Creative Commons licenses
האי מיאג'ימה (Miyajima) המצוי מול חופה של הירושימה, הוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביפן. משמעות השם מיאג'ימה היא "אי המקדשים" ומפאת קדושתו של המקום, לא התגוררו בו אנשים במשך אלפי שנים. היום מתגוררים על האי שגודלו כ-30 קמ"ר כ-1500 איש, רובם עוסקים בתעשייית התיירות המשגשגת של המקום. עקב קדושתו, אין על האי בתי עלמין או בתי חולים. אלו על פי האמונה היפנית, יכולים לטמא את המקום.
מקדש השינטו איצוקושימה (Itsukushima) הוא אחת האטרקציות העיקריות באי. המקדש הוא אתר מורשת עולמית של אונסקו בכמה קטגוריות והשער הטורי הניצב על החוף מול המקדש, הוא השער המפורסם ביותר ביפן. את תמונתו נוכל למצוא כמעט בכל פרסום של משרד התיירות היפני.
Creative Commons licenses
אולם לא רחוק ממקדש איצוקושימה, נמצא מקדש נוסף מפורסם מעט פחות שאולי אינו מרהיב ביופיו כמו איצוקושימה אך הוא בעל אוירה מיסטית וקסומה: מקדש דאישו אין. זהו מקדש בודהיסטי וכדי להגיע אליו יש ללכת ברגל כ-15 דקות מאיצוקושימה במעלה הר מיסן. בניגוד למקדש איצוקושימה שהוא תמיד הומה אדם, בדרך כלל דאישו אין שקט ורגוע ויש בו ובדרך אליו, כמה פינות קסם מיוחדות.
המקדש הוא אחד החשובים לזרם השינגון הבודהיסטי. זרם זה נוסד על ידי הנזיר קובו דאישי (Kōbō-Daishi: 774-835) והוא מפרט מספר דרכים באמצעותן ניתן להגיע להארה (נירוואנה) כבר בגלגול החיים הנוכחי. הגעה להארה, היא כידוע משאת נפשו של כל בודהיסט. הנזיר קובו דאישי הוא גם זה שהקים את המקדש ועל פי הערכות היה זה בשנת 806. לא פחות ואולי יותר מאשר המקדש עצמו, הדרך אליו היא המרתקת.
מה יש לנו בדרך?
בדרך למקדש אנו נעלה מדרגות. משני צידי המדרגות נראה שורת גלגלי מתכת מסתובבים ועליהם ציטוטים מתוך סוטרות שונות (סוטרות – כתבי הקודש הבודהיסטים). על פי המאמינים הבודהיסטים, להפיכת כתובות אלו תוך כדי טיפוס, יש השפעה זהה לקריאתן. לכן ללא כל ידע ביפנית, אנו יכולים להפיק תועלת מהברכות שקריאת הסוטרות מעניקה.
כאשר נלך בנתיבי המקדש נפגוש דמויות הקשורות לפולקלור היפני העשיר. יפן של היום היא אמנם מדינה אורבנית אך שנים רבות היא היתה מדינה כפרית. הווי החיים בכפרים הצמיח סיפורי פולקלור שונים על דמויות ומפלצות מסוגים שונים. אחת מהן היא הטאנוקי שאותו נפגוש במקדש.
מי הוא הטאנוקי? מדובר בסוג של דביבון המופיע בדרך כלל בציורים עם כרס גדולה, זוג אשכים גדולים והוא מחזיק בידו בקבוק סאקה. הוא אוהב להשתטות, לשתות, אינו משלם חובות, מבלגן זוגות נעליים, גונב מנחות מהמקדשים ואוהב להתחזות לנזיר בודהיסטי (לכן כנראה דמותו מוצבת במקדש). כמו כן הוא אוהב גם להתחזות לכל מיני חפצים ואוהב לאכול דגים.
דמות נוספת שנפגוש היא דמותו של טנגו (Tengu): טנגו הוא שד ההרים ושומר המוסר של אנשי הדת, מעין אנטי תזה של הטאנוקי… טנגו הוא חצי אדם וחצי ציפור (מזכיר במשהו את הסירנות מהמיתולוגיה היוונית) כאשר על גבו כנפיים. את המקור שאיפיין אותו בעבר, החליף עם השנים אף ארוך.
Creative Commons licenses
פסלי ג'יזו וראקאן
עוד לפני שנגיע אל המתחם ובו האולם הראשי, נראה שביל בצד שמאל של הדרך. לאורך השביל נראה מאות פסלים קטנים של ג'יזו, הם ילדי המים. מה הסיפור מאחורי פסלונים קטנים אלו ומה הקשר למים?
ג'יזו או "Ojizō-sama", הוא אחד מהאלוהויות היפניות החשובות. ג'יזו הוא שומר הילדים אשר הלכו לעולמם לפני הוריהם. על פי המיתולוגיה היפנית, על המתים לחצות את נהר הסנזו (Sanzu) בדרכם אל העולם הבא. אך מכיון שהילדים מתקשים לחצות נהרות, בא ג'יזו לעזרתם, מציל אותם מהצורך הזה ומגן עליהם. האם נוהגת לרכוש פסלון של ג'יזו, מציבה את הפסלון בחצר המקדש ובאה לזכור את "ילד המים" (כסמל למים העוטפים את העובר ברחם האם) ולהשקיט את רוחו. הג'יזו מגן גם על נשמתם של תינוקות שהלכו לעולמם עוד בטרם נולדו במקרה של נשים שהפילו. פסלי הג'יזו יעטו לרוב כיסוי ראש בצבע אדום, צבע המסמל מזל טוב והגנה.
ג'יזו הוא גם הבודהיסטווה המגן על המטיילים שבדרכים. במקומות רבים ביפן אנו יכולים לראות פסלי ג'יזו והם נקראים גם דוסוג'ין – שומרי הדרך.
פרט לפסלי ג'יזו נמצאים במקום 500 פסלים נוספים הנקראים ראקאן (Rakan). במקור פסלי הראקאן יצגו תלמידים שהודרכו ישירות על ידי בודהה עצמו. מאוחר יותר הוגדרו כראקאן נזירים אשר צברו ניסיון חיים רב והם משמשים כמודל לחיקוי. כדאי מאוד לשים לב להבעות הפנים של הדמויות: לכל אחד מהם הבעה שונה.
Creative Commons licenses
הנה סרטון קצר המציג את פסלי הראקאן:
בהמשך השביל נגיע למערה שהיא בעייני שיאו של הביקור במקום: יש במערה 88 דמויות של ישויות בודהיסטיות שונות המייצגות את 88 המקדשים הנמצאים באי שיקוקו ואליהם נוהגים חסידיו של הנזיר קובו דאישי לעלות. מאות המנורות התלויות מהתקרה, יוצרות במקום אוירה מיסטית מיוחדת והביקור במקום הוא תמיד סוג של חווייה רוחנית יוצאת דופן. הענין המיסטי הוא אחד המאפיינים של זרם השינגון השופע באספקטים סמליים ומיסטיים רבים.
Creative Commons licenses
המתחם העליון
כמו בכל מקדש בודהיסטי, גם כאן יש פעמון. לפעמון יש חשיבות בדתות ובתרבויות שונות. בנצרות, השימוש הקלאסי בפעמון הוא בראש מגדל כנסייה ואילו אצלינו ביהדות, היו פעמונים תלויים על בגדיו של הכהן הגדול. בבודהיזם, הפעמון הוא סמל של חכמה (על פעמונים כתבתי בהרחבה בפוסט העוסק בפארק השלום).
מול הפעמון נמצא האולם הראשי של המקדש ותמיד נראה שם מאמינים הכורעים ברך ונושאים תפילה. כמו במקדשים רבים אחרים נוכל למצוא גם כאן את דמותה של קאנון אלת הרחמים, את שבעת אלי המזל (שזכו אצלי לפוסט נפרד) ואת דמותו של הנזיר קובו דאישי (מייסד זרם השינגון, זוכרים?).
Creative Commons licenses
לסיכום: אם אתם מגיעים להירושימה, שווה לבקר באי מיאג'ימה ולהגיע גם למקדש דאישו אין.
הנה וידאו נוסף המתאר את המקדש.
