סלובניה היא אחת המדינות בהן יותר נהניתי לטייל ולהדריך בשנים האחרונות. מדובר במדינה שהיא פנינה של ממש. זו מדינה שהתברכה בנופים עוצרי נשימה המשלבים בתוכם שדות ירוקים, אגמי מים צלולים, מפלים, מערות נטיפים ומסלולי הליכה לרוב והכל נקי, מטופח ומסודר בצורה מעוררת קנאה.
מבין כל אתריה של סלובניה יש לי חיבה מיוחדת לצפון מערב המדינה, האיזור בו גבולותיה של סלובניה פוגשים את אלו של איטליה ואוסטריה. פרט להיותו של איזור זה מקסים במיוחד, הוא יכול לשמש גם כנקודת יציאה לטיולים באתרים רבים אחרים.
בנקודת המפגש הזו של שלושת המדינות, נפגשים כמה רכסי הרים. מערבה משתרע רכס הרי הדולומיטים (150 ק"מ), לכוון מזרח משתרע רכס הרי הקארוונקה (120 ק"מ) המשמש כגבול בין סלובניה לבין אוסטריה ולכוון דרום מזרח יורד רכס האלפים הדינריים לאורך כל חופי הים האדריאטי (700 ק"מ) עד הגיעו לאלבניה.
ממש באותה נקודה ממנה יוצאים שלושת הרכסים, יוצא עוד רכס הרים קטן, האלפים היוליאניים. מרכס זה הנקרא על שמו של יוליוס קיסר, יוצאים שני נהרות חשובים: נהר הסאווה אשר בסוף דרכו מתחבר אל הדנובה ונהר הסוצ'ה אשר זורם אל הים האדריאטי.
עמק הסוצ'ה
האזור בו זורם נהר הסוצ'ה נקרא כמובן עמק הסוצ'ה והוא איזור נפלא לטיולים, אך ההיסטוריה שלו עקובה מדם. קצת קשה לדמיין זאת כאשר מטיילים במקום הפסטורלי הזה, אך לפני מעט יותר מ-100 שנה, האזור הזה בער כולו עקב הקרבות הקשים שהתחוללו בו. במלחמת העולם הראשונה לחם שם הצבא האוסטרי שנתמך על ידי הגרמנים, בצבא האיטלקי שספג שם את אחת המפלות הקשות שלו. שם בעמק הסוצ'ה, החל את הקריירה הצבאית המזהירה שלו קצין גרמני צעיר בשם ארווין רומל, שענד אז דרגות סגן. 20 שנה אחרי אותה מלחמה, יגיע רומל לדרגת פילדמרשל בצבא הנאצי, יזכה לכינוי "שועל המדבר" על הצטיינותו בקרבות נגד הבריטים במדבריות לוב (עד שיעצר באל-עלמיין) ויהיה לאחד מקציני הצבא הנודעים בעולם. ב-1944 אולץ רומל להתאבד לאחר שנלכד בידי האס-אס כאחד השותפים לקשר לרצוח את אדולף היטלר (קשר ה-20 ביולי). עד ליום מותו סיפר רומל שהקרבות עליהם היתה גאוותו, אלו הם אותם קרבות שניהל בחזית האיטלקית שם בעמק הסוצ'ה.
עלייתו של מוסוליני לשלטון, היתה אחת התוצאות של התבוסה האיטלקית במלחמה.
עוד דמות ידועה אשר שמה נקשר לאיזור זה הוא הסופר ארנסט המינגוויי. במלחמת העולם הראשונה התנדב המינגוויי לצבא ארה"ב (לאחר שנכשל בבדיקות הרפואיות) ושירת כנהג אמבולנס בחזית האיטלקית.
בספרו "הקץ לנשק" (A Farewell to Arms) שנכתב לאחר המלחמה, מתוארת נסיגת הכוחות האיטלקיים מהחזית.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה סלובניה לאחת ממדינות ממלכת יוגוסלביה. בשנות השלושים בנו האיטלקים (באישור המלך היוגוסלבי) בעיר קובריד (Kobarid) אשר בעמק הסוצ'ה כנסייה הנקראת על שמו של אנטוניוס הקדוש. הכנסייה נבנתה על גבעה המשקיפה על כל העמק והנוף הנשקף ממנה הוא מרהיב ביופיו. חשיבותה של הכנסייה נובעת מכך שבקירותיה נבנו תאי קבורה בהם נטמנו שרידי גופותיהם של 7014 חיילים איטלקיים אשר נפלו בקרבות ונקברו קודם לכן בבתי עלמין אחרים. על מנת להגיע לכנסייה יש לטפס בשביל המוביל אליה (עליה של קילומטר בערך) ובצידי הדרך נראה תבליטי קיר המתארים את 14 התחנות של ישו בדרך היסורים, החל מהמשפט וגזירת דינו למוות במצודת אנטוניה ועד קבורתו.
הכנסייה והאתר נחנכו בטקס שנערך ביום 18 בספטמבר 1938 בנוכחות בניטו מוסוליני ועד היום המקום מתוחזק ומתוקצב על ידי ממשלת איטליה.
שמה האיטלקי של קובריד הוא קפורטו (Caporetto) ועד היום אזכור השם "קרב קפורטו" באיטליה עלול לעורר טראומות ישנות.
באיזור עמק הסוצ'ה צולמו בשנת 2007 חלקים מהסרט "הנסיך כספיאן" מתוך סדרת "דברי ימי נרניה" של הסופר הבריטי ק.ס. לואיס (Clive Staples Lewis).
בחזרה לאלפים היוליאניים
האלפים היוליאניים הם חלק משמורת הטבע ופארק הטריגלאב (Triglavski Park). פארק לאומי זה משופע במסלולי הליכה יפים וכן הוא מושך אליו הרבה מטפסי הרים חובבי הרפתקאות. הר טריגלאב (פירוש השם הוא שלושה ראשים) שהוא חלק מרכס זה מתנשא לגובה של 2,864 מטרים, הוא ההר הגבוה ביותר בסלובניה. הקדמונים שחיו באיזור האמינו שההר הוא מעונה של ישות תלת-ראשית ששלטה בשמים, באדמה ובעולם שמתחת. על פי המסורת המקומית, כל סלובני חייב לעלות לפסגה התלת-ראשית לפחות פעם בחייו ועקב חשיבותו של המקום במסורת הסלובנית, זכתה אותה פסגה תלת ראשית לציון על הסמל ועל הדגל הסלובני.
בצד האיטלקי של הגבול מעבר לרכס האלפים היוליאניים, שוכן מחוז פריולי–ונציה-ג'וליה (Friuli Venezia Giulia) שהוא אחד מ-20 מחוזותיה של איטליה.
שווה לחצות את הגבול לצד האיטלקי ולו רק בשל הנופים המדהימים הצפויים לנו שם והדרך היפה. מעבר ההרים החוצה את הרכס בגובה של 1156 מטרים נקרא מעבר פרדיל (Predil Pass).
עוד קצת היסטוריה…
הדרך נפרצה לראשונה כבר במאה ה-14 ובשנים שחלפו מאז ידע המקום לא מעט קרבות. הקרב הידוע ביותר שנערך במקום היה בשנת 1809 בין כוחותיו של נפוליאון שהגיעו מאיטליה, לבין הכוחות האוסטרים בפיקודו של הרמן פון הרמנסדורף. לאחר מספר ימי קרב קשים ניצח הצבא הנפוליאוני את הכוחות האוסטרים, הרמן פון הרמנסדורף וחייליו נפלו בקרב והדרך אל תוך אוסטריה היתה עתה פתוחה בפני צבאו של נפוליאון. בהמשך ניצח נפוליאון את האוסטרים בקרב וגראם, מהלך שהביא לחתימת הסכמי שנברון.
42 שנה לאחר הקרב, בשנת 1851 הוקמה במקום אנדרטה לזכרם של פון הרמנסדרוף וחייליו שנפלו בקרב. האנדרטה היא בדמותו של אריה והיא פרי יצירתו של האמן הדני ברטל תורוולדסן (Bertel Thorvaldsen). תורוולדסן היה דני במוצאו אך רוב חייו עברו עליו באיטליה. כאשר הוצב האריה במעבר פרדיל, תורוולדסן כבר לא היה בין החיים לאחר שהלך לעולמו בשנת 1844. את האנדרטה הזו הוא יצר במקור לזכרם של 760 חיילי המשמר השוויצרי שנפלו בשנת 1792 בפריס במהלך המהפכה הצרפתית והיא מוצבת בלוצרן שבשוויץ מאז 1821. כמובן שהעותק של האנדרטה מלוצרן הוצב במעבר פרדיל באישור יורשיו של תורוולדסן. בכל פעם שעברתי על יד האריה במעבר פרדיל, לא יכולתי שלא להיזכר באריה "שלנו" מתל חי.
Creative Commons license by Wikipedia
מעל האנדרטה ניצבת המצודה ששימשה את חייליו של הרמנסורף.
עוד אנדרטה כזו של תורוולדסן ניתן לראות בארה"ב בבית העלמין "אוקלנד" שבאטלנטה ג'ורג'יה, שם היא מוצבת לזכרם של חללי הקונפדרציה (מדינות הדרום) שנפלו במלחמת האזרחים האמריקאית.
מיד לאחר שנעבור את האנדרטה המרשימה הזו, יגלה לעיניינו נופו המדהים של אגם פרדיל הנמצא בצד האיטלקי של הגבול.
Creative Commons license by Wikipedia
עוד אגם מקסים הנמצא בסביבה ובהחלט שווה ביקור הוא אגם פוז'ינה (Fusine) הנראה כאילו נלקח מתוך ציור אימפרסיוניסטי. במקום נמצא בית קפה נחמד בו מומלץ לשבת, ללגום משהו ולהסניף לנשמה את הנוף הקסום של המקום. לאלו מאתנו המעוניינים לחלץ עצמות, יש מסלול הליכה לא ארוך במיוחד בו ניתן להקיף את האגם.
הנה מפת האיזור בו עוסק הפוסט, מקובריד שבעמק הסוצ'ה, מעבר פרדיל ועד אגם פוז'ינה.
לסיום קצת מוסיקה
את "האריה ישן בלילה" כתב המוסיקאי הדרום אפריקאי סלומון לינדה והוא גם ביצע אותו לראשונה בשנת 1939. בשנות ה-50 השיר צבר פולריות וזכה למבצעים רבים נוספים. הביצוע הידוע ביותר הוא זה של ההרכב שנקרא The Tokens. השיר זכה לעדנה מחודשת בשנות ה-90 של המאה הקודמת לאחר שחברת דיסני שילבה אותו בסרט "מלך האריות".
