מוזות, מוסיקה ואמנות חזותית

שיתוף פוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
הצד האפל של הירח. עיצוב: סטורם ת'ורגרסון.

על פי המיתולוגיה היוונית, זאוס היה בכיר האלים האולימפיים ומנמוסינה היתה אלת הזיכרון ואהובתו של זאוס.  בספרו "תיאוגוניה" מספר המשורר הסיודוס כי זאוס ביקר את אהובתו מנמוסינה במשך 9 לילות רצופים ובמשך כל לילה הוא תינה עמה אהבים. בסופו של דבר התעברה מנמוסינה ועם תום הריונה היא ילדה לזאוס 9 בנות. כשגדלו בנותיהן של זאוס ומנמוסינה, הן הפכו ל-9 המוזות שהן אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניותיהן של תחומי המחול, מוסיקה, היסטוריה, ספרות, מחזאות ואסטרונומיה. תשע המוזות הונהגו על ידי אפולו ויחדיו הן הנעימו את זמנם של אלי האולימפוס בשירה, ריקוד ונגינה. אך תפקידן העיקרי היה להעניק השראה ליוצרים שונים בתחומי האמנות ובעקר בתחומי הציור, השירה והפילוסופיה.

בלדסארה טומאסו פרוצי (Baldassare Tomasso Peruzzi) היה צייר איטלקי שחי בין השנים 1481-1536 (שיא תקופת הרנסנס) ובאחת מיצירותיו הידועות הוא תאר את 9 המוזות כשהן רוקדות ביחד עם האל אפולו.

מקור התמונה: ויקיפדיה

יצירה זו זכתה להיות מונצחת גם על גבי בול של סן מרינו ודמותן של כל 9 המוזות זכו להנצחה על גבי בולים של מדינות רבות, על גבי תבליטים, ציורים ופסלים. אחד הפסלים הידועים מוצב בכיכר המרכזית של ליובליאנה בירת סלובניה: פסלו של המשורר הלאומי של סלובניה, פרנץ פרשרן ומעליו המוזה כאשר אחת מידיה פרושה מעל ראשו והיא מעניקה לו השראה.

פסלו של פרשרן ומעליו המוזה. צילום: בנצי גורן.

בימים עברו, לפני שהאמן היה מתחיל לעבוד על יצירה חדשה, הוא היה פונה למוזות כדי שאלו יעניקו לו השראה. מהמילה מוזה (Muse) התפתחו המילים מוזיאון ומוסיקה וכשם שהמוזות הן אחיות ויש ביניהן קשר דם, כך גם יש קשר בין התחומים השונים של האמנות.

הפעם ברצוני להתרכז בקשר שבין מוסיקה לאמנות חזותית.

במקרים רבים נועדה המוסיקה לתת ביטוי לתחושותיו של המלחין ובאותה מידה נועדה היצירה החזותית, בין אם מדובר בציור ובין אם בפיסול, לתת ביטוי לתחושותיו של האמן היוצר. במאה ה-16, התייחס האמן ג'וזפה ארצ'ימבולדו ליחסים שבין צבעים וגוונים כאל היחסים שבין הטונים השונים במוזיקה וניסה ליישם זאת בציור. ג'וזפה ארצ'ימבולדו ניסה להשוות בין גוונים שונים של צבע, לבין גבהים שונים של סוגי צליל במוזיקה והוא אף יצר מערכת תיאורטית שתסייע לו בכך. אך ג'וזפה ארצ'ימבולדו היה רק הראשון מבין הרבה אמנים שעסקו בקשר שבין מוזיקה וצבע.

האמן המפורסם ביותר שעסק בקשר בין ציור ומוזיקה הוא וסילי קנדינסקי. בתקופת חברותו בקבוצת "הפרש הכחול" שאף קנדינסקי להגיע לכדי מיזוג בין תחומי הציור והמוסיקה. הוא ייחס לצבעים שונים "אישיות" שונה המתקשרת גם עם קול מסוים שהם מפיקים וניסה לחקות את הילוכה של היצירה המוזיקלית במדיום של הציור. התוצאות היו יצירות "מקושקשות" מלאות צבע ואנרגטיות מאוד ובעלות רמה גבוהה של מופשטות שהפכו לסימן ההיכר של וסילי קנדינסקי.

אמנים רבים עוסקים בשני התחומים כאחד: מוסיקה וציור. אזכיר רק כמה מהם:

ג'ון לנון הוציא בצעירותו ספר פרי עטו הכולל סיפורים קצרים, שירים וציורים. מולטי-טאלנט אמיתי.

הספר נקרא In His Own Write .

בוב דילן עוסק כבר שנים בציור. אחד מציוריו הנקרא "פורטרט עצמי" נבחר על ידו לעטר את אלבומו הנושא את אותו שם.

בוב דילן: פורטרט עצמי.

קורטני לאב מציירת, מיילס דייויס עסק גם בציור, קאט סטיבנס (יוסוף איסלם אם תרצו), דייויד בואי, פטי סמית, טוני בנט וג'וני מיטשל, כל אלו מציירים להנאתם. אבל בעייני אחד המוכשרים הוא רוני ווד מהרולינג סטונס. הנה ציור מעשה ידיו. האם יש צורך להציג את האובייקט המצויר?

מיק ג'אגר: ציור של רוני ווד.

מוסיקאים רבים שכרו את שירותיהם של טובי האמנים כדי לעצב את עטיפות אלבומיהם. הפינק פלויד למשל עבדו במשך שנים ארוכות עם קבוצת היפנוסיס: קבוצת עיצוב בריטית שעסקה בעיצוב אלבומי רוק. היא הוקמה על ידי סטורם ת'ורגרסון ואובריי פאוול לאחר שעצבו את עטיפת "הצד האפל של הירח". במשך כמה עשרות שנים עצבו חברי היפנוסיס את אלבומי הפינק פלויד והקריירה שלהם ממש נשזרה בזו של הלהקה המצליחה.

ראויה לציון העובדה כי ת'ורגרסון ופאוול עשו את שנות לימודיהם בקיימברידג' ביחד עם סיד בארט מייסד הפינק פלויד והיו חלק מאותה "חבורה". לא זו בלבד שחברי הלהקה והמעצבים השתייכו לאותה קהילה אמנותית-פסיכדלית בלונדון של שנות ה-60, אלא שבמשך תקופה מסוימת ת'ורגרסון ופאוול חלקו עם סיד בארק את אותה דירת מגורים. אמו של ת'וגרסון, היתה חברתה הטובה של אמו של רוג'ר ווטרס.

הנה שתי עטיפות (מבין רבות אחרות) של אלבומי הפינק פלויד שעוצבו על ידי חברי היפנוסיס:

A Saucerful of Secrets: עיצוב של היפנוסיס

 

Wish You Were Here – עוד עיצוב של היפנוסיס

רבות מבין העטיפות שעצבו חברי היפנוסיס, קנו אחיזה בפנתאון החזותי של המוזיקה הפופולרית.

ברור כי עטיפת האלבום יכולה להיות יצירה עצמאית העומדת בזכות עצמה אך כאשר היא מופיעה על עטיפת האלבום, היא נועדה לשרת את היצירה המוסיקלית ולעיתים רבות, יכול להיות לה חלק בהצלחתה של היצירה או כישלונה, בכל האמור למכירות.

עוד להקה ידועה אשר אלבומיה מזוהים עם יצירותיו של אמן אחר היא להקת יס (Yes). האמן אשר צייר את מרבית העטיפות לאלבומיה של יס הוא רוג'ר דין שמומחיותו היא ציור נופים דמיוניים.

Yes: Keys to Ascension ציור של רוג'ר דין

אך לא רק עבור יס: גם אוריה היפ (Uriah Heep) שכרו את שירותיו של רוג'ר דין. עטיפת אלבומם The Magician's Birthday היא פרי יצירתו של דין.

אבל הקשר בין המוסיקה לאמנות החזותית לא מסתיים על העטיפה. מוסיקאים רבים כתבו ושרו על האמנים האהובים עליהם ו/או על יצירותיהם.

אתן תחילה את הכבוד לדיוק אלינגטון שהיה מעריץ של האמן הספרדי (למען הדיוק – קטלוני) חואן מירו. הערצתו של אלינגטון את חואן מירו הביאה אותו לידי כתיבה של קטע מוסיקלי המוקדש לאמן ונקרא  "בלוז לחואן מירו".

בשנת 1966 ארגן המפיק נורמן גרנץ פגישה בין השניים. הפגישה נערכה בדרום צרפת בכפר בשם סנט פול דה ואנס (St. Paul de Vence) שם ניגן אלינגטון את הבלוז שכתב לחואן מירו, בנוכחותו. ג'ון למב (John Lamb) על הקונטרבס וסם וודיארד (Sam Woodyard) בעמדת המתופף.

 

מה לא נאמר עדיין על המונה ליזה, ציורו הידוע של ליאונרדו דה וינצ'י מהמאה ה-16? אחרי שנאמרו ונכתבו כל כך הרבה דברים על היצירה הזו, הגיע כנראה הזמן גם לשיר עליה. ג'י ליוינגסטון & ריי אוונס כתבו את השיר "מונה ליזה" בשנת 1950 עבור סרט בשם "קפטן קארי" (Captain Carey) , סרט עלילתי העוסק במלחמת העולם השנייה באיטליה. השיר התפרסם בביצועו של נט "קינג" קול אשר אמר באחד הראיונות שנתן כי זהו אחד השירים החביבים עליו. בשנת 1992 נכנס השיר בביצועו של קול, להיכל התהילה של הגראמי. אלביס פרסלי, ווילי נלסון, דין מרטין, בינג קרוסבי, נטלי קול ועוד רבים וטובים אחרים שרו את השיר על המונה ליזה אבל אני אתן כאן את הבמה לאיש שפרסם את השיר:

מחואן מירו ומיצירתו של דה וינצ'י, בואו נעבור לפיקסו. האמן הדגול הלך לעולמו בשנת 1973 והוא בן 91. בחודש דצמבר באותה השנה הוציא פול מקרטני ולהקת כנפיים את אלבומם Band on the Run.

אחד השירים באלבום זה נקרא Picasso's Last Words (Drink to Me). בראיון שנתן לאחר צאת האלבום סיפר מקרטני כי הוא שהה בחופשה בג'מאייקה באותה תקופה שצלמו שם את הסרט הידוע "הפרפר" עם דסטין הופמן וסטיב מקווין. יום אחד הוא ישב עם הופמן לארוחת צהריים ולאחריה השתעשע קצת עם הגיטרה והשיחה ביניהם גלשה לדרך בה כותב מקרטני את שיריו. מקרטני אמר להופמן כי הוא יכול לכתוב שיר על כל נושא שבעולם. הופמן שהיה קצת סקפטי למשמע דבריו של מקרטני, פתח את העיתון שהיה לידו ואז ראה את הכתבה על מותו של פיקסו. נכתב שם כי לפני שפיקסו עצם את עיניו לנצח, אמר כך לסובבים אותו:

"Drink to me, drink to my health. You know I can't drink anymore."

הנה, אמר לו הופמן, כתוב על זה שיר. לא לקח למקרטני זמן רב מדי עד שהוציא מתחת ידיו גרסה ראשונה של השיר. הנה התוצר המוגמר:

 

הצייר הבלגי רנה מגריט (René Magritte) היה מגדולי הציירים במאה ה-20 ומהחשובים שבציירים הסוריאליסטיים. מי שכתב עליו שיר הוא הזמר פול סיימון וזאת בהשראת שתי תמונות של מגריט ושל אשתו ג'ורג'ט שאותן ראה. מי שצילם את שתי התמונות הוא צלם גרמני בשם לותר וולה. לאחת מהן הוא קרא "רנה וג'ורג'ט מגריט עם הכלב בזמן המלחמה" ולשניה קרא בפשטות "רנה וג'ורג'ט מגריט עם הכלב". השיר מתאר את חייהם של המגריטים בארה"ב בשנות המלחמה ואת החיים ששניהם חווים שם כזוג מהגרים, אך יש לשיר גם פרשנות נוספת. בתקופה בה כתב סימון את השיר, 1983, הוא חווה קשיים ביחסיו עם זוגתו באותה עת קארי פישר והסיפור על קשייהם של המגריטים היה בעצם רמז לקשיים אותם חווה באותה עת הזמר בעצמו. לשיר קרא סיימון "רנה וג'ורגט מגריט עם הכלב אחרי המלחמה"

הנה התמונות פרי מצלמתו של וולה והשיר:

 

 

 

אלו כמובן היו רק כמה דוגמאות לקשר שבין המוסיקה לאמנות החזותית. יש עוד עשרות רבות של שירים המבטאים את הקשר הזה: דון מקלין שר על וינסנט ון-גוך, לניל יאנג יש שיר בשם "הציירת", דייויד בואי שר על אנדי וורהול, נגן הג'אז דייויד מארי הוציא אלבום בשם "פיקסו", לקינג קרימזון יש שיר הנקרא "שומר הלילה" בהשראת יצירתו הידועה של רמברנדט, מוסורגסקי כתב את "תמונות בתערוכה" בהשראת עבודותיו של ויקטור הרטמן ועוד ועוד…

אלבומו של דייויד מארי: פיקסו

 


תודה למר אלי מועלם שמאמרו על 9 המוזות היה לי לעזר.

הרשמה לרשימת דיוור

פוסטים אחרונים

ג'ורג' בסט והשילוש (הקדוש) ממנצ'סטר

ג'ורג' בסט והשילוש (הקדוש) ממנצ'סטר

שנת 1968 היתה שנה סוערת ומרובת אירועים בעולם כולו. • בתחילת חודש ינואר החלה בפראג התקופה שנודעה אח"כ בשם האביב של…
יאמאטו טאקרו וגן שש המעלות

יאמאטו טאקרו וגן שש המעלות

העיר קנזאווה (Kanazawa) שביפן היא בירתו של מחוז אישיקווה שבחבל צ'ובו והיא שוכנת על שפת ים יפן (הים המפריד בין…
ליובליאנה: מזרקת רובה וכיכר העיר

ליובליאנה: מזרקת רובה וכיכר העיר

ליובליאנה, בירתה של סלובניה, היא עיר קטנה, מקסימה וידידותית למבקרים בה כמו גם הסלובנים עצמם. העיר מוקפת בנוף אלפיני, משופעת…
בלגרד: כיכר הרפובליקה ופסלו של מיכאילו אוברנוביץ'

בלגרד: כיכר הרפובליקה ופסלו של מיכאילו אוברנוביץ'

בלגרד כידוע לכולנו היא בירתה של סרביה והיא שוכנת בנקודה בה נפגשים שני נהרות: הדנובה והסאווה. זהו גם האיזור בו…
דיוק אלינגטון  פינת טיטו פואנטה

דיוק אלינגטון פינת טיטו פואנטה

דיוק אלינגטון נחשב לאחד מגדולי המוסיקאים של המאה ה-20. במהלך הקריירה הארוכה שלו הוא כתב מאות רבות של יצירות בסגנונות…
שידוכים, מוסיקה וריקודים בפארק העם בצ'נגדו - סצ'ואן

שידוכים, מוסיקה וריקודים בפארק העם בצ'נגדו - סצ'ואן

סצ'ואן הוא חבל ארץ בדרום מערב סין ואני תוהה על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה סצ'ואן? על דובי…