תגית: מוסיקה

כביש 61 אינו נושא את ההילה המיתולוגית של כביש 66 (Route 66), הדרך הראשית של אמריקה (משיקגו ללוס אנג'לס), ואינו מככב בפוסטרים ובחולצות תיירים, אך מבחינה תרבותית, ספק אם יש דרך חשובה ממנו. זהו קו אספלט החוצה את ארצות הברית מדרום לצפון והופך לציר תרבותי של ממש: דרך שדרכה זרמו קולות, סיפורים, חלומות וגם לא

אולם הספורט הגדול בסנטיאגו בירת צ’ילה, כבר היה מלא. האולם שתוכנן להכיל כ-6,000 צופים באירועי ספורט ותרבות, הפך בימים הראשונים שלאחר ההפיכה למקום כליאה צפוף. אלפי גברים ונשים נדחסו על הטריבונות שסביב הזירה המרכזית, שקטים ומפוחדים. היה זה בספטמבר 1973, ימים אחדים לאחר ההפיכה הצבאית במדינה. במקום שנועד לאירועי ספורט, לכינוסים המוניים ולהופעות, ריכז המשטר

מלחמת וייטנאם התנהלה אמנם אלפי קילומטרים מבתיהם של צעירי ארצות הברית, אך ברחובות לוס אנג'לס, ניו יורק וסן פרנסיסקו, נולדה באותה עת חזית משמעותית נוספת. זו הייתה מלחמה שלא רק פילגה את האומה, אלא גם הולידה דור שלם שהחל לגלות את כוחו מחדש: דור שהשתמש בגיטרות, בשירים ובצלילים חשמליים כדי להתקומם נגד מה שנראה לו

מעטות הערים באירופה שעברו מהפך כה דרמטי כמו סקופיה – בירת הרפובליקה של צפון מקדוניה. בדומה לפריס של הברון אוסמן (Georges-Eugène Haussmann) ששינתה את פניה במאה ה-19 והפכה לסמל של עיר מתוכננת ומודרנית, גם סקופיה ביקשה לעצב את עצמה מחדש לא רק כעיר, אלא כתודעה. לפני תחילת פרויקט ההתחדשות, מרכז סקופיה נראה שונה לחלוטין ממראהו

הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה אמר כי "ללא מוסיקה החיים הם טעות". ואכן, המוסיקה מלווה אותנו בכל שלבי החיים: מרגעי שמחה כמו לידה וחתונה ועד רגעי פרידה והלוויה. היא נוגעת בנפש במקום שבו המילים אינן מספיקות, מלווה, מנחמת, מרוממת ומוסיפה רגש עמוק. לעיתים היא מעצבת זיכרונות, משפיעה על מצב הרוח ומעוררת השראה. מעבר לכך, המוסיקה משמשת

סונטת קרויצר של בטהובן נחשבת על ידי רבים לאחת היצירות הטובות שכתב לודביג ואן בטהובן בתחום המוסיקה הקאמרית והיא כמובן גם אחת המפורסמות שלו. מדובר ביצירה לכינור ולפסנתר אשר למרות איכותה המוסיקלית, מי שפרסם אותה היה דווקא סופר ידוע: לב טולסטוי. מה לטולסטוי ולבטהובן, מי היה קרויצר ומדוע הוא מעולם לא ניגן אותה? בואו נתחיל