Creative Commons license by Wikimedia
העיר אוכריד השוכנת בצידו המקדוני של האגם הנושא את אותו שם, היא עיר חשובה ביותר בהיסטוריה של מקדוניה ואחד ממוקדי התיירות העיקריים של המדינה. העיר שנקראה בעבר "ירושלים של הבלקן" וכן גם אגם אוכריד, הם אתרי מורשת עולמי של אונסקו במספר קטגוריות. מנין החשיבות הגדולה של המקום?
אוכריד נוסדה כבר לפני למעלה מ-3000 שנה (כמו ירושלים) על ידי הפיניקים ומאז שלטו בה עמים רבים אחרים: היוונים, הרומאים, הביזנטים והעותומאנים. בין המאות ה-9 וה-11, היתה אוכריד מרכז דתי ותרבותי חשוב. באותה עת היו בעיר 365 כנסיות (רק חלק מהן שרדו עד ימינו), זה המקום בו הומצאו הכתב הקרילי, כאן החלה הנצרות הסלאבית וכאן גם הוקמה האוניברסיטה הראשונה באירופה. בנוסף לכך באוכריד עברה הדרך הידועה ויה אגנטיה (Via Egnatia) שחיברה בין העיר דיריכיום (היום דורס – Durrës באלבניה) השוכנת לחוף הים האדריאטי, לבין ביזנטיון שבמזרח.
שתי דמויות חשובות אשר פעלו באוכריד במאות התשיעית והעשירית, מזוהות יותר מכל עם העיר: האחד הוא קלמנט והשני הוא נחום או כמו שהמקומיים קוראים לו – נאום. שניהם היו תלמידיהם של קיריליוס ומתודיוס אשר המציאו את הכתב הגלוגוליתי (גלוגוליצה), כתב שהיווה את הבסיס לכתב הקירילי אותו פתחו קלמט ונאום וקראו לו על שם קיריליוס, מורם ורבם. במקומות רבים ברחבי מקדוניה ניתן לראות פסלים שלהם ובתי ספר ואוניברסיטאות נקראים גם על שמם של קלמנט ונאום וגם על שם קיריליוס ומתודיוס.
קלמנט ונאום היו אלו אשר הביאו את בשורת הנצרות אל הבולגרים (בימיו של המלך בוריס הראשון) ולימים מונה קלמנט להיות הבישופ הראשון בבלקן (893) והקים את האוניברסיטה באוכריד. תקופה קצרה לאחר מכן החליף אותו נאום כראש האוניברסיטה וקלמנט התרכז בעבודתו הדתית.
נאום לא היה רק דמות דתית וחינוכית: הוא היה רופא ועל פי הסיפורים היה גם עושה ניסים. לאחר שנים רבות של פעילות ציבורית הוא החליט לפרוש מפעילות והקים מנזר על גדות אגם אוכריד, כ-30 ק"מ מדרום לעיר ממש על יד המעיינות המזינים את האגם. במנזר זה הוא בילה את 5 שנותיו האחרונות עד מותו בגיל 80 בשנת 910. הוא נקבר כמובן במנזר שהקים ונושא את שמו.
למעלה מ-1000 שנים לאחר מותו, בשנת 1925, פרסם הבישופ הסרבי ניקולאס ספר ובו ריכז את סיפוריהם של 30 מהניסים המיוחסים לנאום. על פי ספר זה, נאום החזיר את יכולת הדיבור לאילמים, ריפא נכים שסבלו משיתוק והחזיר להם את יכולת ההליכה, גאל חולים שסבלו ממחלות כרוניות, ריפא אנשים שסבלו ממחלות נפש שונות ועוד כהנה וכהנה. אך מסתבר שהניסים לא פסקו אף אחרי מותו: מספר גנבים ושודדים השיבו סחורות גנובות לבעליהם וסיפרו כי נאום נגלה אליהם בחלומותיהם והורה להם לעשות זאת.
הכנסייה
קברו של נאום בכנסיית המנזר משמש מקום עליה לרגל למאמינים רבים הטוענים כי למרות שמת, ליבו עדין ממשיך לפעום. אלו מניחים את אוזנם על הקבר ונשבעים כי הם שומעים את פעימות ליבו. בין הפוקדים את המתחם, חולים רבים המייחלים לאחד הניסים של הקדוש שישיב להם את בריאותם.
היום העמוס ביותר בשנה במקום זה הוא 3 ביולי. זהו תאריך פטירתו של נאום הקדוש והיום בו מציינים ברחבי מקדוניה ובמיוחד באוכריד את זכרו. אלפי אנשים מגיעים ביום זה לאתר לתת כבוד, לפקוד את הקבר, לבקש בקשות שונות וכן להשתתף בתהלוכות וטקסים שונים הנערכים ביום זה במקום.
בשנת 2005 נחה לפתע רוח הקודש על אחד מתושבי אוכריד בשם בוריס דזפרוסקי (Boris Dzeparoski). הוא לקח בול עץ שהיה על יד המנזר ובעזרת משור שרשרת פיסל במשך 15 שעות את דמותו של נאום הקדוש. מאז מוצב הפסל בשביל העולה אל המנזר.
זקני אוכריד מספרים כי האמונה בנאום וביכולתו לחולל ניסים היתה כה עמוקה, עד כי גם מוסלמים היו מגיעים למקום, חולצים את נעליהם בכניסה כמקובל במסגדים ומרכינים ראש על יד קברו של הקדוש.
במשך שנים רבות היתה אלבניה אשר המנזר נמצא ממש סמוך לגבולה, תחת שלטון קומוניסטי. בין הקומוניזם לדתות השונות אין יחסי אהבה כידוע ובנוסף לכך, בשנים בהן שלט באלבניה מנהיגה הדיקטטור והקומוניסט אנוור הודג'ה, אלבניה סגרה את שעריה וגבולותיה. למרות זאת, מתוך הכרה בחשיבותו של האתר התירה המדינה עד שנת 1967 לאזרחיה הנוצרים לצאת את גבולה כדי לפקוד את קברו של נאום. בשנים 1999-2000 פרץ סכסוך בין מקדוניה לאלבניה בעקבות משבר קוסובו ואז הפסיקה אלבניה להתיר לאזרחיה לצאת למקדוניה. היום כמובן הגבולות פתוחים.
ממתינים לנס נוסף…
אולם יש נס אחד שנאום הקדוש עדין לא הצליח לחולל.
בשנת 1711 צייר אחד מנזירי המנזר 13 ציורים ובהם סיפורי הברית החדשה וכן קדושים נוצריים שונים. ציוריו של קונסטנטין פארו את הכנסיה במשך למעלה מ-250 שנה. בשנת 1985 הכנסייה נפרצה וכל 13 הציורים נגנבו ממנה. למרות מאמצים רבים שהושקעו בנושא גם על ידי האינטרפול, ציורים אלו עדין לא נמצאו עד היום ונראה כי לאחר כל השנים האלו, אנו זקוקים באמת לנס כדי שדבר זה יקרה. היום יש בכנסייה שחזורים של אותם ציורים גנובים.
אחד הציורים היותר ידועים במקום, הוא פסיפס קיר הנמצא מחוץ לכנסיה ומתנוסס ממש מעל שער הכניסה למתחם.
מה הסיפור מאחורי הציור הזה?
לכאורה עוד סיפור על נס של נאום הקדוש: אחד מאיכרי האיזור שפך את ליבו בפני נאום וסיפר לו כי דב שיצא מן היער טרף את אחד משני שווריו וכעת כשברשותו שור אחד בלבד, אין הוא יכול לחרוש את השדה. הלך נאום אל היער, תפס את הדב ואילץ אותו למשוך את המחרשה במשך שנה כעונש על מעשהו. בפסיפס אנו רואים את שתי החיות השונות גוררות בצוותא את המחרשה/ כרכרה וכן את נאום מוביל את הדב אל הכרכרה.
אולם בציור זה מסתתר סיפור נוסף והוא מתייחס לנפש האדם.
פעמים רבות כאשר מופיעים בעלי חיים בפסיפסים נוצריים, מייצגים בעלי החיים תכונות אופי של האדם. כך גם בציור הזה. השור והדב מסמלים את הניגודים שבתוכינו, הכרכרה שבפסיפס היא המערכת האנושית והמסר של הציור הוא שאם אנו רוצים להצליח בדרך רוחנית כלשהי, עלינו לרתום את הניגודים שבתוכינו למען המטרה כדי שאלו יובילו אותנו ביחד בכוון הנכון עד שנשיג אותה. זו הדרך להצלחה.
המוטיב של הכוחות המנוגדים הפועלים בינהם בהרמוניה, אינו חדש. בפילוסופיה הסינית העתיקה מוכר נושא היין והיאנג אשר על פיו כוחות מנוגדים והפוכים מתקיימים זה לצד זה בהרמוניה: יום ולילה, אור וחושך, קור וחום ועוד. כך פועל היקום וכך גם על האדם לפעול.
אך לא רק בפילוסופיה הסינית: בספרו על לב הבלקן מציין זאב בן אריה כי את מוטיב המרכבה הנמשכת על ידי שני כוחות מנוגדים ניתן למצוא גם בקלפי הטארוט. קלפים אלו משמשים היום להבנת מרכיבי האישיות ולמבט פנימה אל תוך נבכי הנפש. בקלף מספר 7 מופיעה מרכבה הנמשכת על ידי שני ספינקסים כאשר אחד מהם שחור והשני לבן. צבעיהם שונים מכיון שהם מייצגים כוחות מנוגדים, אך הם מושכים לאותו כוון כי רק כך המרכבה תתקדם.
יתכן כי לזה מתייחס גם הכתוב בפרק י"א של ספר ישעיהו: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן".
מסתבר כי ידע עתיק וחכם, עובר לאורך השנים בין דתות ופילוסופיות שונות.
כמו לקדושים רבים אחרים, גם לנאום יש יום המוקדש לו והוא מצוין בכל שנה בתאריך 3 ביולי. רבים באים ביום זה לפקוד את קברו ולהנות מהמקום הקסום על יד אגם אוכריד שם בחר לבלות את שנותיו האחרונות ולאחר מכן להיקבר.
לאחר שביקרנו במנזר ובכנסייה, מומלץ במיוחד לצאת לשייט קצר בסירה שתקח אותנו לראות את המעיינות הנובעים במקום ומזינים את אגם אוכריד. אין מילים היכולות לתאר את יופיו של המקום והשלווה השורה בו, שלווה שכנראה הקדוש הקבור שם משרה על האזור כולו.
