים ברויאל מייל וברחוב פרינסס המקביל לו, קשה שלא להתרשם משלל הפסלים הרבים המוצבים בהם. רובם של פסלים אלו הם של אישים הקשורים למורשת הסקוטית: סופרים, משוררים, פילוסופים וכו'. כך נוכל לראות שם את דמותו של דייויד יום שהיה היסטוריון פילוסוף וכלכלן, את אדם סמית שהיה איש רב פעלים ופרט להיותו פילוסוף, נחשב גם לאבי הכלכלה המודרנית, את דייויד ליוינגסטון מגלה הארצות וחוקר אפריקה, את פסלו של המשורר רוברט פרגוסון שהלך לעולמו בגיל 24 ועוד רבים וטובים אחרים.
אך אתר ההנצחה המרשים והגדול מכולם הוא זה המוקדש לסופר הידוע וולטר סקוט (1771-1832).
וולטר סקוט נולד באדינבורו והפך שם לדמות חשובה בחיי הרוח. גם היום, קרוב ל-200 שנה לאחר מותו נחשב סקוט לאחד מגדולי הסופרים הסקוטים ולמחייה הפולקלור הסקוטי הישן. חשוב לציין כי הסקוטים תרמו לא מעט לתחום הספרות: די אם אזכיר כמה שמות כמו איאן פלמינג, אליסטר מקלין, רוברט לואי סטיבנסון וארתור קונאן דויל.
מבין הספרים הרבים שכתב וולטר סקוט, נראה לי כי הידוע ביותר הוא אייבנהו (Ivanhoe), רומן היסטורי המתרחש בתקופת מסעי הצלב במאה ה-12 ומספר את סיפורו של סיר וילפרד אייבנהו, שהצטרף לכוחותיו של ריצ'רד לב הארי במסע הצלב השלישי בניסיון לכבוש את ירושלים מחדש. תככים ומזימות נרקמים נגד המלך אך אייבנהו, נתינו הנאמן של המלך, נשבע להחזיר לאנגליה את החוק והסדר.
כך נראתה כריכת הספר בהוצאת "עמיחי" ואם האישה היפה המעטרת את הכריכה מזכירה לכם את ליז טיילור, אתם לא טועים ועוד אחזור אליה בהמשך.
האתר לזכרו של סקוט נמצא בחלק העליון של רחוב פרינסס (רחוב הנסיכים – Princes St), בגני פרינסס ועל יד תחנת הרכבת "ווייברלי" (Waverley) הנושאת את שמו של אחד הספרים שכתב וולטר סקוט. את הספר הזה כתב סקוט בעילום שם והיה זה הראשון מבין סדרה של כמה ספרים בהם נהג כך.
נחזור לאתר ההנצחה
וולטר סקוט הלך לעולמו בשנת 1832 בגיל 61. עוד באותה שנה החליטה עיריית אדינבורו כי הסופר הדגול ראוי לאתר הנצחה אך רק 4 שנים מאוחר יותר, בשנת 1836 פורסם המכרז להגשת ההצעות לעיצוב האתר. עשרות רבות של הצעות הוגשו לועדה שבחנה אותן וביניהן הצעות של גדולי וטובי האדריכלים של אותה תקופה אך באופן מפתיע, זכתה הצעתו של אדם שלא היה לו כל ניסיון קודם בפרוייקטים כאלו. על ההצעה היה חתום אדם בשם ג'ון מורבו (John Morvo). אדם בשם זה היה ארכיטקט ידוע בימי הביינים אך לאחר שההצעה זכתה, התברר כי המגיש השתמש בשם בדוי מכיון שחשש להיפסל עקב חוסר נסיונו. שמו האמיתי היה ג'ורג' מייקל קמפ. מסתבר שההימור על שם אחר, היה מוצלח.
הקמת הפסל עצמו הוטלה על פסל בשם ג'ון סטיל (John Steell), האחראי גם על יצירת פסלו של אלכסנדר הגדול וסוסו בוקפאלוס, פסל עליו כתבתי בפוסט נפרד. בפיסלו של סטיל נראה וולטר סקוט כשהוא יושב, מחזיק כלי כתיבה בידו וכלבו לצידו.
Creative Commons License by Stefan Schäfer
פסלו של סקוט השוקל 30 טון, עשוי משיש קאררה והוא מוצב בין ארבעת העמודים של אנדרטת הזיכרון הסוככת מעליו. העתק מדויק של פסל זה אך עשוי מברונזה, מוצב בסנטרל פארק בניו יורק מאז שנת 1872.
Creative Commons License by Wikimedia
אבן הפינה לאתר הונחה בחודש אוגוסט 1840 ובנייתו הסתיימה בשנת 1844. האתר נחנך רק בחודש אוגוסט 1846 כאשר מהטקס נעדר ג'ורג' מייקל קמפ אשר נהרג כמה חודשים קודם לכן כאשר נפל לאחת מתעלות הניקוז בעיר ונחבל קשות.
האנדרטה הסוככת על פסלו של סקוט בנויה בסגנון ניאו-גותי ומתנשאת לגובה של 61 מטרים והיא האנדרטה השניה בגובהה בעולם לזכרו של סופר כלשהו: במקום הראשון נמצאת האנדרטה לזכרו של חוסה מארטי (José Martí) בקובה. האנדרטה הגדולה מעוטרת ב-68 דמויות קטנות אשר רובן לקוחות מספריו השונים של סקוט. כמובן שאחת הדמויות המעטרות את האנדרטה, היא דמותו של אייבנהו.
Creative Commons License by Stephen Dickson
16 מהדמויות הן של סופרים ומשוררים סקוטים ודמויות מההיסטוריה הסקוטית כמו מרי סטיוארט (מרי מלכת הסקוטים) ובנה ג'יימס הראשון.
אם נעמוד לרגלי האנדרטה, נוכל לראות רק 64 מהדמויות המעטרות אותה וכדי לראות את ה-4 הנותרות, נצטרך להיכנס לאתר ולעלות לקומה העליונה. אך לפני שנגיע לקומה העליונה, כדאי להתעכב קצת בקומה הראשונה שם יש חדר קטן המשמש כמוזיאון. נוכל לקרוא שם על חייו של וולטר סקוט, על הליך הקמת האנדרטה וגם לראות 4 חלונות שעוצבו על ידי האמן דייויד רוברטס אשר צייר עליהם את סמלה של אדינבורו, את סמל סקוטלנד ושני קדושים מתולדות הנצרות: סנט אנדרו (הוא אנדריאס אשר הצלב שלו משמש גם כדגלה של סקוטלנד) וסנט ג'יילס אשר הקתדרלה של אדינבורו נקראת על שמו.
כדי להגיע לתצפית העליונה נצטרך להשלים טיפוס של 287 מדרגות. קצת מאתגר אך המראה בהחלט שווה את המאמץ.
מסתבר כי הזמן נותן את אותותיו לא רק בנו אלא גם באנדרטה: בחלוף השנים האבנים השחירו למדי והיום האנדרטה נראית בצבעים כהים למדי של שחור (בעיקר), מעט לבן ועוד 50 גוונים של אפור שהם בין היתר תוצאה של זיהום אויר. בשנות ה-90 של המאה הקודמת נשקלה הצעה לבצע ניקוי יסודי של האנדרטה אולם בדיקה מדעית הגיעה למסקנה כי האבנים יכולות להיפגע ולכן הוחלט להשאירה כך, למעט תיקונים קטנים שנעשו אז.
לאחר הביקור באתר הזיכרון לוולטר סקוט, אפשר לצאת לטיול בגני פרינסס המדהימים המהווים את הפארק הגדול ביותר של אדינבורו. הם הוקמו לפני 250 שנה בשנת 1770 ו-50 שנה מאוחר יותר בשנת 1820, הורחבו הגנים האלו מאוד.
לחובבי האמנות שבינינו כדאי להיכנס לבקר בגלריה הלאומית הנמצאת ממש בסמוך לאנדרטה ולאחר מכן, מומלץ לשבת וללגום בירה צוננת על יד הכניסה לתחנת ווייברלי. בדרך כלל משמיעים שם מוסיקה טובה ואם לא, תמיד יהיה שם מישהו לבוש בקילט (החצאית הסקוטית) וחמוש בחמת חלילים שישמיע לנו כמה צלילים. עם הבירה, זה תמיד הולך מצוין (מגיע לנו קצת בירה אחרי 287 מדרגות…).
אדינבורו אינה העיר היחידה בסקוטלנד שהנציחה את סקוט. אם נבקר בכיכר המרכזית של גלאזגו, כיכר ג'ורג' (על שם ג'ורג' השלישי), נראה כי מונצחות שם מספר רב של דמויות. אחת מהן היא של וולטר סקוט ופסלו ניצב שם על עמוד רם ונישא המזכיר מעט את דמותו של הוריישו נלסון בכיכר טרפלגר בלונדון.
לקראת סיום בואו נחזור לאייבנהו. במהלך השנים צולמו כמה וכמה סרטים על פי ספרו של סקוט, כולל סדרת טלויזיה. אחת הגרסאות היותר ידועות של אייבנהו צולמה בשנת 1952 אז שיחקה בסרט בחורה צעירה שהיתה בתחילת הקריירה שלה: אליזבת טיילור. טיילור שיחקה בסרט את רבקה (Rebecca) היהודיה. טיילור נוסף, רוברט, שיחק את אייבנהו.
הנה הטריילר של הסרט.
