כמעט בכל המיתולוגיות המוכרות לנו, ניתן לפגוש מפלצות ויצורים מוזרים. לפעמים אותם יצורים הם מרושעים, מפחידים ומאיימים, ולפעמים הם חביבים וממש בצד שלנו במאבקנו נגד הרעים. אנו פוגשים אותם בטיולינו בעולם, בספרות ולעיתים גם בקולנוע. בשורות הבאות אביא כמה דוגמאות למפלצות ויצורים מיתולוגיים ודימיוניים אלו.
אם נלך לסיפורי המיתולוגיה היוונית נפגוש שם חיות דמיוניות רבות כמו המדוזה שהייתה מפלצת נוראית שכל מי שהביט בה הפך לאבן (עד שהגיע פרסאוס והרג אותה), או את "הידרה": הידרה הייתה מפלצת דמוית נחש עם 9 ראשים שמצאה את מותה בקרב מול הרקולס.
מפלצת דמיונית נוספת מהמיתולוגיה היוונית היא הכִימֶרָה (Chimaera): מפלצת בעלת ראש של אריה, גוף של עז וזנב של נחש. מי שחיסל אותה היה בלרופון שרכב על גבו של פגסוס – הסוס המכונף, עוד חיה דמיונית ובנה של המדוזה. מסתבר שמושגים מהמיתולוגיה חדרו גם לתחום המדע וכיום משתמשים בשם "כימרה" כאשר רוצים לתאר אדם (או בעל חיים) המורכב משתי אוכלוסיות שונות של תאים. מצב זה נקרא "כימריזם" והוא נפוץ במיוחד בתחום השתלות האברים.
כל מי שטייל פעם במזרח בוודאי מכיר את נאגה – הנחש רב הראשים שסוכך והגן על בודהה ואת הפניקס, הוא עוף החול – ציפור האש הקדושה שקמה לתחיה לאחר מותה.
עוד חיה דמיונית מקודשת היא חד הקרן שהיא החיה הלאומית וסמלה של סקוטלנד. הנה פסל של חד הקרן בעיר אינוורנס (Inverness) בסקוטלנד, בירת ההיילנדס והעיר הצפונית ביותר בממלכה המאוחדת.
דרקונים
הדרקון הוא המפלצת אשר בדמותה אנו נתקלים יותר מכל. בספרו הידוע "ההוביט" מספר לנו טולקין על סמאוג, הדרקון שהרס את העיר דייל ואת ממלכת הגמדים. תפקיד נכבד יש למפלצות בכלל בספרות הילדים: מי שקרא את "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה בוודאי זוכר את "פוכור", דרקון המזל בעל ראש האריה שבסרט נקרא בשם "פלקור". לא נשכח גם את אליוט, הדרקון הירוק והחביב גיבור הסרט "חברי הדרקון אליוט" ואת ספרה של ג'ודי מור "דרקון בארמון".
הדרקונים מופיעים במיתולוגיות של עמים רבים: במיתולוגיה הסלאבית, הנורדית, הבבלית, השומרית, היוונית, הסינית, היפנית, ההודית – בכולן מתוארים הדרקונים כמפלצות ענק קדומות דמויות זוחלים ונחשים. אפילו בסיפורי הנצרות מופיע הדרקון: הסיפור על גיאורגיוס הקדוש (הוא סיינט ג'ורג') שהרג את הדרקון והציל את הנערה הצעירה משיניו הנוראיות. לעיתים הדרקונים הם אלו השומרים על אוצרות חשובים.
אך יותר מכל מזוהים הדרקונים עם התרבות הסינית, תרבות שהשפיעה על שאר תרבויות המזרח. בעוד שהדרקונים המופיעים בסיפורים ובמיתולוגיות רבות של המערב הן חיות מאיימות ומפחידות, הרי שבתרבויות המזרח הם יצורים המסמלים מזל וחכמה. על פי האמונה, ביכולתם של דרקוני המזרח לשלוט על תופעות טבע כמו סופות, גשמים, אסונות טבע ואף לגרום ליבול להיות מוצלח במיוחד. בסין למשל, הדרקון הפך במהלך השנים לסמל הזיהוי של המשפחה הקיסרית. הדרקון החל להופיע על לבושם, קישוטיהם ודגליהם של קיסרים רבים.
אך דרקוני המזרח שונים מאלו של המערב לא רק במה שהם מייצגים אלא גם במראה: לרוב נראה את הדרקונים במזרח כאשר הם נטולי כנפיים, בעוד אלו של המערב הם דרקונים מעופפים. פרט לכך, גופם של הדרקונים במזרח מזכיר את גוף הנחש בעוד שדרקונים במערב מזכירים בצורת גופם את הדינוזאורים שנכחדו מן העולם.
אם נבחן את רשימת החיות המרכיבות את לוח השנה הסיני, נראה כי הדרקון הוא החיה היחידה ברשימה אשר אינה קיימת במציאות. השאר הן חיות אמיתיות לחלוטין: עכבר, שור, טיגריס, ארנבת, נחש, סוס, כבשה, קוף, תרנגול, כלב וחזיר. שנת הדרקון הבאה תהיה 2024.
הנה כמה סיפורי דרקונים מכמה מקומות בעולם.
מערת הדרקון – קסטוריה, יוון
קסטוריה היא עיר חביבה בצפון יוון. האזור היה ידוע בעבר בשם "אורסטיס" על שמו של אורטס בנם של המלך אגממנון ואשתו קליטמנסטרה המיתולוגיים. על פי אחת הגרסאות במיתולוגיה, אורטס הרג את אמו ואז כשהוא רדוף ומיוסר בנקיפות מצפון, ברח צפונה להרים והתיישב שם. בהמשך הייתה העיר בירת מלכי מוקדון ונקראה קילתרון. שמה קסטוריה הוא על שם המכרסם בעל הפרווה – הבונה (קסטור), שדורות רבים הביא לעיר את עושרה מפרוותו. הבונה החי במים, נכחד לחלוטין מנוף האזור, כמו גם ממרבית ארצות אירופה.
בצדה הצפוני של העיר, לחוף האגם, נמצאת מערת נטיפים לא גדולה במיוחד אך מרשימה והיא נושאת את השם "מערת הדרקון". האגדה מספרת כי במשך שנים ארוכות שמר דרקון אימתני על המערה ומנע כל אפשרות כניסה לתוכה.
כך מתאר חוקר הפולקלור ג'אנוסיס את המסורת הקשורה במערת הדרקון:
לפני מאות בשנים, הייתה המערה הגדולה שלפני מנזר הבתולה הקדושה מאווריסטה מכרה זהב שעל פתחה שמר דרקון שנשף להבות ועשן רעיל מנחיריו. לאחר יסוד העיר קסטוריה (בין המאות ה-8 ל-10) הציג מלכה הראשון של העיר, קאסטור, את המערה הענקית בפני אחיו פולידאקוס ובפני חותנו. אלא שהדרקון מנע מהמבקרים להתקרב אל המערה. אחד מצעירי הסביבה הופיע והחל במאבק איתנים עם הדרקון. כאשר היכה הצעיר את הדרקון במטהו, החלו ההרים שמסביב לרעוד ומי האגם סערו. המפלצת נפצעה אנושות ולאחר שמתה, צפה גווייתה האדירה במי האגם. הכל שמחו והקריבו קרבנות תודה לאל פאן. לאחר מכן נכנסו למערה עם לפידים ונזהרו שלא להיתקל בנטיפים. המערה השתרעה על פני קילומטרים רבים אל תוך מעמקי האדמה והאוויר נעשה מחניק מחוסר חמצן. בנקודה מסוימת נעשה המעבר צר ביותר. הלפידים כבו וכל המבקרים נבלעו בחשכה מוחלטת. לפתע, מתוך המחשכים נשמע קול רפאים שאמר: מי שיחפון בידו בוץ מאדמת המערה, יצטער על כך צער רב. כמה גיבורים מבין הנוכחים כרעו ונטלו בידיהם בוץ רב ככל שיכלו. האחרים חששו ולא העזו לקחת מהבוץ. כאשר יצאו בחזרה מהמערה, נדהמו אלו שלקחו אתם את הבוץ לראות כי הם נושאים אבק רטוב של זהב….
למרות שכבר חלפו שנים רבות מאז נוצח הדרקון שחי במערה ולמרות שהיא ידועה בעקר בשל הנטיפים והזקיפים היפים בה, עדיין נושאת המערה את השם "מערת הדרקון".
ליובליאנה, סלובניה
ליובליאנה היא בירת סלובניה והיא אחת מערי הבירה הקטנות באירופה. עיר מקסימה עם אוירה מיוחדת שתמיד כיף לטייל בה. על סמלה ודגלה של ליובליאנה מצויר דרקון מכונף ופעור פה כשהוא עומד על ראש הטירה הנישאת מעל העיר.
על הדרקון של ליובליאנה יש כמה אגדות. אחת מהן מספרת כי על גדות נהר הליובליאניצה החוצה את ליובליאנה, לא רחוק מהעיר, היה אזור של ביצות ושם חי לו הדרקון שהגן על תושבי ליובליאנה. אולם יום אחד במסגרת חיפושיו אחר גיזת הזהב, הגיע לאזור הגיבור היווני יאסון והוא זה שהרג את הדרקון של ליובליאנה.
אגדה אחרת מספרת כי הדרקון התגורר בראש הטירה הנישאת מעל העיר העתיקה של ליובליאנה ואיים על חיי תושבי העיר, עד אשר חוסל על ידי גיבור מקומי.
תהא האגדה אשר תהא, בני דמותו של הדרקון האגדי מופיעים בלא מעט מקומות ברחבי העיר, אבל המפורסמים ביותר הם הארבעה שמעטרים את "גשר הדרקונים". זהו גשר יפה בסגנון אר-נובו מעל נהר הלובליאניצה, שנחנך ב-1901 לכבוד 40 שנות שלטונו של הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף והיה הגשר הראשון באירופה שנבנה משילוב של מתכת ובטון.
קרופה, סלובניה
במרחק של כשעה נסיעה מליובליאנה לכוון צפון מערב (עדיין בסלובניה), נמצא כפר נחמד בעל נוף ציורי בשם קרופה (Kropa). הנוף בקרופה (כמו במקומות רבים אחרים בסלובניה) מזכיר את הנוף מסיפורי היידי בת ההרים. זהו כפר נפחים אשר במשך שנים התפרנסו תושביו ממכירת מוטות מתכת לאימפריה הוונציאנית ולתעשיית הנשק של האימפריה האוסטרו-הונגרית. עם התקדמות הטכנולוגיה, ירדה חשיבותה של התעשייה בקרופה ותושביו נאלצו להתאים את עצמם ולהפוך את תעשיית המתכת ליצור עבודות דקורטיביות. גם סמל הכפר קרופה הוא הדרקון והוא מתנוסס בגאווה בכניסה לכפר.
דרקונים נוספים ממתכת מעשה ידיהם של בני המקום, ניתן לראות תוך כדי הליכה לאורך הרחוב הראשי של הכפר.
קלגנפורט, אוסטריה
שכנתה הצפונית של סלובניה היא אוסטריה. חבל הארץ הדרומי ביותר של אוסטריה, זה שגובל בסלובניה, הוא חבל קרינתיה שבירתו היא קלגנפורט. גם סמלה של קלגנפורט הוא דרקון וטירה ואפילו צבעי סמלה של קלגנפורט, זהים לצבעי סמלה של ליובליאנה.
על פי הסיפורים, הדרקון של קלגנפורט חי בתוך ביצות אשר הקיפו את העיר, בחלק המשתרע היום בין מרכז העיר לחוף אגם ורטר. על פי הסיפורים הדרקון נהג לטרוף נשים אשר הסתובבו לבדן ברחובות הסמוכים לכיכר העיר העתיקה. בחורים אמיצים במיוחד התבקשו להתנדב למשימה החשובה הזו של חיסול הדרקון.
הבחורים והגברים האמיצים התנדבו והקימו את המגדל המתנשא מעל העיר. כדי לפתות את הדרקון, קשרו בראש המגדל בובה ענקית בצורה של אישה וכאשר הדרקון עף כדי לתפוס אותה בין שיניו, שלחו הגברים האמיצים רשת ענקית אשר לכדה אותו וכך יכלו להביא לתפיסתו ולהרגו. לפיכך המצודה והדרקון הפכו לסמל של העיר קלגנפורט. לכבודו של אותו גיבור אשר חיסל את הדרקון, הוצב בכיכר החדשה של העיר (Neuer Platz) פסל המנציח את הרגע שלפני חיסולו של הדרקון המאיים.
וויילס
הדרקון הוא סמלה של וויילס ודמותו מתנוססת על דגלה. יש הטוענים כי דגלה של ווילס הוא הדגל העתיק ביותר בעולם. הדרקון מוזכר בשירה הוולשית כבר במאה ה-7 לספירה ואגדות עם וולשיות רבות מספרות על הדרקון. אחת מהן קושרת אותו לסיפורי מרלין הקוסם וסיפורי המלך ארתור. על פי סיפורים אלו, הדרקון היה מצויר על דגל הקרב של ארתור. למרות שוויילס היא חלק מהממלכה המאוחדת, היא המדינה היחידה בממלכה אשר הדגל שלה לא שולב בדגל הממלכתי. הנושא נמצא כבר שנים רבות בדיונים פנימיים בוויילס ויש כאלו הטוענים כי רצוי בכלל להחליף את הדגל מכיוון שהדרקון הוא סמלו של השטן.
הדרקון של וויילס משמש גם כסמל חברת התעופה Air Wales:
וייטנאם
אחד מאתרי המורשת העולמית היפים שאני מכיר, הוא הא-לונג ביי בווייטנאם. מקום קסום אשר פרט להיותו מוגן על ידי אונסקו, נבחר בשנת 2007 כאחד משבעת פלאי עולם הטבע. משמעות השם "לונג" בשפה הוויטנאמית הוא דרקון והמפרץ ידוע כמקום בו הדרקון שקע. על פי המיתולוגיה הוויטנאמית, נשלחה למקום משפחה של דרקונים כדי להגן עליהם מפני הסינים שפלשו לווייטנאם. הדרקונים ירקו מפיהם לא רק אש אלא גם סלעים אשר יצרו חומה טבעית שדרכה לא יכלו הסינים לעבור. מאוחר יותר, החליטו הדרקונים להישאר ולחיות במפרץ.
גם הדלתא של נהר המקונג הנשפך לים בדרום וויטנאם, נושאת את שם הדרקונים. הנהר מתפצל לדלתא של 9 ערוצים הנקראים "תשעת הדרקונים".
בהוטן
וויילס אינה המדינה היחידה אשר הדרקון מופיע על דגלה ובסמל חברת התעופה שלה. זה קורה גם בבהוטן השוכנת על הרי ההימלאיה בין הודו לסין. זהו דגל בהוטן:
בעוד על דגלה של בהוטן יש דרקון אחד, הרי שעל סמלה מופיעים שני דרקונים. כך נראה סמלה של בהוטן:
וכך נראה הדרקון על סמל חברת התעופה של בהוטן:
הונג קונג
את הדרקון הסיני ניתן היה למצוא גם על דגלה הישן של הונג קונג, לפני שחזרה לזרועותיה של סין בשנת 1997.
כמובן שהדרקון הוא גם סמלה של דרגון אייר, אחת מחברות התעופה של הונג קונג.
טיבט
דגלה של הממשלה הטיבטית הגולה, הוא אחד הדגלים המעניינים יותר. שתי החיות הנראות על הדגל, פניהן כפני הדרקון אך אלו הן חיות דמיוניות אחרות: אריות שלג, יצורים אגדתיים מן המסורת הטיבטית, המסמלים את ההישג של איחוד החיים התרבותיים והדתיים בטיבט. כך נראה הדגל:
ומה אצלנו?
באופן לא מפתיע, ניתן למצוא דרקונים מעופפים גם אצלנו ונתחיל עם חיל האוויר (מעופפים, כבר אמרתי…).
טייסת 115 של חיל האוויר ידועה בכך שהיא הטייסת היחידה המפעילה מסוקים ומטוסים בעת ובעונה אחת (זה אינו סוד צבאי). שמה של הטייסת הוא "טייסת הדרקון המעופף" או "הטייסת האדומה" וזה היה סמלה הישן:
בשנת 2007 הוחלף סמלה של הטייסת וכך הוא נראה עתה:
תג היחידה של חטיבת הצנחנים בצה"ל, הוא תג השפיפון הידוע גם כנחש המעופף. את ההשראה לתג הזה סיפק הפסוק "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף" (ישעיהו יד כט). את הפסוק הזה ציטט דוד בן-גוריון באוזני מפקדי הצנחנים, כהמחשה לדרך שבה על הצנחנים לפעול.
אם ברצונכם עוד סיפור על חיה דמיונית, אני מציע לכם לקרוא את הפוסט של ידידי עמירם צברי שכתב על כלב יורק אש בעל שש רגליים.
ולאחר כל הפרוזה הארוכה הזו, בואו נסים עם שיר: הנה אלישיה קיז בשיר על ימי הדרקון כמובן.
