סלובניה היא אחת המדינות האהובות עלי באירופה. זו מדינה בעלת טבע נפלא הזוכה שם לכבוד הראוי לו. הסלובנים ממש חיים בהרמוניה עם הטבע הנפלא במדינתם: יש להם מודעות סביבתית ראויה לציון ובנוסף לכך המדינה נקייה מאוד ואינה צפופה באוכלוסייה.
אגם בלד (Bled) הנפלא הוא אחת הפנינים התיירותיות בסלובניה. למרות שלא מדובר באגם גדול (2 קילומטר אורכו וקילומטר אחד רוחבו), נחשב האגם לאחד היפים ביותר באירופה. מראהו של האגם כפי שהוא נגלה לעינינו מפסגת הטירה הסמוכה לו, הוא מראה מרהיב ומרחיב את הלב בכל פעם מחדש.
למרות המראה הפסטורלי, ידע המקום גם תקופות קשות של מלחמות ושפיכות דמים. היה זה בעקר במאות השמינית והתשיעית אז הגיעה הנצרות לסלובניה ובמקום התנהלו מלחמות על רקע דתי.
אגדות עממיות
על פי הגיאולוגים, אגם בלד נוצר כבר בעידן הקרח אולם על פי האגדה המקומית (ובעייני זה הרבה יותר מעניין מגיאולוגיה…), אגם בלד נוצר על ידי פיות. האגדה מספרת כי באזור בו שוכן היום האגם, היו פעם כרי מרעה פוריים במיוחד והרועים המקומים נהגו להביא למקום את עדריהם. בלילות לעומת זאת, נהגו הפיות להגיע למקום ולרקוד על אותם כרי מרעה. הפיות חששו שמא הכבשים יחסלו את כרי המרעה ולכן הן פנו לרועים ובקשו כי אלו יקימו גדר מסביב לאיזור בו הן נוהגות לרקוד, אך הרועים התעלמו מבקשתם: הכבשים כילו את כרי הדשא והשאירו אחריהן אדמה יבשה. בצר להן פנו הפיות אל הנחלים והנהרות שבסביבה בבקשה כי יציפו את האיזור במים וכי ישאירו להן רק את האי אשר נמצא היום בלב האגם. בניגוד לרועים, הנהרות והנחלים נענו לבקשה וכך יכלו הפיות להמשיך ולרקוד בלילות על האי לאור הירח והכוכבים. האי הנמצא בלב אגם בלד, הוא האי היחיד בסלובניה.
אך הסיפורים העממיים אינם מסתיימים עם הווצרות האגם והאי.
על פי אגדה אחרת, האי היה מקום משכנה של אלת האהבה הסלאבית הנקראת צ'יווה (Čiva). כראוי לאלת האהבה, הסלאבים בנו לה מקדש אלא שלאחר הגעת הנצרות לסלובניה, נערך קרב בין הנוצרים לבין הפגאנים ומקדשה של צ'יווה נהרס. במקומו החליטו הנוצרים לבנות על האי כנסייה שתוקדש למריה אימו של ישו. השנים חלפו והכנסייה שנבנתה על האי חרבה ברעידת אדמה, נבנתה מחדש ושופצה כמה וכמה פעמים. הכנסייה הנוכחית נבנתה במאה ה-17. למרות הדומיננטיות של הנצרות באיזור, תמיד נשמר במקום זכרה של אלת האהבה מהמיתולוגיה הסלובנית. על פי האמונה, הפעמון שבמקום נקרא פעמון המשאלות וזוגות אוהבים שנישאו המגיעים לכנסיה, מצלצלים בפעמון ומבקשים משאלה. כדי שצ'יווה תדאג להגשמת המשאלה, צריכים להתמלא מספר תנאים: על החתן לשאת את הכלה על כפיו במעלה 99 המדרגות המובילות משפת האגם אל הכנסייה, משיכה אחת בחבל הפעמון צריכה לייצר 3 צלצולים וכמובן שללא אמונה שלמה בבורא עולם, אף משאלה לא תתגשם…
Creative Commons license
גם סיפורו של פעמון המשאלות קשור לאגדה מקומית. מסופר על אשה בשם פוליקסנה (Poliksena) אשר התאלמנה מבעלה שנרצח על ידי שודדים. כדי להנציח את זכרו של בעלה המנוח היא אספה את כל תכשיטיה, מסרה אותם לצורף ובקשה כי יתיך אותם ויצוק מהם פעמון, אותו רצתה לתרום לכנסייה לזכרו של בעלה. אלא שבזמן שהובל הפעמון בסירה אל האי, הסירה התהפכה וטבעה על נוסעיה והפעמון שקע במצולות. ברוב יאושה הצטרפה פוליקסנה למנזר ושם חיה עד יומה האחרון. על פי הסלובנים, בלילות בהירים ושקטים ניתן לשמוע את הפעמון האבוד מצלצל בתחתית האגם.
הסירות המובילות אל האי הן כמובן סירות משוטים. כדי למנוע זיהום של מי האגם, חל איסור על שייט בסירות מנוע.
הטירה אשר על שפת האגם נבנתה בתחילתה של המאה ה-11. היה זה לאחר שהמלך הגרמני הנרי השני נתן את האחוזה לבישופ אלבוין מבריקסן (Albuin of Brixen). הטירה נבנתה במיקום איסטרטגי בעקר לצרכי הגנה על דרכי המסחר שעברו באיזור והובילו מאירופה אל תוך הבלקן ולהפך. במבט על הטירה מלמטה, היא נראית כאילו היא יוצאת ממש מתוך הצוקים. הבישופים מעולם לא גרו בה ולכן אין בטירה חדרים רבים. בשנת 1937 הולאמה טירת בלד והיום פועל במקום מוזיאון קטן, אך המקום מוכר בעקר את הנוף המדהים הנשקף מהטירה לכוון האגם.
Creative Commons license
הוילה של טיטו
עם תום מלחמת העולם הראשונה, איחד מלך סרביה פטר הראשון את הסלובנים, הקרואטים והסרבים והקים את ממלכת יוגוסלביה. הממלכה התקיימה עד שנת 1941, אז פלש הצבא הגרמני לבלקן. בשנים אלו של ממלכת יוגוסלביה, אחד ממעונות הקיץ של משפחת המלוכה שכן באיזור בלד.
לאחר מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1945 עד 1991 היתה סלובניה חלק מהרפובליקה הסוציאליסטית של יוגוסלביה שהוקמה על ידי טיטו. עם מותו של טיטו בשנת 1980, החל תהליך פירוקה של יוגוסלביה, תהליך שהגיע לשיאו במלחמה הקשה שהתנהלה שם בין השנים 1991 עד 1995. סלובניה היתה המדינה הראשונה שפרשה מהרפובליקה והכריזה על עצמאותה.
במאות ה-19 וה-20, נבנו באיזור אגם בלד 135 וילות אשר שימשו את עשירי אירופה. אחת מהן זכתה לכינוי וילה טיטו והיא היתה כמובן בבעלותו של שליט יוגוסלביה. לאחר מלחמת העולם השניה, הזמין טיטו את האדריכל הידוע יוז'ה פלשניק (Jože Plečnik) אשר תכנן מבנים רבים בליובליאנה בירת סלובניה, כדי שזה יתכנן עבורו את הוילה על שפת האגם. אין ספק שהיה לו טעם טוב לטיטו. בשנים בהן שלט ביוגוסלביה, היו לו לא פחות מ-34 וילות בכל רחבי המדינה בהן נהג להתאכסן, לנהל ישיבות עבודה ולקבל את אורחיו מרחבי העולם. חלקן נבנה במיוחד עבורו כמו הוילה על שפת אגם בלד וחלקן עבר לרשותו ממשפחת המלוכה אשר בשנת 1945 הודחה מכהונתה על ידי האסיפה המחוקקת. בוילה שעל שפת אגם בלד התארחו אישים רמי מעלה אשר באו להיפגש עם מי שנחשב במשך שנים לאחד המנהיגים החשובים בעולם. בין אורחי הוילה שעל שפת האגם ניתן למנות את היילה סלאסי, ניקיטה חרושצ'וב, חוסיין מלך ירדן, פנדיט נהרו, סדאם חוסיין, אינדירה גנדי, אקיהיטו קיסר יפן וגם קים איל-סונג מצפון קוריאה. לטיטו היתה חיבה גדולה לסלבריטיס וכך הגיעו לשם כוכבי קולנוע רבים ובהם גם סופיה לורן וליז טיילור עם בעלה ריצ'ארד ברטון.
Creative Commons license
אחד האולמות בוילה שימש להצגת תערוכת צילומים של טיטו מהתקופה בה הנהיג את הפרטיזנים במאבקם נגד הכובש הנאצי וכל ביקור של אישיות חשובה במקום, כלל גם ביקור באולם התערוכה.
לאחר שסלובניה הכריזה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה, הולאם רכושו של טיטו והיום משמשת הוילה כבית מלון הנקרא "וילה בלד".
קפה ועוגה לסיום
לאחר ששטנו באגם, טיילנו לאורכו והשקפנו עליו ממרומה של הטירה, יהיה זה בדיוק הזמן המתאים לשבת על מרפסת מלון פארק הידוע ולהנות מעוגת הקרמשניט של קונדיטוריית המלון, עוגה אשר המוניטין שלה כבר היה לשם דבר…
את העוגה המפורסמת מכינים במלון פארק מאז 1953, אז הגיע למלון השף אישטוואן לוקצ'ביץ' והביא אתו את המתכון.
שמה של העוגה הוא מקור לויכוח ביון האיטלקים לצרפתים. מכיוון שמקור העוגה הוא בעיר נאפולי, נקראה העוגה בתחילה "נאפוליטנה" כשמה של הפיצה הידועה, אך ככל שחלפו השנים והעוגה קנתה לה מעריצים רבים, החלו הצרפתים לשבש את השם לעוגת נפוליאון ולייחס אותה לקיסר הידוע. בין אם אתם מעדיפים את השם עוגת נפוליאון, את השם קרמשניט (Cremeschnitte) שפרושו פרוסת קרם או את השם "מילפיי" (Mille-feuilles) שפירושו בעברית "עוגת אלף הדפים", הישיבה במלון פארק על שפת האגם בתוך הנוף הנראה כלקוח מתוך ציור אימפרסיוניסטי, היא תמיד חוויתית ומומלצת.
