סוֹוֶטוֹ ( Soweto) הוא שמן של מספר עיירות שחורים שהוקמו לאורך השנים בשולי העיר יוהנסבורג, דרום אפריקה. השם אינו אלא ראשי תיבות באנגלית של South Western Townships " עיירות דרום-מערביות", כאפיון של מיקומן ביחס ליוהנסבורג.
ב-16 ביוני 1976 פרצו בדרום אפריקה מהומות סווטו. רבים רואים בפרוץ מהומות אלו את תחילתו של התהליך אשר הוביל לביטול משטר האפרטהייד בדרא"פ 15 שנה מאוחר יותר.
מה בדיוק קרה שם באותו יום רביעי בסווטו?
בתחילת שנות ה-70 הייתה דרא"פ נתונה במצב כלכלי קשה. מחירי הזהב צנחו, מחירי הנפט עלו, האינפלציה גאתה והחלה תקופה מיתון. על רקע זה פרצו סכסוכי עבודה רבים ואלו הובילו להתחדשותה של פעילות המחאה האפריקנית, שהתבטאה בשביתות רבות (יותר מ-200,000 פועלים שחורים לקחו חלק בשביתות). בתקופה זו אמנם חל גידול במספר השחורים שלמדו בבתי ספר אולם בשל המיתון, היה קושי אמיתי למצוא תעסוקה לאחר סיום הלימודים. מצב זה הביא לתסכול רב של השחורים.
ב-1976 הכריזה הממשלה הבורית על חוק חדש, הקובע כי הלימודים בבתי הספר האפריקנים ייעשו בשפה האפריקנרית שהיא שפתם של הלבנים (הבורים) במדינה.
הכרזה זו הייתה הטריגר שהוציא לרחובות למעלה מ-15 אלף תלמידים אשר צעדו במחאה בסווטו – מקבץ של עיירות שחורים שהוקמו לאורך השנים בשולי העיר יוהנסבורג. הם צעדו לכיוון איצטדיון אורלנדו, מגרש הספורט הראשי של העיר, שם עתידה הייתה להתקיים ההפגנה המרכזית. חלק מהמשתתפים במחאה נשאו כרזות ועליהן סיסמאות כגון: "Dawn with Apartheid" " ו – "We are not Boers" . תוך כדי צעידה הם שרו את "נקוסי סיקללי אפריקה", ההמנון של הקונגרס הלאומי האפריקאי, שמנהיגו נלסון מנדלה ישב בשלב הזה כבר 14 שנים בכלא.
בתוך שעות, מצעד המחאה השקט הפך לעימות אלים עם המשטרה שהתייצבה מול ההמון המוחה, פתחה באש והרגה תלמידים. הראשון בהם, שהפך לקדוש אפריקני מעונה, הקטור פטרסון בן ה-13. בתוך שבוע נהרגו כמעט 200 אנשים, רובם צעירים. תמונתו של סאם נזימה בה נראה הקטור פיטרסון נישא על כפיים לאחר שנורה ולידו רצה אחותו, התפרסמה בעולם כולו.
המהומות בסווטו הפכו במהרה ל'מרד סווטו' והתרחבו לעיירות שחורים נוספות. המרד נמשך כשנתיים. השחורים התקיפו תחנות משטרה, בנייני ממשל ואולמות כנסים. כל דבר שסימל את השלטון הלבן ואת האפרטהייד הפך למטרה לגיטימית בעיניהם. נערכו שביתות תלמידים, הצתות בתי ספר, התקפות נגד שוטרים ושביתות במקומות העבודה.
בסוף 1976 היו כבר כ-600 הרוגים ואלפי פצועים.
הסיבות למרד סווטו נעוצות בתסכול רב של עשרות שנות דיכוי ואפליה, עוני, אבטלה וחוקי המעבר שהקשו יותר ויותר על ניהול אורח חיים תקין. החוק המחייב לימוד בשפת אפריקנס בבתי הספר האפריקנים היה רק הקש ששבר את גבם של השחורים.
ההתקוממות בסווטו לא אורגנה על ידי תנועה מהפכנית. לא היו לה מנהיגים ברורים והיא לא אורגנה מראש ובאופן מסודר. לא היו קשרים רשמיים בין הסטודנטים לפועלים, אף על פי שניתן היה לראות שיתוף פעולה ביניהם.
המרד היווה נקודת מפנה בהיסטוריה השחורה בדרום אפריקה. החל מ-1976 החל מאבק מזוין, בוטה ומתמשך. מהומות סווטו אשר התפשטו ברחבי המדינה, היוו נקודת פתיחה חדשה למאבקם של השחורים למען שוויון זכויות וביטול האפרטהייד ולמען קיומם בכבוד כבני אדם שווים.
אירועים אלו העלו לתודעה דמות חשובה נוספת במאבק השחורים: סטיבן ביקו.
ביקו הוביל את תנועת המודעות השחורה- Black Consciousness Movement עוד כסטודנט. הוא הטיף ללקיחת האחריות של השחורים בידיהם עצמם ללא תלות.
ב-18 באוגוסט 1977 סטיב ביקו נעצר על ידי מחסום משטרתי. והובל לתא המעצר בתחנת המשטרה של פורט אליזבת, שם נחקר בידי מספר שוטרים. החקירה נמשכה עשרים ושתיים שעות וכללה מכות ועינויים, שכתוצאה מהם לקה ביקו בקומה (תרדמת). הוא סבל מפגיעות ראש חמורות ונאזק אל סורגי החלון.
ב-11 בספטמבר 1977, עירום ואסור באזיקים, נלקח ביקו ברכב משטרתי למרחק 1100 ק"מ משם – אל בית הכלא בפרטוריה, שבו היו קיימים שירותים רפואיים אך עקב החבלות החמורות שנגרמו לו כתוצאה מהעינויים, מת ביקו בכלא יממה מאוחר יותר – ב-12 בספטמבר 1977. המשטרה טענה כי מותו נגרם כתוצאה משביתת רעב שקיים, אולם הנתיחה שלאחר המוות מצאה בגופו חבלות רבות.
מרד סווטו זעזע את האוכלוסייה בדרום אפריקה, השחורה והלבנה כאחד. המרד הביא להחרפה בדעת הקהל הפנימית באפריקה, בעיקר של השחורים והצבעונים אך גם של הלבנים, ובנוסף לכך הביא להקצנה בדעת הקהל הבינלאומית שהזדעזעה מהמאורעות ומהיד הקשה והאלימה שבה נקט הממשל הדרום אפריקאי. דעת הקהל העולמית החלה לגנות את דרום אפריקה בגין תגובתה האלימה ובנקודה זו החל להיווצר שבר אמיתי בלגיטימיות של שלטון האפרטהייד בעיני העולם כולו. עד לסיומו של משטר האפרטהייד חלפו עוד 15 שנים שהיו קשות למדי עבור האוכלוסייה השחורה של דרא"פ אך כאן בעצם החלה הספירה לאחור. האפרטהייד הגיע לסיומו ב-17 ביוני 1991 עם ביטול חוק מרשם האוכלוסין.
זמר הרוק פיטר גבריאל כתב שיר לזכרו של סטיב ביקו, שיר שבוצע על ידי אומנים רבים ובין היתר גם על ידי ג'ון באז, זמרת אהובה עלי במיוחד ופעילה ידועה למען זכויות האדם .
כך כתב גבריאל:
September '77
Port Elizabeth weather fine
It was business as usual
In police room 619
Oh Biko, Biko, because Biko
Oh Biko, Biko, because Biko
Yihla Moja, Yihla Moja -The man is dead
When I try to sleep at night
I can only dream in red
The outside world is black and white
With only one colour dead
Oh Biko, Biko, because Biko Oh Biko,
Biko, because Biko Yihla Moja,
Yihla Moja -The man is dead
You can blow out a candle
But you can't blow out a fire
Once the flames begin to catch
The wind will blow it higher
Oh Biko, Biko, because Biko
Yihla Moja, Yihla Moja -The man is dead
And the eyes of the world are watching now watching now.
הנה פיטר גבריאל בהופעה:
והנה ג'ון באז:
