מרים מַקֶבָּה – קולה של אפריקה

שיתוף פוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

ב-50 השנים האחרונות זכו אומנים אפריקאים רבים להכרה ותהילה בינלאומית, אך רק אמנית אחת זכתה לתואר " קולה של אפריקה". זוהי כמובן מרים מקבה. את מה שהייתה מרים מקבה לשחורים, ניתן אולי להשוות רק למה שהייתה מרסדס סוסה לדוברי הספרדית בדרום אמריקה.

מרים מקבה התפרסמה לא רק בזכות היותה זמרת מחוננת אשר שילבה בשירתה ג'אז, בלוז ומוזיקת נשמה ביחד עם שירי עם אפריקאים מסורתיים, אלא בזכות העובדה ששירתה שימשה בידה כלי כדי להביא לידיעת המערב את מצוקתם של תושביה השחורים של דרום אפריקה שכרעו תחת נטל משטר האפרטהייד. מאוחר יותר, לאחר נפילת משטר האפרטהייד, התגייסה מרים מקבה למלחמה באיידס, עוד אחת מהמכות של היבשת השחורה.

מרים מַקֶבָּה, נולדה ב-4 במרץ 1932 באחת מעיירות הפחונים בפרברי יוהנסבורג שבדרום-אפריקה ואת חצי השנה הראשונה של חייה בילתה עם אמה בכלא, אחרי שאמה נשפטה למאסר בעוון התבטאויות נגד מדיניות הגזענות וכמו כן בעוון מכירה לא חוקית של בירה מתוצרת בית.

כילדה היא ראתה את אמה נאלצת לעבוד כמשרתת של לבנים שראו בה את רכושם הפרטי. אביה היה בן עם הקוזה (Xhosa). הוא היה פקיד בחברת הדלק "של" והלך לעולמו כשמלאו לה שש.

תקופה קצרה לאחר שאמה של מרים השתחררה מהכלא היא החלה לעבוד במשק בית אצל משפחה יהודית ופעמים רבות התלוותה מרים הקטנה אל אמה בעבודתה. אם המשפחה היהודית הייתה מוזיקאית בעצמה והיא שגילתה את כישרונה של מרים וכיוונה את צעדיה הראשונים בתחום המוזיקה. עקב כך, שמרה מרים מקבה פינה חמה בליבה ליהודים ומאוחר יותר גם למדינת ישראל ויום אחד במהלך טקס בו הוענק לה פרס (אחד מרבים), היא הפתיעה את באי הטקס כששרה להם את השיר "יידישע מאמע".

כילדה קיבלה את חינוכה המוזיקלי במכון קילמרטון בפרטוריה בו למדה שמונה שנים. אחרי תקופה קצרה שבה עבדה כמנקה בבתים של לבנים, החלה מרים הצעירה לשיר בבתי המרזח המאולתרים של סופיה טאון, עיירת השחורים שנמחקה לימים מעל פני האדמה ב-1955 על ידי בולדוזרים של ממשלת האפרטהייד. בסופיה טאון היא גילתה את הכוח המשחרר הטמון בקולה ובכישרונה היוצאים מגדר הרגיל. מחוזות ילדותה ונעוריה היו אם כן מחוזות של הפרדה, ניצול, אלימות ממוסדת – ומוסיקה חיה. שמה השני, "זנזי", בא מהביטוי "אוזנזילה" – שמשמעותו בשפת קוזה "אין לך את מי להאשים חוץ מאשר את עצמך" – שם שניתן באופן מסורתי לילדים כדי לעזור להם להתגבר על קשיי החיים.

כשלמדה בבית הספר היא שרה במקהלה וזכתה להופעת סולו ראשונה כשהייתה בת 13. הייתה זו הופעה לכבודו של מלך אנגליה ג'ורג' השישי בזמן שביקר בדרא"פ.

בתחילת שנות ה-50 היא הפכה לזמרת מקצועית, והצטרפה ללהקת "Manhattan Brothers". מרים מספרת כי הם הציעו לה שכר זעום אך היא מעולם לא חשבה להתלונן על כך מכיוון שכל סכום שהיה משולם לה באותם ימים, היה הרבה יותר ממה שהיה לה קודם לכן. פרט לכך היא מספרת כי ה- Manhattan Brothers התייחסו אליה כאילו הייתה אחותם וכי הם מאוד קדמו אותה מבחינה מקצועית. עם עזיבת הלהקה היא הקימה לה להקה משלה שנקראה "העפרונים" ("The Skylarks"). הלהקה עירבה את סגנון הג'אז עם המוזיקה המסורתית של דרום אפריקה. בתקופה זו הייתה כבר מרים מקבה אמא לאחר שבתה נולדה כשהייתה בת 18.

מרים מקבה זכתה לראשונה להכרה בינלאומית בשנת 1959. היא שיחקה בסרט "שובי אפריקה" (Come Back Africa), סרט תעודה שמטרתו הייתה מחאה כנגד משטר האפרטהייד. הופעתה בסרט, וכן הופעתה בהקרנת הבכורה של הסרט שהתקיימה בפסטיבל הסרטים בונציה, הביאו לה את החשיפה הבינלאומית לה קיוותה.

פוסטר הסרט "שובי אפריקה"

בעקבות הצגתו של הסרט בפסטיבל הסרטים בוונציה, מקבה נסעה ללונדון, שם פגשה את הזמר האמריקאי הארי בלפונטה. בלפונטה, שהיה גם הוא פעיל למען זכויות השחורים, התרשם עמוקות מאישיותה של מקבה והוא הציע לה להצטרף אליו להופעותיו בארה"ב. בארה"ב הוא שמש כחונך והאמרגן שלה, סדר לה הופעות במועדונים בניו יורק והתארח אתה בתכניתו הפופולרית של  סטיב אלן. החשיפה הביאה לשבחים ברחבי העולם. היא מרבה להופיע בכל רחבי ארה"ב, ממלאת את כל אולמות הקונצרטים הגדולים והכרטיסים להופעותיה נמכרים זמן רב עוד לפני ההופעה. היא קונה לה מעריצים רבים ובין האורחים הרבים בהופעותיה ניתן לראות גם את נשיא ארה"ב באותה עת ג'ון קנדי, את השחקנים בטי דייויס ומרלון ברנדו ואת המוזיקאים מיילס דייויס ונינה סימון, לוחמת ידועה למען זכויות השחורים בזכות עצמה. הבחורה הצעירה מדרום אפריקה שעד לפני זמן לא רב ספגה השפלות אין ספור בגלל צבע עורה, הפכה תוך זמן קצר לסופר סטאר בעלת שם עולמי.

מרים מקבה הייתה האישה השחורה הראשונה שזכתה בפרס הגראמי האמריקני, פרס שאותו חלקה עם הארי בלפונטה בשנת 1965. השניים הקליטו ביחד את An Evening With Belafonte/Makeba, תקליט שעסק במצוקת השחורים בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד. בתקליט 12 שירים: 5 של מקבה, 5 של בלפונטה ושני שירים בהם הם שרים בדואט.

שנתיים אחר כך יצא הלהיט "פאטה פאטה" שזכה להצלחה יוצאת דופן והפך לשיר המזוהה ביותר עם הזמרת עד היום.

למרות ההצלחה המקצועית והתהילה, עוברת מרים מקבה שנים קשות. בשנת 1960 הלכה לעולמה אמהּ וכשהיא רוצה לשוב למולדתה כדי ללוות אותה בדרכה האחרונה, היא מגלה כי אין באפשרותה לעשות זאת: דרכונה נפסל על ידי הממשלה בפרטוריה וכניסתה למדינה נאסרה.

ב-1960 אירע גם הטבח הנורא בשארפוויל. למרים מקבה נודע מאוחר יותר כי שניים מדודיה הם בין ההרוגים.
השנים הקשות לא פוסחות גם על חייה האישיים. בין השנים 1959 ועד 1966 היא חוותה שתי מערכות יחסים ושתיהן הסתיימו בנישואים כושלים. הראשונה לזמר סוני פילאי (Sonny Pilay), נישואין שנמשכו שלושה חודשים בלבד והשנייה ל- Hugh Masekela.  בנוסף לכך היא חלתה באותה תקופה בסרטן צוואר הרחם, מחלה ממנה התאוששה לאחר שעברה ניתוח.

בשנת 1963 העידה בפני האומות המאוחדות על העוול שבמשטר האפרטהייד. לאחר מכן קיבלה הודעה כי בנוסף לפסילת דרכונה 3 שנים קודם לכן, עתה נשללה ממנה גם אזרחותה וכי נאסר עליה לשוב למולדתה לעולם. בשלב זה היו למקבה תשע אזרחויות של מדינות שונות ועשר אזרחויות של כבוד ממדינות אחרות.

שנות ה-60 הן שנים קשות לשחורים בארה"ב: ה-KKK משתולל במדינות הדרום, בשנת 1965 נרצח מלקולם X שהיה דמות נערצת על מרים מקבה ובאפריל 1968 נרצח גם מרטין לותר קינג, מנהיגם הבולט של השחורים שגם הוא היה נערץ על ידי מרים. אך את המכה הגדולה ביותר לקריירה שלה סופגת מרים מקבה בשנת  1968 עם נישואיה לפעיל למען זכויות השחורים, סטוקלי קרמייקל. קרמייקל היה דמות מאוד לא אהודה בארה"ב ונקט עמדות קיצוניות ומיליטנטיות בהתאם לעמדות ארגון " הכח השחור" שאליו השתייך. בספרה מספרת מרים כי ה-FBI מירר את חייו של קרמייקל ורדף אותו בכל אשר הלך. לאחר ששנים עשתה מרים מקבה שימוש במוזיקה ובשירתה ככלי להעלאת המודעות החברתית והפוליטית והטיפה לשויון ואחווה, היא הייתה המומה מההשפעות ההרסניות של נישואיה על הקריירה שלה. רבות מהופעותיה של מקבה בוטלו עקב נישואיה לקרמייקל וחברת Reprise בה הייתה חתומה על חוזה הקלטות, הודיעה לה על ביטול החוזה. חברות תקליטים אחרות,סירבו גם הן לעבוד עמה ותחנות הרדיו השונות חדלו להשמיע אותה.

מרים מקבה מספרת בספרה כי היא תמיד הרגישה כאורחת בארה"ב ועקב כך נמנעה באדיקות מלהביע את דעותיה בענייניה הפנימיים של ארה"ב כולל בענייני מלחמת ויטנאם, השחורים והאפליה אולם כל זה לא עמד לה עתה לזכותה. הכוכבת הגדולה של אתמול הוחרמה עתה ללא רחם על ידי כל אלו שפעם היו לצידה.

כתוצאה מכך עבר הזוג לגור בגינאה שבמערב אפריקה, שם היו מקורבים לנשיא אחמד סקו טורה ורעייתו. "אין מה לדאוג, שום דבר לא ישבור אותי", אמרה עם נחיתתה שם, "אף אחד לא ישתיק אותי וכלום לא ימנע ממני מלבטא את מה שאני חושבת על פשעי האפרטהייד והגזענות האיומה".

מקבה נפרדה מקרמייקל בשנת 1973 והמשיכה להופיע בעיקר באפריקה, דרום אמריקה ואירופה תוך כדי שהיא ממשיכה להטיף לשוויון, אחדות, חופש וצדק חברתי. ידועה במיוחד הופעתה בשנת 1974 בקרב האגרוף ההיסטורי בזאיר בין מוחמד עלי וג'ורג' פורמן. כמו כן שמשה מקבה כנציגת גיניאה באומות המאוחדות ועל כך זכתה בפרס השלום על שם דאג המרשלד בשנת 1986.

7 שנים חלפו מאז עזבה מרים את ארה"ב ועד שחזרה לשם לראשונה.  ב-1975 היא נענתה להזמנה לבוא לשיר בלינקולן סנטר ביום ולנטיין הקדוש. מרים מקבה מספרת כי היא התקבלה בהופעה בחום ובלבביות שהפתיעו גם אותה.

למרות שנישואיה עם קרמייקל הסתיימו גם באופן פורמלי בשנת 1978, היא נשארה לחיות בגינאה אולם הקשיים והטרגדיות לא פסקו. בשנת 1985 בתה היחידה בונגי נפטרה מסיבוכים בעקבות הפלה. בנוסך לכך היא חווה משבר כלכלי גדול שמביא אותה לכדי פשיטת רגל ולמחסור גדול. למרבה האירוניה זה קורה אחרי שבמשך שנים רבות היא תרמה את כל הכנסותיה מהלהיט הגדול שלה "פאטה פאטה" לארגוני צדקה שונים ובעיקר לארגון הדואג לילדים רעבים.

בשנת 1987  היא עוברת לבריסל, ומפרסמתה את ספרה האוטוביוגרפי "הסיפור שלי", ספר שתורגם לשפות רבות וחבל מאוד שעברית אינה אחת מהן. היא ממשיכה להתבטא בקיצוניות כנגד האפליה הגזעית ולשיר באותו קול ענק.

ספרה של מרים מקבה – הסיפור שלי

בשנת 1988 החליט פול סיימון להקליט את אלבומו המפורסם "גרייסלנד" (Graceland). סיימון החליט לשלב באלבום מקצבים אפריקאים ולשם כך הזמין את מרים מקבה להקליט אתו.

 

עוד אמן ידוע שנהג מדי פעם לשלב במוזיקה שלו מקצבים אפריקאים הוא חצוצרן הג'אז דיזי גילספי. גם הוא ביקש ממרים להופיע אתו ובשנת 1991 הם הופיעו בצוותא בצרפת. הנה היא עם דיזי גילספי:

בשנות ה-90, לאחר שחרורו של נלסון מנדלה מהכלא, הוזמנה מרים מקבה לשוב לדרום אפריקה. היא כמובן נענתה בחיוב ומיד עם שובה הלכה לפקוד את קבר אמהּ בפעם הראשונה. בשנת 1992 הופיעה בהפקת הקולנוע הבינלאומית "סרפינה" שעסקה במהומות בסווטו בשנת 1976. כן השתתפה בסרט התעודה "אמנדלה: מהפכה בהרמוניה בת ארבעה חלקים" בה סיפרה על תפקידה בלחימה באפרטהייד.

מאז הוציאה את האלבום "Homeland" ובו שיר שמתאר את השמחה הרבה לחזור הביתה לאחר שנים בגלות. "שמרתי על התרבות שלי. שמרתי על המוזיקה השורשית שלי. באמצעות המוזיקה הפכתי לקולה ולדמותה של אפריקה ואנשיה מבלי להבין את זה", כתבה בספרה.

באחד מהראיונות האחרונים שנתנה אמרה מרים מקבה: "אני לא זמרת פוליטית, אנשים חושבים שבאופן מודע החלטתי לספר לעולם מה קורה בדרום אפריקה. לא! פשוט שרתי על החיים שלי".  את אותם הדברים היא כותבת גם בספרה האוטוביוגרפי, "הסיפור שלי".

בתחילת שנות ה-70 ביקרה מרים מקבה בארץ. היא נסעה לבקר בקיבוץ נאות מרדכי שם התגורר מי שהיה כמה שנים קודם לכן שגריר ישראל בגינאה, אהוד אבריאל ז"ל. השניים הכירו בגינאה ונשארו בקשר גם לאחר סיום כהונתו של אבריאל. היא הופיעה בארץ ושרה בעברית את "שיבולת בשדה" של מתתיהו שלם.

ביום א' ה-9 בנובמבר 2008, השתתפה מרים מקבה  בקונצרט שנערך סמוך לעיר נאפולי בדרום איטליה לטובתו של הסופר הצעיר, אז בן 28 רוברטו סאביאנו (Roberto Saviano), מחבר הספר Gommora בו חשף את פשעי ארגון המאפיה  Camorra, ומאז נתונים היו חייו בסכנה. זמן קצר אחרי שסיימה לשיר בקונצרט חשה מרים מקבה ברע. היא מתה מהתקף לב.  בת 76 הייתה במותה.

מותה של מקבה גרם למחזות יוצאי-דופן של אבל וצער בדרום אפריקה. דובר משרד התרבות הדרום אפריקני, סנדילה ממלה, תאר את מקבה כאייקון בינלאומי. "זוהי אבדה מונומנטלית לא רק עבור החברה הדרום אפריקנית אלא לאנושות כולה", אמר.

מרים מקבה זכתה לפופולאריות גדולה גם בארץ. בשנות ה-60 וה-70 היו אלה התקליטים של מרים מקבה שהביאו לאוזניי דור שלם של ישראלים את ריח האדמה האדומה של אפריקה, את הלב הפועם, את הקסם השחור ואת בעיית הגזענות הקשה כנגד השחורים.

והנה "ערב של שושנים" בביצועה של מרים מקבה וזאת על פי המלצה של חבר יקר, אבי הספל.

 

מקורות:

 Miriam Makeba – My Story

 Miriam Makeba – Jessica, Brittany & Allee of North Eugene High School

אתר עיתון הארץ.

 

הרשמה לרשימת דיוור

פוסטים אחרונים

ג'ורג' בסט והשילוש (הקדוש) ממנצ'סטר

ג'ורג' בסט והשילוש (הקדוש) ממנצ'סטר

שנת 1968 היתה שנה סוערת ומרובת אירועים בעולם כולו. • בתחילת חודש ינואר החלה בפראג התקופה שנודעה אח"כ בשם האביב של…
יאמאטו טאקרו וגן שש המעלות

יאמאטו טאקרו וגן שש המעלות

העיר קנזאווה (Kanazawa) שביפן היא בירתו של מחוז אישיקווה שבחבל צ'ובו והיא שוכנת על שפת ים יפן (הים המפריד בין…
ליובליאנה: מזרקת רובה וכיכר העיר

ליובליאנה: מזרקת רובה וכיכר העיר

ליובליאנה, בירתה של סלובניה, היא עיר קטנה, מקסימה וידידותית למבקרים בה כמו גם הסלובנים עצמם. העיר מוקפת בנוף אלפיני, משופעת…
בלגרד: כיכר הרפובליקה ופסלו של מיכאילו אוברנוביץ'

בלגרד: כיכר הרפובליקה ופסלו של מיכאילו אוברנוביץ'

בלגרד כידוע לכולנו היא בירתה של סרביה והיא שוכנת בנקודה בה נפגשים שני נהרות: הדנובה והסאווה. זהו גם האיזור בו…
דיוק אלינגטון  פינת טיטו פואנטה

דיוק אלינגטון פינת טיטו פואנטה

דיוק אלינגטון נחשב לאחד מגדולי המוסיקאים של המאה ה-20. במהלך הקריירה הארוכה שלו הוא כתב מאות רבות של יצירות בסגנונות…
שידוכים, מוסיקה וריקודים בפארק העם בצ'נגדו - סצ'ואן

שידוכים, מוסיקה וריקודים בפארק העם בצ'נגדו - סצ'ואן

סצ'ואן הוא חבל ארץ בדרום מערב סין ואני תוהה על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה סצ'ואן? על דובי…