אחרנו את הרכבת, הרכבת כבר יצאה מהתחנה, צריך לעצור את הרכבת ומישהו כאו ירד מהפסים. מי מאיתנו אינו עושה מידי פעם שימוש בביטויים הלקוחים מעולם הרכבות? הרכבות היום הן חלק בלתי נפרד מחיינו בין אם מדובר ברכבת תחתית או עילית, רכבת מהירה או מהירה פחות.
הרכבת מקשרת בין אנשים והמצאתה היתה הישג טכנולוגי אדיר. הרכבת פתחה נתיבי תחבורה חדשים לנוסעים ולמטענים ומאז שהומצאה במחצית הראשונה של המאה ה-19, היא הפכה לכלי משמעותי בעיצוב החברה בעולם כולו.
אין פלא אם כך שהרכבות מככבות גם בתרבות הפופולרית בין אם בספרים, שירים או סרטים שעלילתם מתרחשת ברכבת. מי לא זוכר את הרצח באוריינט אקספרס של אגאתה כריסטי, את חמים וטעים עם ג'ק למון וטוני קרטיס, שוד הרכבות הגדול בבריטניה, מפגש קסנדרה וכמובן מסביב לעולם ב-80 יום שם חלק ממסעם של פיליאס פוג ופספרטו עובר עליהם ברכבות. כמובן שיש עוד סרטים רבים וטובים אחרים ואלו שציינתי הם רק טיפה. ולמי מאתנו לא היתה בביתו בגיל ילדות רכבת שאתה שיחק תוך כדי שירת השיר הידוע "הנה באה הרכבת, בואו ילדים לשבת"?
הרכבות היום אינן משמשות רק לשינוע נוסעים ומטענים: במקומות רבים בעולם הנסיעה ברכבת היא גם אטרקציה תיירותית. אחת הרכבות האלו היא הרכבת הנמצאת במוקרה גורה (Mokra Gora) שבדרום מערב סרביה, לא רחוק מהגבול הבוסני.
כדי להגיע למוקרה גורה, מומלץ ללון לפני כן בזלטיבור שבדרום סרביה המרוחקת פחות מ-40 ק"מ ממוקרה גורה. זלטיבור נמצאת כ-200 ק"מ דרומית לבלגרד והיא מהווה מרכז תיירותי בקיץ ובחורף כאחד. בכלל זלטיבור היא נקודת יציאה מצויינת לא רק למוקרה גורה אלא לעוד כמה אטרקציות הנמצאות באזור.
אבל בואו נתחיל בהתחלה…
אחת המדינות בהן היתה מערכת מפותחת של רכבות, היא יוגוסלביה (קו האוריינט אקספרס הידוע, עבר גם בבלגרד בירת יוגוסלביה). מי שדאג למערכת רכבות מפותחת במדינה, היה טיטו שהנהיג את הרפובליקה הסוציאליסטית של יוגוסלביה בין 1945 ל-1980.
טיטו שהנהיג בגבורה את הפרטיזנים היוגוסלבים במלחמתם בכובש הגרמני בימי מלחמת העולם השניה, ולאחר מכן לא פחד לעמוד מול סטאלין כשסרב שארצו תהפוך למדינת חסות של ברית המועצות, היה פחדן גדול בכל האמור לטיסות. חרדת הטיסות שלו, היתה אחת הסיבות לפיתוח רשת הרכבות במדינה. אחד מקווי הרכבת הארוכים ביוגוסלביה היה הקו הידוע בין בלגרד שבסרביה לסראייבו בבוסניה, סך הכל כ-500 ק"מ.
בנית הקו הזה החלה בזמן מלחמת העולם הראשונה על ידי האימפריה האוסטרו הונגרית ששלטה באזור ומטרתה היתה לחבר את האימפריה עם סראייבו. לצורך ביצוע המשימה העסיקו האוסטרים שבויי מלחמה רוסים ואיטלקים אך הבניה הופסקה עקב אסון שקרה שם בזמן הבניה ובו קרסה התקרה באחת המנהרות וגרמה למותם של הפועלים. בהמשך הובסו האוסטרו הונגרים במלחמה, האימפריה התמוטטה והעבודות חודשו והושלמו רק לאחר המלחמה, בשנות ה-20 של המאה הקודמת .
כאשר אירחה סראייבו את אולימפיאדת החורף בשנת 1984 , נקרא הקו הזה "האקספרס האולימפי" ונחשב לסמל הגאווה של המדינה היוגוסלבית המאוחדת. 50 שנה פעל הקו מבלגרד לסראייבו עד שנסגר בשנת 1974.
טיטו בילה חלק גדול מחייו ברכבת. הוא נסע בה לא רק לאורכה ולרוחבה של יוגוסלביה, אלא גם לביקוריו הרשמיים במדינות השכנות. לטיטו היה ברכבת קרון פרטי שהצטיין בפאר מיוחד. פרט למשרד רחב ידיים, חדר מרגוע וחדר שינה הלקוח מסיפורי אלף לילה ולילה, היתה בו גם אמבטיה עשויה שיש כחול עם ברזים מזהב. כל מנהיג זר שביקר ביוגוסלביה אירח לטיטו חברה על הרכבת הכחולה בה נהג לנסוע ברחבי המדינה: מלכת בריטניה אליזבת', ראש ממשלת הודו נהרו, מנהיג ברית המועצות ברז'נייב, נשיא מצרים נאסר ואפילו יאסר ערפאת. מסעו האחרון של הקרון של טיטו נערך אחרי מותו של המנהיג: כחלק ממסע ההלוויה הוסע ארונו והוצג בכל רחבי המדינה לפני שהובא לקבורה בבלגרד.
פרוק יוגוסלביה לאחר מותו של טיטו ומלחמת האזרחים האכזרית ששטפה את הבלקן בתחילת שנות ה-90, עצרה לכמה שנים את תנועת הרכבות במדינה.
ומה הקשר לקוסטוריצה?
אמיר קוסטוריצה (Emir Kusturica) הוא אחד משני אנשי הקולנוע הסרבים הידועים ביותר בעולם. השני הוא דושאן מקבייב שהלך לעולמו בינואר 2019. האמת היא שקוסטוריצה אינו רק איש קולנוע: הוא מוסיקאי המוביל כבר שנים לא מעטות הרכב הנקרא No Smoking Orchestra , הרכב שביקר והופיע בארץ כמה וכמה פעמים.
לקוסטוריצה שזכה לכינוי "פליני של הבלקן", יש ברזומה שלל סרטים כמו מסע עסקים של אבא, שעת הצוענים, חלום אריזונה, חתול שחור- חתול לבן ועוד. לא משנה כמה פעמים צפיתי ב"חתול שחור חתול לבן", תמיד אצחק מחדש כשאצפה בו, ממש כמו שקורה לי עם המערכונים של הגשש החוור. את סרטו הידוע "החיים הם נס" צילם קוסטוריצה בשנת 2004 באיזור מוקרה גורה (ההר הלח בתרגום חופשי) שעל גבול סרביה ובוסניה.
הסרט מספר על עיירה בוסנית בשנת 1992. לוקה הוא מהנדס סרבי המגיע מבלגרד לעיירה עם אשתו, זמרת אופרה בעבר ומעורערת בנפשה בהווה, ובנו שהוא חובב כדורגל בגיל הטיפש-עשרה. מטרתו: להביא את מסילת רכבת עד הכפר. השמועות הגוברות על מלחמת אזרחים קרובה לא מטרידות אותו. עוד לפני פרוץ הקרבות אשתו בוגדת בו עם נגן מצילתיים ועוזבת אותו וכשפורצת המלחמה, מגויס בנו לצבא ונופל בשבי הבוסני. סאבהה, אחות מוסלמית צעירה ונאה שעבדה כאחות בבית החולים המקומי והפכה לשבויה, נמסרת לידי לוקה. מספרים ללוקה שסאבהה היא ממשפחה מיוחסת ולכן יוכל להחליף אותה בבנו השבוי. אך לוקה מתאהב בבת הערובה היפה, הוא אינו רוצה להיפרד ממנה ונשאלת השאלה כיצד יוכל עתה לשחרר את בנו מהשבי? אין ספוילר, לכו לצפות…
לצורך צילומי הסרט ניצל קוסטוריצה חלק ממסילת הרכבת הישנה אשר שימשה את הקו הארוך מבלגרד לסראייבו. הוא שיפץ אותה וכשהסתיימו הצילומים, החליטה ממשלת סרביה להפוך את הרכבת הזו לאתר תיירותי.
פעמיים ביום נוסעת הרכבת בין היערות של רכס האלפים הדינאריים, הרכס היוצא מצפון מזרח איטליה ויורד דרומה לאורך חופי הים האדריאטי. במהלך הנסיעה עוברת הרכבת בתוך 22 מנהרות ועל פני 5 גשרים בתוך נוף נפלא וציורי לחלוטין. מדי פעם עוצרת הרכבת כדי שניתן יהיה לרדת וליהנות מהנופים ההרריים הנפלאים וגם כדי שנוכל לפרנס את המזנונים הנמצאים בתחנות העצירה השונות. לאורך המסלול יש מאות מעיינות מים והם אשר העניקו לאזור את השם "מוקרה גורה" – הכפר הלח. כמו כן בתחנות בהן עוצרת הרכבת, מוצגים לראווה קטרי הקיטור הישנים אשר הובילו את הרכבת בין בלגרד לסראייבו בשנים בהן פעלה. תוך כדי הנסיעה מושמעים ברכבת דברי הסבר על הרכבת והמקומות בהם עוברים וכן גם מוסיקה מקומית נהדרת.
בפרסומים השונים יש לרכבת שני שמות.
הראשו הוא סרגאן 8 (Sargan 8). סרגאן הוא שמו של כפר בו עוברת הרכבת והוא נמצא 9 ק"מ מהגבול הבוסני. השאלה היא 8 על שום מה? אם נסתכל על המסלול אותה עושה הרכבת, נראה כי הוא מזכיר את הספרה 8 ומכאן השם סרגאן 8.
שם נוסף אותו נושאת הרכבת הוא "רכבת הפסים הצרים" (Narrow-gaugeTrain). שימוש בפסים הצרים יותר מהתקן העולמי המקובל, נעשה כאשר הרכבת צריכה לעבור במעברי הרים צרים וכאשר הדרך מתעקלת, כמו במקרה שלנו.
בווידאו הקצר המצורף ניתן להתרשם קצת מחוויית הנסיעה והנופים אותם עוברים בדרך.
בזמן צילומי הסרט התאהב קוסטוריצה בנוף ההרים עוצר הנשימה של רכס האלפים הדינארים והחליט להקים על גבעה שוממה ושטופת שמש (ממש מעל תחנת הרכבת) כפר נופש בהנהגתו, כפר שישלב מסורת ואהבה לטבע ויאפשר לאנשים להתרחק מהמולת העיר ולשקוע בנוף הירוק שבחורף נעטף בשמיכת שלג לבנה.
הכפר שנקרא בסרבית דרוונגרד (עיר העץ) מוכר גם בשמו הגרמני קוסטנדורף (Küstendorf) ובימי הקיץ הוא מארח פסטיבלים שונים בעיקר בנושאי מוסיקה וקולנוע, תחומי עיסוקו של קוסטוריצה. רחובות הכפר נקראים על שם אישים שונים הנערצים על קוסטוריצה וכך ניתן למצוא שם את שמו של הקוסמונאוט הרוסי יורי גאגארין, הכדורגלן דייגו מראדונה, הממציא ניקולה טסלה, הסופר איוו אנדריץ', רחבת התאטרון נקראת על שמו של סטנלי קובריק ועוד כמה חברה טובים שקוסטוריצה החליט להנציח.
לאחר שנסענו ברכבת וחווינו את הנוף המדהים של האזור, אין כמו לשבת במרפסת המסעדה המקומית בכפר העץ, ללגום בירה קרה, להתבונן בנוף המדהים הפעם מלמעלה, לקחת נשימה ארוכה של אוויר פסגות ולחשוב כמה החיים יכולים להיות יפים.
לסיום קצת מוסיקה…
בואו נישאר באווירה בלקנית.
הזכרתי חלק מסרטיו של קוסטוריצה ואת העובדה שהוא זכה לכינוי "פליני של הבלקן". כמו שלפליני היה את נינו רוטה הגדול שכתב את המוסיקה לסרטיו, כך יש לקוסטוריצה את גוראן ברגוביץ' (Goran Bregović) שהוא בעייני אחד מגדולי המוסיקאים החיים היום בבלקן. ברגוביץ' כתב את המוסיקה לחלק מסרטיו של קוסטוריצה וכמובן גם לשעת הצוענים. הנה אחד הקטעים היפים מתוך הסרט: Ederlezi.
