מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-1945 אך למרות עשרות השנים שחלפו מאז, איזכור שמה של העיר הירושימה עדין מעביר בנו צמרמורת.
מאז תום המלחמה השתקמה הירושימה והתפתחה. הירושימה של היום היא עיר חדשה לגמרי: זו עיר חיה ותוססת שהפכה למרכז כלכלי חשוב מאוד ואצל רבים היא מזוהה עם מפעל מזדה המצליח ועם קבוצת הבייסבול (המצליחה גם היא) של העיר – Hiroshima Carps (הקרפיונים). אך כנראה שלעולמי עד תהיה הירושימה מזוהה עם אותה פצצה אטומית שהוטלה עליה בבוקרו של 6 באוגוסט 1945, ה- Little Boy. הדימוי הראשון של העיר שימשיך לעלות בראשם של מיליוני התיירים זרים המגיעים ליפן, הוא עדין אירוע ההפצצה כשההתייחסות ליופייה ואתריה תישאר משנית.
כמעט 9 שנים לאחר אותו בוקר נוראי, נפתח בהירושימה פארק השלום. למרות שביקרתי שם פעמים רבות, הביקור במקום ממשיך לרגש בכל פעם מחדש. אחד הדברים המרשימים בפארק, הוא כי אין שם כל קריאה לנקמה או גינוי כלשהו לארה"ב שהטילה את הפצצה, אלא רק קריאה לשלום ולפירוק העולם כולו מנשק גרעיני. מיקומו של הפארק הוא בלב העיר על הדלתא של נהר האוטה (Ōta River), אזור שהיה פעם שוקק חיים אך הפך למקום של טראומה עולמית. בפארק יש מספר אנדרטאות כאשר שתיים מהן נושאות פעמונים: הידוע והמוכר יותר הוא פעמון השלום.
פעמונים בעולם, ובכלל למה פעמון?
לפעמון יש תפקיד חשוב בכמה דתות ותרבויות.
בבודהיזם, הפעמון הוא סמל של חכמה ובביקורינו במקדשים בודהיסטים (חלק בלתי נפרד מהטיול ביפן), נראה פעמונים הדומים מאוד בצורתם לפעמון השלום המוצב בפארק. בראש השנה באים היפנים למקדשים ועומדים בתור כדי לצלצל בפעמון, סגולה לשנה טובה ומוצלחת.
בסין שימשו פעמונים כדי לתקשר עם רוחות המתים. במספר ערים בסין ניתן לראות מגדל פעמונים לצדו של מגדל התוף. בפעמון היו מצלצלים עם שחר ובתוף היו מכים עם רדת היום, כאשר סגרו את השערים.
בנצרות, השימוש הקלאסי בפעמון הוא בראש מגדל כנסייה. פעמונים בראש מגדל החלו להופיע באירופה במאה השמינית לספירה. הם נתלו על ציר וטולטלו בעזרת גלגלות וחבלים שהשתלשלו מטה מהמגדל, או שהיו קבועים במקומם והנגינה בהם התבצעה באמצעות מקושים מכניים או משיכת הענבל.
אחד הפעמונים הידועים בעולם הוא פעמון החירות (Liberty Bell) בארה"ב. הפעמון הוא אחד מסמליה של המהפכה האמריקאית והוא צלצל בכמה וכמה אירועים חשובים בהיסטוריה. צלצולו החשוב ביותר היה ביום 4 ביולי 1776, יום הכרזת העצמאות של ארה"ב: הפעמון צלצל אז על מנת לזמן את תושבי פילדלפיה (מדינת פנסילבניה) לבוא ולשמוע את ההכרזה. פעמון החירות הוא סמל חשוב בהיסטוריה ובתרבות האמריקאית והוא זכה להנצחה גם על גבי בול.
התנועה לביטול העבדות בארה"ב, עשתה גם היא שימוש בפעמון כאחד מסמליה.
העתק של פעמון החירות מפנסילבניה, מוצב בגן הפעמון בירושלים.
Creative Commons License by Wikimedia
מעבר להיותו סמל, הפעמון נחשב גם לאחד מכלי הנגינה העתיקים בעולם. בפלנדריה, חלקה הצפוני של בלגיה, הופיע במאה ה-14 אורגן הפעמונים הראשון. אורגן הפעמונים נקרא קריון (Carillon) והוא שימש לנגינת מנגינות שונות, לציון השעה או בחגים ובאירועים מיוחדים.
למרות שבחלוף השנים פחת השימוש באורגן הפעמונים, המשיכו הבלגים לראות בו חלק מהמורשת שלהם. במלחמת העולם השנייה לאחר הפלישה הגרמנית לבלגיה (מאי 1940), פרקו הגרמנים כ- 40% מהפעמונים שם באקט שנועד לא רק לספק חומרי גלם לתעשיית המלחמה (הפעמונים הותכו לטובת תעשיית המתכת), אלא גם להשפיל את רוחם של הבלגים. כך הפכו הפעמונים לסמל החופש לא רק של בלגיה אלא של כל ארצות השפלה באירופה.
על חשיבותם של מגדלי הפעמונים של בלגיה תעיד העובדה כי בשנת 1999 הכריז ארגון אונסק"ו על 32 מגדלים כאתר מורשת עולמית אשר זכה לשם "מגדלי הפעמונים של פלנדריה & ולוניה".
אצלנו ביהדות, היו פעמונים תלויים על בגדיו של הכהן הגדול. בפרשת תצווה בספר שמות מופיע תיאור מעילו של הכהן הגדול, אהרן הכהן: "כליל תכלת, מעשה אורג כפי תחרה. ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב, ופעמוני זהב בתוכם סביב". בחפירות שנערכו בשנת 2013 נמצא מתחת לכותל המערבי, פעמון מזהב טהור. לא ברור האם היה זה הפעמון של הכהן הגדול, אך לא ניתן להוציא זאת מכלל אפשרות. כך סיפר ד"ר אלי שוקרון ראש הצוות שחפר במקום, לאחר שהתגלה הפעמון: "בירושלים של פעם, כאשר אישיות חשובה היתה עוברת ברחוב, כל הפעמונים היו מצלצלים. זה חלק מההווי של ירושלים לפני 2,000 שנה".
ישנם מגוון שימושים לפעמונים החל מהודעה על הלוויה וכלה באותות לחגיגה או לניצחון.
בחזרה להירושימה
בפארק השלום יש כאמור שני אתרים הנושאים פעמונים, אך יש בפארק גם פעמון שלישי והוא הקטן מבין כולם. פעמון זה מוחזק בבנין המוזיאון הנמצא במקום ונעשה בו שימוש רק פעם בשנה בבוקרו של יום 6 באוגוסט: צלצול פעמון זה הוא האות לתחילת טקס הזיכרון השנתי.
הפעמון הגדול מבין השלושה נקרא פעמון השלום והוא הוצב במקום רק בשנת 1964.
הפעמון עוצב על ידי האמן מסאהיקו קאטורי (1988 – 1899 Masahiko Katori) אשר צייר על הפעמון את מפת העולם ללא גבולות כסמל לשאיפה לשלום עולמי. הצלצול בפעמון מתבצע על ידי הקשה בעזרת קורה חיצונית ובמקום בו מכים בפעמון, נמצא הסמל המוכר של האנרגיה האטומית וגם בזה יש כמובן סוג של אמירה.
הנה חלק מהכתובת על השלט המוצב על יד הפעמון:
We dedicate this bell
As a symbol of Hiroshima Aspiration
Let all nuclear arms and wars be gone
and the nations live in true peace!
הפעמון מקורה על ידי כיפה המסמלת את כדור הארץ ומוקף באגם קטן (2 מטר רוחב, 80 ס"מ עומק) ובו פרחי לוטוס, עוד סמל חשוב בבודהיזם. בכל שנה בסביבות תאריך האזכרה השנתי (6 באוגוסט), פורחים פרחי הלוטוס באגם. כל מי שמבקר בפארק השלום מוזמן לצלצל בפעמון על ידי הקשה עם הקורה ובכך לתרום תרומה צנועה למאמץ להפיץ את בשורת השלום בעולם.
לאחר מלחמת העולם השניה הוקם ביפן ארגון בשם "התאחדות השלום הבינלאומי". ארגון זה שם לו למטרה לפעול למען העלאת המודעות לשלום בעולם כולו. כחלק מפעולותיו, תורם הארגון פעמוני שלום למקומות שונים בעולם וכך, עוד לפני שהוצב פעמון השלום בהירושימה, החליט הארגון לתרום פעמון כזה לאו"ם. היה זה בשנת 1954. הסלעים עליהם הוצב הפעמון, נתרמו על ידי מדינת ישראל.
בפעמון השלום המוצב באו"ם נהוג לצלצל פעמיים בשנה: ביום 21.3 שהוא יום השוויון הראשון בשנה (שוויון בין אורך היום והלילה) והיום הראשון של האביב, וביום 21.9 שהוא יום השלום הבינלאומי. מי שמצלצל בפעמון ביום השלום הוא מזכ"ל האו"ם ובאותו מעמד נערך טקס בנוכחות נציגי המשלחות ובכירים באו"ם וכמובן נישאים נאומים המדברים על חשיבות השלום בעולם.
Creative Commons License by Wikimedia
מאז שנתרם פעמון השלום לאו"ם, יוצרו עוד 24 העתקים שלו: 5 מהם הוצבו ברחבי יפן ו-19 נוספים בערים מרכזיות ברחבי העולם בהן ברלין, ורשה, מונטריאול, ברזיליה, בואנוס איירס, לוס אנג'לס ומדריד.
לאחרונה הצטרפה עוד מדינה קטנה לרשימת המדינות שקיבלו מיפן את פעמון השלום: מדינת ישראל.
בשנת 2017 החליט איגוד ידידי הפעמון היפני להעניק את הפעמון ה- 19 שיוצב מחוץ לגבולות יפן, לעיר לוד. כך הסביר יו"ר איגוד הפעמון היפני מר סאטו קאטסומי, את הבחירה: "לוד מצייגת בצורה הטובה ביותר את הכמיהה לשלום כעיר שבה חיים יחדיו באחווה אנשים מדתות ועדות שונות". קרית אדם בלוד בה מוצב הפעמון היא מרכז ללימודי פסיכולוגיה.
משקלו של הפעמון שהוצב בלוד כ- 350 ק"ג והוא יוצר ביפן מהתכת מטבעות ומדליות שנתרמו ממדינות שונות בעולם התומכות במטרה נעלה זו, ישראל כמובן היא אחת מהן. התכת המטבעות נושאת בתוכה את הרעיון של הפיכת החומר לרוח.
בתמונה: ראש עירית לוד עו"ד יאיר רביבו עם הדירקטור הבינלאומי של איגוד ידידי הפעמון מר סאטו קאטסומי בטקס שנערך בלוד:
עוד מבט על הפעמון בלוד:
מי יתן ופעמון השלום היפני, יתרום ולו במעט להשגת שלום קודם כל בינינו ואחר כך עם שכנינו.
הפעמון השלישי המוצב בפארק השלום הוא חלק מהאנדרטה לזכרם של הילדים שנספו בהירושימה. זהו פעמון מסוג שונה והצלצול בו מתבצע על יד טלטול הענבל. סיפורה של אנדרטה זו, שווה בהחלט פוסט נפרד.
אם ברצונכם לקרוא על רשמי ביקור בהירושימה, אני מציע לכם להיכנס לשני בלוגים נהדרים: אורית מצא, חובבת יפן ידועה ובעלת הבלוג היפנית הקטנה כתבה פוסט שנקרא הירושימה אהובתי וזיוה רענן, בעלת הבלוג שמתי לב העלתה גם היא על הכתב רשמים מהירושימה. בהחלט שווה קריאה.
לסיום קצת מוסיקה
ניקולו פאגאניני (1840 – 1782 Niccolò Paganini) נחשב על ידי רבים לאחד הכנרים הגדולים בכל הזמנים. פרט להיותו נגן מוכשר, כתב פאגאניני לא מעט יצירות ובהן 6 קונצ'רטי לכינור. קונצ'רטו מספר 2 של פאגאניני נקרא באיטלקית La campanella ובעברית "הפעמון". קונצ'רטו זה הוא אחת היצירות היותר ידועות ומוכרות שנכתבו לכינור.
פאגאניני ידוע בקטעי הסולו המורכבים שכתב והתובעניים מבחינה טכנית ובאפקטים דמויי הפעמון המופיעים בחלקי הסולו וגם בתזמורת. שם הקונצ'רטו נלקח מאותם צלילים דמויי פעמון ביצירתו.
הקונצ'רטו הושלם בשנת 1826 והועלה לראשונה במלואו בלה סקאלה במילאנו, עם המלחין עצמו כסולן. בואו נאזין לדייויד אוֹיְסְטְרַך (David Oistrakh), עוד אחד שידע משהו על כינור וברשימת הכנרים הגדולים של המאה ה-20, יש לו מקום של כבוד. אויסטרך גם יציג לנו את היצירה.
