קרולינה – העלמה שהצילה את ריִיֶקָה

רייקה (Rijeka) שבקרואטיה היא עיר נהדרת המהווה זה מאות שנים מרכז ספנות ובניית ספינות, אך בשל העובדה כי היא משלבת מורשת רומית עם השפעה איטלקית ואדריכלות אוסטרו-הונגרית, התיירות בה נמצאת בשנים האחרונות בעלייה מתמדת. בימים אלו רייקה היתה אמורה להיות שוקקת לא רק בגלל האביב ועונת התיירות שבפתח, אלא מכיוון שהשנה  היא גם בירת התרבות של אירופה ביחד עם העיר גאלווי (Galway) באירלנד. יש לציין כי כשקיבלה רייקה את התואר, היא גברה על מועמדות קרואטיות מכובדות כמו דוברובניק וספליט.
התואר בירת התרבות הניתן בחסות האיחוד האירופי, מאפשר לערים רבות להציג את עצמן לעולם ונותן דחיפה אדירה לחיי התרבות בהן. מי שיזמה את כל הפרוייקט הזה עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת, היא מלינה מרקורי שהיתה שרת התרבות של יוון ועוד קודם לכן שחקנית, זמרת וכוכבת ענקית במדינתה ומחוצה לה. באופן אישי חבל לי שעיר שאני כל כך אוהב כמו רייקה, משלמת בימים אלו (כמו רבים מאתנו) את המחיר הכלכלי שגובה מאתנו אותו וירוס מספר 19.
רייקה שוכנת מזרחית לחצי האי איסטריה, לחופו של מפרץ קווארנר (Kvarner) ולמרגלות הר אוצ'קה (Učka) שהוא חלק מרכס האלפים הדינאריים היורד לכל אורך חופי הים האדריאטי.

האמת היא שכל האזור של חצי האי איסטריה מהווה אבן שואבת לתיירים וזאת עקב חופי הים הנהדרים שבו, הנופים אשר לעיתים מזכירים את טוסקנה, הערים העתיקות המשופעות בשכיות חמדה מהעבר ובסיפורים היסטוריים. אחד מאותם סיפורים הוא סיפורה של קרולינה מרייקה.
בקצה הדרום מזרחי של הטיילת החביבה של רייקה, נמצא קפה – בר הנושא את השם "קרולינה": Cafe Bar Karolina.
המקום שוקק חיים ביום ועוד יותר בלילה אז גם יש מוסיקה לריקודים המאפשרת לצעירים ולצעירים ברוחם להתנועע קצת לצליליה. קרולינה אינו שמה של בעלת המקום אלא שמה של דמות היסטורית חשובה בחיי העיר ואם אחד הברים בעיר נבחר לשאת את שמה, הרי אין הוכחה חותכת מזו לחשיבותה של אותה קרולינה…. בנוסף לכך, חלק מהמזח בנמל רייקה נושא גם הוא את השם קרולינה.

מי היתה קרולינה?

היא נולדה בשנת 1791 בשם קרולינה קראנייץ (Karolina Kranjec). אביה פרנג'ו קראנייץ היה איש אמיד למדי: הוא היה יורד ים שעסק במסחר, היו בבעלותו כמה בתים, כרמים וספינת מפרש. אם נוסיף לכך את העובדה שהוא היה גם סגן הקונסול הבריטי לאזור השוכן לחוף הים האדריאטי, נבין מדוע הוא היה דמות מכובדת בקרב החברה הגבוהה של אותם ימים ברייקה.
כיאה למשפחה מכובדת, השקיעו הוריה רבות בחינוך ילדיהם וכך זכתה קרולינה הצעירה ללמוד שפות זרות, מוסיקה ואמנות. היא שלטה באנגלית ובצרפתית ברמת שפת אם, היא נראתה מצוין וכל השילוב הזה הוביל לכך שרבים חיזרו אחריה והיא נכנסה לחופה כבר בגיל -17. בעלה היה גם הוא מחבורת יורדי הים, סוחר ובעלים של אניות. קרולינה שלנו הרבתה לבקר בתאטרון אשר נפתח בעיר והייתה דמות ידועה בחיי החברה של רייקה, ממש סלבריטי הרבה שנים לפני שהביטוי הזה בא לאוויר העולם.

במשך כמה מאות שנים נשלטה רייקה (כמו חלקים גדולים אחרים באירופה) על ידי בית הבסבורג. בשנת 1809, הגיעו לחופי קרואטיה כוחותיו של נפוליאון, כבשו חלקים גדולים מהאזור ורייקה הפכה לחלק מהפרובינציות האיליריות אשר בשליטתו של המצביא הצרפתי.

על הפרובינציות האיליריות ותרומתו של נפוליאון לאזור ניתן לקרוא בפוסט שכתבתי על ליובליאנה.

ביום 1 ביולי 1813 הגיעו ספינות הצי האנגלי אל חופי רייקה. לכאורה לא היה בזה דבר חריג אך יומיים מאוחר יותר, הן החלו להפגיז את אזור החוף. כאשר החלו החיילים האנגלים לרדת מהאניה אל החוף, החלו התושבים להימלט אל האזורים הפנימים של העיר לכוון העיר העתיקה המבוצרת בין החומות ואל המצודה הממוקמת על גבעת טראסט (Trast). תושבי העיר כבר ראו בעייני רוחם את החורבן, ההרס והביזה העומדים להיות מנת חלקם. אין ספק כי במצבים כאלו של לחץ, קור רוח, צלילות ושיקול דעת הן תכונות נדרשות ובורא עולם כנראה ברך את קרולינה בשפע מתכונות אלו.
קרולינה היתה אז רק בת 22 וכבר אמא לילדים, אך במקום להימלט כמו תושבי העיר האחרים, היא לבשה את מיטב מחלצותיה המבליטים את יתרונותיה הנשיים ופסעה בצעד בטוח אל הנמל שם דרשה לפגוש את האדמירל האנגלי אשר מפקד על הספינות שהגיעו  – תומאס פרנסיס פרמאנטל (Thomas Francis Fremantle).

קרולינה בקשה את עזרתו של האדמירל והסבירה לו כי אין כל טעם להפגיז ולהחריב את העיר מכיון שרוב הכוחות הצרפתים כבר עזבו ולכן המאבק מיותר. כנראה שקרולינה עשתה שימוש גם בתפקידו של אביה (קונסול, זוכרים?) והסבירה לאדמירל כי שניהם מייצגים את אותם אינטרסים בריטיים. פרימאנטל אשר התרשם עמוקות מהגברת הצעירה, היפה וההחלטית, הבטיח כי הוא יורה לעצור את הפלישה ולהפסיק את ההפגזה מהספינות ועמד בדבריו. כך הצילה קרולינה את העיר מאסון גדול של חורבן וביזה.
שתי המחשבות הראשונות שעלו בראשי כאשר שמעתי לראשונה את סיפורה של קרולינה, הן:
קודם כל מדוע אנו לא לומדים מההיסטוריה ואיננו משלבים יותר נשים בהנהגה? אין לי ספק כי לו היינו נוהגים כך היום, היינו חוסכים כמה מלחמות מיותרות על כל ההשלכות הנגזרות מכך.
המחשבה השנייה קשורה כמובן להיסטוריה שלנו: הסיפור של קרולינה הזכיר לי את סיפורה של יהודית שהצילה את תושבי העיר בתוליה (כנראה בית אל) מצבאו של הוֹלוֹפֶרְנֶס, מפקד צבאו של נבוכדנצר שעמד לכבוש אותה. אמנם בספר יהודית הסיפור מסתיים באופן שונה לחלוטין (יהודית יצאה מהפגישה כשהיא נושאת אתה את ראשו של הולופרנס), אך גם כאן מדובר באשה יפה בעלת אומץ לב ותעוזה שנחלצה לעזרת בני עמה ונפגשה עם מפקד האויב.

נחזור לרייקה…

פעמים רבות קורה שגיבורים זוכים להכרה מאוחרת וכך קרה גם עם קרולינה. רק בשנת 1829, עשרים שנה לאחר אותו אירוע היא זכתה לציון לשבח מאת רשויות העיר ובשנת 1901, שנים רבות לאחר שהיא כבר היתה בעולם שכולו טוב, נתרם על ידי תושבי העיר דיוקן שלה למוזיאון המקומי. בשנת 1905 נקרא על שמה רחוב בעיר.

פטרונה של רייקה הוא ויטוס הקדוש ומכיוון שכך, הקתדרלה של רייקה נושאת את שמו. אם נבקר בקתדרלה נוכל לראות מצד שמאל לכניסה, כדור של תותח הנעוץ בקיר, זכר לאותה מתקפה אנגלית בשנת 1809. במקום מוצב שלט המספר כי פגז זה הוא רק דוגמה קטנה למה שהתעופף ברייקה מעל ראשי התושבים באותה מתקפה אשר ממנה הצילה אותם קרולינה.

אז אם אתם מגיעים לרייקה (ואני ממליץ כמובן), צאו בערב לפאב הנושא את שמה של הגיבורה המקומית והרימו כוס של בירה לזכרה ולכבודה. אני מציע באותה הזדמנות לשתות גם לכבוד כל הנשים האמיצות ששינו את ההיסטוריה.

בשנת 1961 יצא בקרואטיה סרט על אירועי שנת 1809 ברייקה. הסרט מספר על ניסיון הכיבוש האנגלי וכיצד הצילה הגיבורה המקומית את העיר ותושביה.

לסיום קצת מוסיקה

נזארה פריירה (Nazaré Pereira) היא זמרת ויוצרת ברזילאית, מה שנקרא סינגר-סונגרייטר. היא כבר לא ילדה (ילידת 1940) ושנים רבות היא מתגוררת בצרפת. אחד משיריה הידועי נקרא קרולינה.