תגית: מוסיקה

המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן אמר פעם כי חיים ללא חופש, הם כמו גוף ללא נשמה. בשבועות האחרונים היו לי הרבה מחשבות על חופש וזאת מכמה סיבות. הסיבה העיקרית לכך היא הסגר שנכפה עלינו בגלל אותו וירוס ידוע מספר 19: הימים האלו אינם קלים עבורי. בנוסף לכך, חג הפסח שעבר עלינו תמיד מעורר את המחשבות על

לפני מספר ימים, ליתר דיוק ביום 3 באפריל, חל יום השנה למותו (1950) של קורט וייל (Kurt Julian Weill). למרות שהלך לעולמו בגיל צעיר (50) השאיר אחריו קורט וייל רשימה מכובדת של יצירות כאשר לחלק גדול מהן הוא היה שותף עם ברטולט ברכט (Bertholt Brecht). קורט וייל היה לברטולט ברכט בדיוק מה שהיה שנים אחר

שש עשרה שנה הוא שלט בצרפת והוביל אותה לכיבוש רוב מערב אירופה. פרט ליכולותיו הצבאיות היו לו גם לא מעט יכולות רטוריות: בין כל אמרות השפר שלו החקוקות בדברי הימים ומצוטטות שוב ושוב על ידי מנהיגים, זכורות במיוחד אלו הטוענות כי "הצבא צועד על קיבתו" וכי "כל חיל נושא בתרמילו את שרביט הגנרל". על שמו

הרשו לי לפתוח את הפוסט הזה בסיפור אישי. לפני כמה עשרות שנים כאשר השתחררתי מהצבא, הצטרפתי לרשת "פעולה דחופה" (Urgent Action) של ארגון אמנסטי. מטרת UA היא לנסות ולהציל אנשים שנידונו למוות במדינות שונות בעולם על ידי פניה לגורמים שונים היכולים לעזור, בעקר לרשויות ולגורמי תקשורת. ארגון אמנסטי מתנגד כמובן לעונש המוות מסיבות הומניטריות ובשנים

מחוז טאיטו (Taito) שבטוקיו הוא אחד ממחוזותיה הרבים של בירת יפן והוא שוכן בצפון מזרחה של העיר. הרבה אטרקציות נמצאות בטאיטו, בינהן רובע אסקוסה שם נמצא מקדש סנסוג'י המוקדש לאלת הרחמים. מקדש זה נחשב לעתיק  ביותר בטוקיו והמבנה המקורי שלו הוקם במאה השביעית לספירה. כאשר הגעתי לראשונה לטוקיו, התחלתי שם את ביקורי בעיר ויתכן שזו

שנות ה-60 של המאה הקודמת נחשבות על ידי פרשנים רבים לעשור "הפוליטי" ביותר של המאה העשרים. במדינות רבות בעולם התחוללו בעשור זה מחאות ומרידות שונות אשר בבסיסן תמיד עמדה השאיפה לשינויים בתחומים שונים. בארה"ב, היו שנות ה-60 עשור קשה במיוחד שהניב הרבה מאוד גלי מחאה אשר על שניים מהם כבר כתבתי כאן בעבר: המהומות בלוס