מדני האדום ועד האפודים הצהובים

שיתוף פוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
הפגנת האפודים הצהובים. צילום: רויטרס.

בשבועות האחרונים לא שקט בפריס…
תנועת המחאה שזכתה לכינוי "מחאת האפודים הצהובים", החלה כמחאה נגד תכנית מיסוי הדלק של הנשיא מקרון אך מיד המשיכה כמחאה נגד יוקר המחייה בכלל. המחאה הזו מוציאה מביתם אלפי אנשים אל הרחובות ומביאה אתה הצתת מכוניות, ביזת חנויות וגורמת לעימותים אלימים בין המפגינים לבין כוחות המשטרה. למרות גל מעצרים נרחב, נראה כי המפגינים אינם חוששים כלל.

אין זו הפעם הראשונה בהן נערכות מהומות בפריס. הפעם הקודמת היתה בשנת 2005: אז היה הרקע למהומות מותם של 2 צעירים ממוצא אפריקני משכונת העוני קלישי סו בואה שהתחשמלו למוות משנאי, אחרי שלטענת קרוביהם ברחו והסתתרו מפני שוטרים שרדפו אחריהם. האירועים האלו העלו לכותרות את מצוקתם של קהילת המהגרים המוסלמית בפריס. אלפי המהגרים בפריס יצאו להפגין ומהר מאוד התפשטו המהומות אל ערים אחרות. רק לאחר 3 שבועות החלו להרגע הרוחות ובמנין הנזקים היה לא רק רכוש, אלא גם כמה אנשים ששילמו בחייהם ולא רק מקרב המפגינים.

אך מותם בהתחשמלות של שני הצעירים היה כמובן רק הטריגר והסיבה למהומות היתה כנראה עמוקה יותר. רק כמה שנים קודם לכן זכתה צרפת בגביע העולם בכדורגל כאשר בנבחרת הנפלאה שלהם כיכבו בני המהגרים. רבים בצרפת חשבו כי הזכיה הזו מסמנת את תחילתו של עידן חדש ביחסים עם המהגרים וכי עתה יתקבלו המהגרים בחברה הצרפתית בצורה שונה. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. היה צריך רק טריגר קטן כדי להוציא החוצה את כל התסכול שהצטבר.

אך גל המהומות המפורסם ביותר שהיה בפריס הוא זה של חודש מאי 1968.

אז לא היו אלה המהגרים המוסלמים אלא דווקא בחור ממוצא יהודי שהוביל את המחאה נגד ממשלת צרפת השמרנית של שארל דה גול: דניאל כהן בנדיט שמו והוא נודע כדני האדום גם בזכות שיערו הג'ינג'י. המפגינים ביקשו לחולל מהפכה שתשנה את החברה הצרפתית השמרנית ותהפוך אותה לחברה חופשית, מתקדמת, שוויונית וליברלית. אם נבחן את הסיסמאות שהשתמשו בהן המפגינים ב-1968, הן די מזכירות את ה"חירות, שיוויון, אחווה" של ימי המהפכה הצרפתית קצת פחות מ-200 שנה קודם לכן ורק חסרו בפריס הגיליוטינות בכיכר הקונקורד ובהוטל דה ויל כדי לחזור ממש אל הימים ההם.
אל הסטודנטים המפגינים הצטרפו גם האיגודים המקצועיים ותלמידי התיכון וכנראה שמהומות אלו סימנו את תחילת קץ שלטונו של דה גול.

דני האדום מוביל את ההפגנות, מאי 1968. צילום: AFP.

7% העלאה בשכר הפועלים והעלאת שכר המינימום ב-30%, שמו בסופו של דבר קץ למהומות ואז החלה צרפת ללקק את פצעיה. דה-גול אמנם זכה בבחירות פעם נוספת אך ב-1969 החליט להתפטר. חוקת הרפובליקה נשארה על כנה אך נערכו בה רפורמות חשובות, בעיקר במשרדי הממשלה המופקדים על שירותי רווחה, חינוך ותרבות.

בפרספקטיבה של זמן ניתן לומר כי שנת 1968 היתה השנה הפוליטית ביותר בעשור הפוליטי ביותר של המאה העשרים. במדינות רבות בעולם התחוללו בשנה זו מחאות ומרידות, בעיקר של סטודנטים ואזכיר רק כמה מהן:

הפגנת סטודנטים במקסיקו סיטי הסתיימה בפיזור אלים ובירי שוטרים, – עשרה ימים בלבד לפני משחקי האולימפיאדה. באיטליה ובגרמניה, סטודנטים ופועלים שיתפו פעולה על מנת לנסות ולהביא לשינוי חברתי. בבלגיה, סטודנטים מהאוניברסיטה הפלמית בעיר לובן (Leuven) מחו על שליטתה של השפה הצרפתית באוניברסיטה, ובצפון אירלנד נערכו הפגנות נרחבות למען זכויות האזרח. בפולין וביוגוסלביה מחו הסטודנטים נגד השלטון הקומוניסטי ובצ'כוסלובקיה הגיעה לסיומה תקופה של ליברליזציה פוליטית הידועה גם כ"אביב של פראג", בפלישת ברית המועצות ובעלות בריתה בברית ורשה. בארה"ב היתה שנת 1968 שנה דרמטית במיוחד ועל מה שקרה באוגוסט 1968 בשיקגו, כתבתי בפוסט נפרד.  ברחובות הערים המרכזיות ברחבי העולם פרצו שביתות, הפגנות אלימות והוקמו מתרסים. בפעם הראשונה התקוממו צעירים נגד משטרים וצורות חשיבה פוליטיות וחברתיות. בשנה זו התאחדו צעירי כל העולם נגד המשטר, התרבות הפוליטית וצורת החיים בדרישה לשינוי יסודי.

מהומות מסוג זה המטלטלות את החברה במשך מספר שבועות, מוצאות בדרך כלל גם את ביטוין בתרבות של אותה חברה. כך קרה גם עם מהומות  1968 בצרפת. הן מצאו את ביטוין בספרות, בקולנוע וכמובן גם בתחום המוסיקה.

בתחום הקולנוע אזכיר רק שני סרטים:

ב-1972 יצא סרטו של ז'אן לוק גודאר Tout Va Bien (בעברית: הכל בסדר). הסרט מספר על השביתה במפעל לנקניקיות עליו מדווחת עיתונאית אמריקאית (ג'ין פונדה) הנשואה לצרפתי (איב מונטאן) והמסר הברור המעביר הסרט הוא מסר אנטי קפיטליסטי נוקב.

פוסטר סרטו של גודאר.

בשנת 2003 יצא לאקרנים סרטו של ברנרדו ברטולוצ'י (אשר רק לאחרונה הלך לעולמו) "החולמים" המספר את סיפורם של כמה סטודנטים השוהים באותה דירה בפריס וזאת על רקע המהומות של מאי 1968. בכלל נראה כי היתה לברטולוצי חיבה לסרטים בהן העלילה מתרחשת בדירה בפריס ואם חשבתם על "הטנגו האחרון" אז צדקתם: זהו בדיוק אותו ברטולוצ'י רק בהפרש של כמעט 30 שנה.

בתחום הספרות:

ב-1971 יצא ספרו של ג'יימס ג'ונס "חודש מאי השמח" (The Merry Month of May) המספר את עלילות מאי 1968. ג'ונס הוא זה שכתב גם את "מעתה ועד עולם" שעל פיו נעשה הסרט עם סצנת הנשיקה הבלתי נשכחת על החוף בכיכובם של ברט לנקסטר ודבורה קר.

אירועי מאי 1968 מצאו את ביטויים גם במוסיקה הפופולרית:

קלוד נוגארו (1929-2004) היה פסנתרן ומה שנקרא סינגר-סונגרייטר ובהשראת המהומות כתב את שירו Paris Mai.
הנה התרגום לאנגלית של שירו:

Paris May
May May May Paris May
May May May Paris

The helmet of the cobblestones does not move a lash any more
The Seine again flows with blessed water
The wind scattered the ashes of Bendit
And everyone has gone home at his car
I found again my pace on the clean-shaven bitumen
The pace of a bird-convict chained to his feather
And pickaxing the evasion of a Titan nightingale
Capable of performing the Rite of Spring

May May May Paris May
May May May Paris

These days, I confess it, I have an acrid taste in the throat
The Rite of Spring sounds like a massacre
But each coming day will embellish my cry
I may as well be incubating an Igor Stravinsky

May May May Paris May
May May May Paris

And I take you Paris in my arms full of zeal
On my chest I press your gemstones
I drop off the dawn on the Tuileries
Like roses on the bed of a damsel
At noon I fly over your six million dudes
Your down-to-sick life dashes to my guts
I swallow your pigeon-colored districts
White intelligence and grey religion

May May May Paris May
May May May Paris

I spot in passing Hugo in the Sorbonne
and the smell of eau de vie of the old demijohn
At the edges of evening, half-godsend, half-beggar,
I plunge to a bridge where leans a student

May May May Paris May
May May May Paris

The exhausted young man ripped off his hair
The disheveled young man tore his shirt up
"Comrade, is my skin still appropriate
and inside is not my lone heart old fashioned ?
With my fair girlfriend when we dance together
Are we the ones who dance or is it the earth shaking ?
I do not want any more to spit in dad's face
I want to know if Man is right or not
if I have to assume this narrow sentry box
with its left wing, with its right wing,
Its pale orations, its crimson hymns,
its passion for future, its chronic amnesia"

May May May Paris May
May May May Paris

Thus spoke without a word this young man
Between the old river and the new river
Where the drown men swim in their cars
Thus, without a word, spoke this young man
And I the bird-convict, eater of bitter snacks
To my inner sky I plunged again my way
The long tunnel grumbling on the back of its walls
Sucked in the very end through an azure neck
There glint Peace, the meeting of the poles
and the sword of spring blessing our shoulder

Do chirp, chaffinches, till you lift the day
And us let us grate, drawbridges of Love !

May May May Paris May

 

ז'ילבר בקו (1927-2001) שנודע בכינוי "מר 100 אלף וולט" בזכות העוצמה של קולו, הוא זמר אהוב עלי במיוחד. את אירועי מאי 1968 הוא מזכיר בשירו הנקרא בפשטות Mai 68. זהו שיר אהבה שעד כמה שהצרפתית שלי מאפשרת לי להבין, חודש מאי 1968 היה תקופה משמעותית ביחסים בינו לבין זוגתו…

כך נראית עטיפת הסינגל שהוציא – זוג אוהבים על רקע הבריקדות:


והנה הביצוע של מר 100,000 וולט:

 

ואי אפשר בלי ג'ורג' מוסטאקי (1934-2013) אשר שירו "מבלי לנקוב בשמה" (Sans la nommer) הפך עם השנים להמנון של הרבה תנועות שמאל ומחאה. מוסטאקי שר על המחאה מבלי להזכיר אותה וניתן לחשוב כי הוא שר על אישה אשר אינו רוצה לנקוב בשמה. זכור לי כי באחד משיעורי הספרות בהם נכחתי, הסבירה המורה על אמצעי המחשה שונים בספרות ובשירה ואמרה כי "האנשה היא כתיבה על משהו שאינו אדם כאילו הוא אנושי". אני מקווה בשבילה כי היא האזינה קצת למוסטאקי… רק בסוף השיר ממש בשורה האחרונה מספר לנו מוסטאקי כי הוא שר על המהפכה.

הנה מילות השיר בצרפתית:

Je voudrais sans la nommer vous parler d'elle
Comme d'une bien aimée, d'une infidèle
Une fille bien vivante qui se réveille
À des lendemains qui chantent sous le soleil

C'est elle que l'on matraque
Que l'on poursuit, que l'on traque
C'est elle qui se soulève
Qui souffre et se met en grève

C'est elle qu'on emprisonne
Qu'on trahit, qu'on abandonne
Qui nous donne envie de vivre
Qui donne envie de la suivre
Jusqu'au bout, jusqu'au bout

Je voudrais sans la nommer lui rendre hommage :
Jolie fleur du mois de mai ou fruit sauvage
Une plante bien plantée sur ses deux jambes
Et qui traîne en liberté où bon lui semble

Je voudrais sans la nommer vous parler d'elle :
Bien-aimée ou mal-aimée, elle est fidèle ;
Et si vous voulez que je vous la présente
On l'appelle Révolution permanente

 

כך תורגם השיר לעברית על ידי אודט יחזקאל: 

מבלי לנקוב בשמה
ברצוני לדבר אתכם עליה,
כמו על אהובה, לא נאמנה

בחורה אמיתית המתעוררת לבקרים
מזמרים תחת אורה של השמש

אותה אחת, המוכית,
הנרדפת עד שנתפסת

זו היא אשר מתרוממת,
הסובלת ושובתת,
זו היא הנבגדת והנעזבת
אשר נותנת השראה לחיות,
זו היא המעוררת בנו, חשק ללכת אחריה
עד הסוף
עד הסוף

הייתי רוצה מבלי לנקוב בשמה,
להצדיע לה ולהקדיש לה:
פרח יפה של חודש מאי
או פרי בר

צומחת ועומדת איתנה על שתי רגליה כצמח חזק

היא הנשרכת, הנגררת בחופשיות לאן שבא לה

הייתי רוצה מבלי לנקוב בשמה, לדבר אתכם עליה:
אהובה או שנואה, היא עדיין נשארת נאמנה
ואם תרצו שאכיר לכם אותה,
היא נקראת ״מהפכה מתמדת״.

כל מה שנותר לנו עתה הוא להמתין לסיום הפגנות האפודים הצהובים (אם אפשר ללא נפגעים נוספים) ולראות איזה ביטוי תקבל המחאה הזו בתרבות.

הרשמה לרשימת דיוור

פוסטים אחרונים

כיכר באן ילצ'יץ' בזאגרב

זאגרב בירתה של הרפובליקה של קרואטיה, היא עיר עתיקה, מרכז-אירופאית מובהקת בצביונה הטומנת בחובה מעל ל-900 שנות היסטוריה. כיום ידועה העיר בעולם במורשתה ההיסטורית אותה היא מטפחת בקפידה באירועי העסקים והספורט החשובים שהיא מקיימת ומארחת אך מעל לכל – בהכנסת האורחים הנהדרת שמפגינים תושביה כלפי התיירים המגיעים לעיר. אולם לא תמיד הייתה העיר כזו. סמלה המוכר של העיר

קרא עוד »

גלן פינאן – אנדרטת ההיילנדר והרכבת של הארי פוטר

גלן פינאן הוא עוד אחד מהמקומות החשובים בהיסטוריה הסקוטית או אם להיות יותר מדויקים, ההיסטוריה העקובה מדם של היחסים בין הסקוטים לשכניהם מדרום – האנגלים. בואו נחפור קצת בנבכי ההיסטוריה הסקוטית וניגע קצת בגיאוגרפיה ובפסולוגיה (תורת הפסלים – המצאה שלי 🙂 ) של המקום. מומלץ להמשיך לקרוא תוך כדי לגימת ויסקי סקוטי… היכן נמצא גלן

קרא עוד »

טירת אורקהארט בסקוטלנד

חמת חלילים, פאבים, האגיס (לא, לא הטיטולים: המאכל), מזקקות וויסקי, גברים בקילט (חצאיות משובצות), מזג אוויר הפכפך וטירות, המון טירות, אמנם נחשבים לסממנים הלאומיים הרשמיים פחות או יותר של סקוטלנד, אך המפלצת מלוך נס (או "נסי", כפי שהיא מכונה בפי מעריציה) מזוהה עם סקוטלנד לא פחות משאר הסמלים שהזכרתי. כך שאם מבקרים בסקוטלנד, באופן טבעי חובה

קרא עוד »

פסל פרשרן בליובליאנה

ליובליאנה בירתה של סלובניה היא אחת מערי הבירה הקטנות ביותר באירופה. כמו בהרבה ערים קטנות אחרות, גם בליובליאנה יש קסם מיוחד ובהחלט ניתן לומר כי זו עיר עם נשמה. ניתן לחוש זאת בקלות אם נטייל בין בתי הקפה והגלריות הרבות בסמטאות העיר העתיקה, בשוק שליד גשר הדרקונים, למרגלות הטירה ולאורך נהר הלובליאניצה החוצה אותה. כל אלו בתוספת סגנון

קרא עוד »

שנת החזיר הסינית

ביום 5 בפברואר יציינו במקומות רבים בעולם את ראש השנה הסיני. פרט לחגיגות שיערכו כמובן בסין, הן יערכו גם בכל הרבעים הסיניים (Chinatown) הפזורים בעולם ואם ניקח בחשבון שלמעלה מ-50 מיליון סינים חיים מחוץ לסין, הרי שיש הרבה מאוד כאלו. זהו החג החשוב ביותר בשנה ליותר מרבע מאוכלוסיית העולם. אמנם החג נקרא "ראש השנה הסיני"

קרא עוד »

מקדש הבודהה הגדול בקמאקורה

קמאקורה היא עיר השוכנת במחוז קנאגאווה על גדות מפרץ סגאמי, במרחק של כ-70 ק"מ דרומית לטוקיו. במונחים יפנים קמאקורה אינה עיר גדולה: בסך הכל כ-170,000 תושבים אולם היא חשובה מאוד מבחינה היסטורית. לא תמיד נמצאת קמאקורה על מפת הטיולים של המטיילים הישראלים ואולי הפוסט הזה יצליח לעשות לה קצת פרומו… היום ידועה קמאקורה בעיקר בשל פסל

קרא עוד »