אל עין: מצודה בלב חולות ערב

לעיר אל עין השוכנת במזרח אמירות אבו דאבי ממש על גבול עומאן, יש חשיבות עצומה בהיסטוריה של אחוד האמירויות הערביות. שם התגוררה משפחת אל נהיאן כ-40 שנה ושם כמובן גדל זאיד בן סולטאן אל נהיאן, מי שהיה נשיאה של אבו דאבי והאיש שאיחד את 7 האמירויות למדינה האחת והיה לשליטה הראשון של המדינה. אתרי המורשת העולמית של אונסקו הנמצאים באל עין וסביבתה, מעידים על חשיבותה ההיסטורית של העיר.

מכיוון שהאימפריה הבריטית שלטה שנים רבות באזור, נקשרו לחצי האי ערב שמותיהם של מספר אישים בריטים חשובים. הידוע ביותר הוא כמובן תומאס אדוארד לורנס המוכר כלורנס איש ערב, אך לא רק הוא ומיד אזכיר גם את האחרים.
מקום מצוין להתחיל בו טיול באל עין הוא מבצר אל ג'אהילי (Al Jahili Fort). המבצר הוקם בשנת 1891 כדי להגן על החקלאים שטפלו בדקלים של נווה המדבר הסמוך למקום.

שתי דמויות בריטיות חשובות הזכירו את מצודת אל ג'אהילי בכתביהן: הראשון היה פרסי קוקס (Percy Cox) אשר ביקר במקום בשנת 1905. קוקס היה דיפלומט בריטי שהיה אחראי להסכם האנגלו עיראקי, הסכם שהעלה לשלטון בעיראק את השושלת ההאשמית. השני הוא ג'ון גורדון לורימר (John Gordon Lorimer) שהיה דיפלומט והיסטוריון אשר שרת תחילה בהודו ופקיסטן ולאחר מכן במדינות המפרץ. בעקבותו שהותו שם הוציא לורימר אינצקלופדיה בת כמה כרכים העוסקת בהיסטוריה והגיאוגרפיה של מפרץ הפרסי (או הערבי כפי שהוא נקרא שם), עומאן ומרכז ערב:

Gazetteer of the Persian Gulf, Oman and Central Arabia

בכתביו מתאר לורימר נושאים שונים כמו סחר העבדים בחצי האי ערב, מגיפות שפקדו את האיזור, את הפעילות המיסיונרית ועוד כהנה וכהנה נושאים שונים. מידי פעם חורג לורימר מצורת הכתיבה הרשמית המאפיינת אינצקלופדיות מסוג זה ומביע את דיעותיו בנושאים שונים.

בחזרה למצודה

המצודה מורכבת מחצר מרכזית המוקפת חומה ובה מספר מגדלי שמירה וחרכי ירי. בין השנים 2007 ל-2008, המקום שופץ וחלקים מהטירה אשר שיני הזמן נגסו בהם, שוחזרו. עתה משמש המקום כמשכנן של שתי תערוכות: תערוכה אחת מתחלפת ואחת קבועה. התערוכה הקבועה מציגה את עבודותיו וצילומיו של סר ווילפריד ת'סיגר (Sir Wilfred Thesiger), עוד דמות בריטית חשובה.

מי היה ת'סיגר?

הוא נולד באדיס אבבה בשנת 1910, למד באוניברסיטת אוקספורד שם היה גם קפטן קבוצת האגרוף של האונ'. בשנת 1930 הוא חזר לאדיס אבבה ונכח בהכתרו של הקיסר היילה סילאסי. במלחמת העולם השניה הצטרף ת'סיגר לכוחותיו של סילאסי וסייע לו במאבק נגד כוחות הכיבוש האיטלקים. בין השנים 1943-1945 הוא היה יועצו של יורש העצר האתיופי.
עם תום המלחמה, יצא ת'סיגר למסעותיו השונים אשר הקנו לו את פרסומו. ביחד עם כמה מחבריו הוא חצה את המדבריות של חצי האי ערב כולל האיזור הידוע כרובע הריק בדרום (The Empty Quarter). הוא עשה זאת על גבי גמלים והגיע במסעותיו גם לעומאן, אבו דאבי ואל עין תוך שהוא מנהל יומן מסע, מעלה את רשמיו על הכתב ומרבה לצלם את המקומות בהם עבר וכן את שבטי הבדואים שחיו באיזור. לת'סיגר היו קשרים טובים עם השייח זאיד בין סולטן אל נהיאן, מי שנחשב לאבי האומה האמירתית ובאותה תקופה עדין התגורר עם משפחתו באל עין. אהבתו של ת'סיגר לתרבות הערבית, היא שהביאה אותו לאמץ לעצמו גם שם ערבי: מובראק בין לונדון (Mubarak bin London).

עוד לפני שהעביר את רשימותיו לדפוס, מכר ת'סיגר חלק מהמידע שברשותו לנציגי חברות הנפט אשר החלו אז לחפש נפט באיזור. ת'סיגר עשה זאת מתוך צורך לממן את מסעותיו אך בתוך תוכו האמין כי אם ימצא נפט באיזור, יפגע הדבר באורח החיים של הבדואים. היום, עשרות שנים לאחר מסעותיו ברור לנו כי אורח החיים שם השתנה לחלוטין אך האם יש בזה פגיעה? הכל כנראה בעייני המתבונן.

את רשמיו ממסעותיו פרסם ת'סיגר בספרו "חולות ערב" (Arabian Sands) שיצא בשנת 1959 ולאחר מכן הוציא ספרים נוספים על מסעותיו. בין היתר כתב על מסעותיו באסיה בספר שנקרא "בין ההרים" (Among the Mountains). הוא חזר לחיות בממלכה המאוחדת רק בתחילת שנות ה-90 ובשנת 1995 זכה לתואר "אביר".

הנה דיוקנו של ת'סיגר על גבי כריכת ספרו "חיי ונסיעותי", ספר שהוא אוסף ממיטב כתביו:

הנה כמה תמונות אותן צילם ת'סיגר המוצגות עתה בתערוכה במצודת אל ג'אהילי.

במהלך השנים הספר הודפס מחדש כבר פעמים רבות ותורגם לשפות רבות, אך עדין לא לעברית.

מייקל אשר (Michael Asher) שהיה הביוגרף של ת'סיגר כתב כי "חולות ערב" הוא הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על האיזור וכי הוא מתאר אורחות חיים ועולם אשר כבר אבדו לנצח. המבקר מייקל דירדה (Michael Dirda) כתב כי "מדובר באחד מספרי המסע הגדולים ביותר של הספרות האנגלית". עוד כותב דירדה כי "צילומיו של ת'סיגר מבהירים עד כמה הוא אהב את המדבר". הנשיונל ג'יאוגרפיק כלל את "חולות ערב" ברשימת 100 ספרי ההרפתקאות הגדולים של כל הזמנים".

ווילפריד ת'סיגר הלך לעולמו בשנת 2003 כשהוא בן 93.

לסיום קצת מוסיקה

לא יכולתי לחשוב על משהו מתאים יותר מאשר "שיר אהבה בדואי".