הרמן ואלד ואנדרטת הזיכרון ביוהנסבורג

הַרְבֵּה כְּבָר רָאִיתִי וְהַרְבֵּה עוֹד אֶרְאֶה, אַךְ מַה שֶּׁנִּגְלָה לְעֵינַי שָׁם לא אוּכַל לָשׁוּב וְלִרְאוֹת: כָּל הַמִּלִים שֶׁנִּבְרְאוּ וְשֶׁיִּבָּרְאוּ, בְּכָל הַשָׁפוֹת כֻּלָּן, לא יַצְלִיחוּ לְתָאֵר וְלוּ מְעַט מִמַה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינָי: וְאַף זֹאת אֵדָע, לא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ וְלא יִהְיֶה בִּי הַכּוֹחַ לְהָבִין.

(מגילת השואה, פרק א' פסוקים 17-19)

שואת יהודי אירופה מהווה מזה שנים נושא לאינספור עבודות אמנות. בודדים וקהילות ברחבי העולם מחפשים להנציח את הנספים ולנסות למצוא תשובה לאירועי אותה תקופה בה לא היתה טיפת היגיון. אנדרטאות רבות ומרשימות לזכר השואה פזורות ברחבי אירופה וארצות הברית ובינהן ניתן למנות את אלו של נתן רפופורט בורשה, מבני הזכרון במחנה ההשמדה אושויץ, שדה המצבות בטרבלינקה ועוד אחרות.  אולם ביבשת אפריקה יש רק אנדרטה אחת כזו והיא המרשימה ביותר מבין אלו שאני זכיתי לראות. מביני דבר טוענים כי היא לבטח אחת המרשימות בעולם.

האנדרטה מוצבת בבית העלמין היהודי West Park ביוהנסבורג והיא מעשה ידיו של הפסל היהודי הדרום אפריקאי הרמן ואלד (Herman Wald). אנו לא צריך להיות מומחים בפיסול כדי להתרשם עמוקות מהאנדרטה הזו. בעייני היא מעבירה מסר ברור ואני בטוח כי היא מציפה בליל של רגשות בקרב כל מי שניצב מולה.

מי אתה הרמן ואלד?

הרמן ואלד נולד למשפחה בת 8 ילדים  בעיר קלוז' (אז אוסטרו-הונגריה, היום רומניה) שם נשלח על ידי אביו ללמוד בבית ספר דתי של היהדות החסידית. כבר בגיל צעיר הוא החל לגלות עניין בגילוף דמויות בעץ, דבר שגרם לו לעימותים עם אביו שטען שיצירת דמויות מעץ מנוגדת להלכה היהודית. באין ברירה המשיך הרמן הצעיר לעסוק בגילוף בסתר. יום אחד לאחר שהשלים את גילוף דמותו של הרצל, לא יכול היה להתאפק יותר והראה את יצירתו לאביו ולרבי שלו. שניהם התרשמו עמוקות מכשרונו ולא יכלו להמשיך ולהתנגד לרצונו ללכת וללמוד אמנות בצורה מסודרת.

בשנת 1928 סיים ואלד את האקדמיה בבודפשט בהצטיינות ונסע לווינה כדי להצטרף לסטודיו של האמן אנטון האנאק (Anton Hanak 1875-1934).  לאחר מכן הוא נסע לברלין כדי לעבוד וללמוד שם. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 הוא הבין כי שום דבר טוב לא יכול לקרות לו עתה בברלין והוא עזב לפריס משם המשיך ללונדון. בלונדון הוא זכה במלגה ללימודי פיסול. שנים אחר כך סיפר הרמן ואלד כי הוא הושפע מאוד מיצירותיו של הפסל הבריטי הנרי מור.

באותה תקופה היגר לדרום אפריקה אחד מאחיו של הרמן ואלד, ד"ר מרכוס ואלד והוא הציע לאחיו להצטרף אליו. הרמן הגיע, פתח סטודיו ביוהנסבורג, הכיר שם את ורה רוזנבאום לה נישא והביא עמה לעולם 3 ילדים. במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב הרמן ואלד לצבא הדרום אפריקאי בו שירת ביחידת ההנדסה. עם שחרורו מהצבא בשנת 1944 החלה עבורו אחת התקופות היותר פוריות מבחינה יצירתית. הוא ייצר עבודות רבות ויצא להציג אותן בגלריות הנחשבות ביותר בעולם בסיבוב שנמשך חודשים רבים. תערוכות פרי יצירותיו הוצגו בניו יורק, רומא ובערים רבות אחרות וכמובן שהוא הוזמן לבקר גם אצלנו בישראל והגיע לארץ בשנת 1952.

הרעיונות לעבודותיו של ואלד לקוחים מהתנ"ך, מחיי היהודים במזרח אירופה, מהחיים באפריקה וכמו כן הוא עסק הרבה בנושאים אנטי מלחמתיים, אהבה, חיי משפחה ופורטרטים.

יצירות אומנות רבות שלו מוצבות במרחב הציבורי בדרום אפריקה אך שתיים מהן ידועות ומוכרות יותר מכל בשל חשיבותן: האחת היא כמובן האנדרטה לזכר השואה והשנייה ידועה בשם "השעטה", פסל של עדר אימפלות  במנוסה המוצב בפארק המרכזי ביוהנסבורג.

אנדרטת הזיכרון

את האנדרטה לזכר ששת המיליונים שהושמדו בשואה יצר ואלד בשנת 1959 מ-15 טון של ברונזה. השופרות המתנשאים לגובה של 6 מטר כל אחד, ניצבים בשתי שורות מקבילות של 3 כאשר כל שופר מופנה אל זה שממול ומוחזק בתוך כף יד איתנה. ביחד הם יוצרים 3 שערים ובתווך מתנשאת אל על אש תמיד היוצרת את הכתובת בעברית "לא תרצח".
השופר הוא סמל יהודי עתיק: אחת הברכות בתפילת שמונה עשרה היא "ברכת קיבוץ גלויות" ובה נאמר "תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיוֹתֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ". על פי המסורת עתיד המשיח לתקוע בשופר בזמן הגאולה.
לאחר שחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, תקע הרב שלמה גורן שהיה אז הרב הצבאי, בשופר. תשע שנים לאחר מכן עם שובם של החטופים שחולצו מאנטבה, קיבלו את פניהם בנמל התעופה בן גוריון בתרועת שופר. כך בעזרת השופר בחר ואלד להנציח את זכר ששת המיליונים מבני עמנו שהושמדו ואולי כך רצה להזכיר לנו כי עמינו עדין לא זכה לגאולה מלאה.
הנה מבט נוסף על האנדרטה:

הנה הכיתוב על השלט בעברית:

הציטוט "הביטו וראו אם יש מכאוב במכאובי, נער וזקן בתולותי ובחורי נפלו בחרב, על אלו אני בוכיה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם", הוא מתוך מגילת איכה. מגילת איכה היא כולה שירת קינה על חורבן ירושלים ועל גורל תושביה לאחר החורבן. מצד שמאל יש כתובת יזכור באידיש ושמות חלק ממחנות ההשמדה אליהם נשלחו היהודים.
בכל שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, עורכת הקהילה היהודית טקס למרגלות האנדרטה.

קשה לכתוב על דרום אפריקה מבלי להתייחס למשטר האפרטהייד ששרר במדינה במשך עשרות שנים. תפקידם של האמן והאמנות הוא בין היתר להתריע (כשיש צורך) על עוולות השלטון. בשנים בהן פעל הרמן ואלד, שלטו בדרום אפריקה חוקי האפרטהייד הנוראיים. בשנים אלו נמצאה הקהילה היהודית במלכוד מאד לא סימפטי: כחלק מהציבור הלבן ובעיקר כחלק חשוב מקהיליית העסקים, נדרשו רבים מחבריה לקיים קשרים עם בכירים בשלטון. כמו כן היה הממסד הקהילתי חשוף מאד במשך שנים ארוכות ללחצי הממשלה בפרטוריה שציפה מהם לשיתוף פעולה. ועד הקהילות החל להתבטא  נגד מדיניות האפרטהייד רק באמצע שנות ה- 80. אני רוצה להאמין  כי השופרות נועדו גם להעביר מסר למנהיגי הקהילה כי עליהם למחות נגד העוולות הקשות להן היה אחראי השלטון, אך זו כאמור השערה פרטית שלי ולעולם לא נדע האם כך הדבר.

יצירות נוספות

עוד שתי יצירות של ואלד הקשורות למסורת היהודית ראויות לציון. האחת גם היא נוצרה בהשראת שואת יהודי אירופה והיא נקראת "קריעה". את "קריעה" יצר ואלד בשנת 1949 אך היא נחנכה רק בשנת 1957. קריעת בגד היא פעולה המבטאת אות אבל וכאן ההקשר ברור. שימו לב להבעת פניה המיוסרת של הדמות.

כך תאר האמן את יצירתו:
"המשמעות של "קריעה היא קריעת הבגדים, סמל למנהג האבל היהודי שמקורו בימים המקראיים אך נשמר עד היום. הדמות מייצגת את היהודי של ימינו העומד נגד אויביו, מתאבל על אחיו אך עם תקווה וגאווה, ברגליים תקיפות הנטועות בקרקע, באומרו –'אני כאן כדי לחיות' – במטרה לבטא את הזכות המולדת של כל אדם, יהודי או בן גזע אחר".

עם גילוי הלוט מעל "קריעה", אמרה הסופרת הדרום אפריקאית שרה גרטרוד מילין (Sarah Gertrude Millin) את הדברים הבאים:
"אנו זקוקים למצבות זיכרון היות ודרכם של בני האדם היא לשכוח, מצבות זיכרון אינן מיועדות למתים אלא לחיים, למען לא ישכחו. אנו נמצאים בסכנה מתמדת של שכחת ששת המיליונים ופסל זה יזכיר לנו אותם. מן הראוי שהקהילה היהודית תאמץ לעצמה מצבה זו כאתר זיכרון לאומי״.

יצירה נוספת של הרמן ואלד נקראת "כנפי השכינה". והיא מעטרת את ארון הקודש בבית הכנסת ביוהנסבורג (1967).

בסך הכל יצר הרמן ואלד כ-400 עבודות שונות אותן ניתן למצוא במרחבים ציבוריים ובאוספים שונים ברחבי העולם. ואלד הלך לעולמו בשנת 1970 והוא נטמן בבית העלמין West Park ביוהנסבורג ממש מול אנדרטת השופרות פרי יצירתו. יהי זכרו ברוך.