ריקוד הטיניקלינג

שיתוף פוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

הזמן כידוע לכולנו רץ מהר. אלו הם הימים האחרונים של חודש אלול ובקרוב מאוד נמצא את עצמנו "אחרי החגים". תקופה זו של אחרי החגים מתאפיינת בין היתר בשינוי יעדי הנסיעה ותחילת עונת הטיולים למזרח. מבין יעדי המזרח, יש לי חיבה מיוחדת לפיליפינים. זוהי מדינה מרתקת עם נופים מדהימים, היסטוריה מעניינת וחופי ים שהם גן עדן לצוללנים: חופי הפיליפינים הם בין המקומות הנחשקים ביותר בעולם לצלילה. מדובר במדינה שהיא יצואנית אגוזי הקוקוס הגדולה ביותר בעולם וגם ברשימת יצואניות הבננות הגדולות בעולם, יש לה  מקום של כבוד. ולמרות זאת, ענף היצוא העיקרי שלה הוא כח אדם. אבל העיקר: זו מדינה של אנשים חביבים ומסבירי פנים.

אחת התרומות החשובות של בני הפיליפינים לתרבות העולמית, הוא ריקוד הטיניקלינג: אותו ריקוד ידוע בו שני אנשים מכים במוטות במבוק אחד בשני וגם בריצפה והרקדן או הרקדנים צריכים להיות מתואמים איתם ולקפץ בין המוטות. לריקוד הטיניקלינג יש חלק נכבד בפולקלור הפיליפיני.

מהו בעצם פולקלור (Folklore)?

פולק פירושו עם ו-לור  פירושו תורה. הפולקלור הוא תחום שעוסק בתרבויות השונות, שמרכיביהן עברו מדור לדור בעל-פה. בפולקלור יש מסורות, אמונות, מנהגים, ריקודים, שירי עם ואורחות חיים של עמים, כמו גם יצירות ספרותיות כסיפורי עם, אגדות, פתגמים, משלים ומעשיות. הפולקלור מציג את כל מה שקשור לאדם ועולמו: סיפורי אהבה, קינה, יחסים, עבודה, מאבקים וטקסים פולחניים. במקרים רבים נועד הריקוד העממי לפצות על אורח חיים קשה.  התלבושות של הרקדנים לוקחות חלק נכבד בפעולת הסחה זו. התלבושות החגיגיות הינן כסות לעוני. הנשים מקושטות ושוזרות את שערותיהן או מפזרות אותן ורוקדות בשמלות וחצאיות ולעיתים אף יותר מחצאית אחת. לעיתים נעשה שימוש גם בצעיפים ומטפחות וכל אלה עוזרים להשכיח מלב הרוקדים את תלאות החיים ועמל היום יום. לעיתים ניתן ללמוד מריקודי הפולקלור, גם על ההיסטוריה של העם.

אז מהו מקורו של הטיניקלינג?

ממש כשם שמוסיקת הבלוז נולדה מתוך מצוקתם של העבדים השחורים בארה"ב, כך גם ריקוד הטיניקלינג הפיליפיני נולד מתוך מצוקתם של ילידי הפיליפינים שכרעו תחת נטל השלטון הספרדי. אבל בואו נחזור קצת לאחור.

מי שגילה את הפיליפינים למערב היה פרדיננד מגלן, אותו מגלה ארצות פורטוגזי אשר חצה את האוקיינוס השקט (וגם נתן לו את שמו) ונחת בחופי הפיליפינים בחודש מרץ 1521. מגלן הכריז על האיים כחלק מספרד וקרא להם איי סן לאזרו. השם "האיים הפיליפינים" ניתן להם בשנת 1543 על ידי החוקר הספרדי רוי לופז (Ruy López) שקרא להם על שמו של מלך ספרד באותה עת, פיליפה השני.

פרדיננד מגלן, חוצה האוקינוס השקט ומגלה הפיליפינים

 

מאז שהגיע לשם מגלן ועד שהחלה התיישבות ספרדית מסיבית באיים הפיליפינים, חלפו כמה עשרות שנים. הספרדים השתלטו על המקום כמעט ללא התנגדות של בני המקום ושלטו בפיליפינים עד שנת 1898.

בשנות שלטונם הם העסיקו את המקומיים (להם קראו "נגריטוס" – שחורים קטנים) בעבודת אדמה תוך כדי קביעת נורמות שבהן היו צריכים הפועלים לעמוד. מי שלא עמד בתקן שנקבע על ידי הספרדים היה נענש: היה עליו לעמוד בין מוטות הבמבוק והאוחזים במוטות היו מכים ברגליו של הפועל הסורר שאם לא רצה לספוג את המכות, היה עליו לקפץ.

אותו עונש פרי מוחו של השלטון הקולוניאלי הספרדי, הפך מאוחר יותר לריקוד הטיניקלינג של היום. פירוש השם טיניקלינג הוא "ריקוד הבמבוק". הריקוד מתחיל בקצב איטי יחסית וככל שמתקדמים הקצב נהיה מהיר יותר ועל הרקדנים להיות מיומנים וזריזים כדי שרגליהם לא יקבלו מכות ממוטות הבמבוק. במקרים רבים מבוצע הריקוד כאשר הרקדנים מחזיקים את ידיהם מאחורי גבם. ריקוד הטיניקלינג נחשב היום לריקוד הלאומי של בני הפיליפינים (משהו כמו ה"הורה" עבורינו).

הבגדים אותם לובשים הרקדנים והרקדניות הם בגדים צבעוניים בעלי שרוולים רחבים. הצבע השולט הוא צבע האננס והריקוד מבוצע כאשר הרקדנים יחפים. בריקוד היחף יש גם אמירה: זהו ביטוי לאינדיבידואליזם ומתן חופש להיות טבעי. גם המחול המודרני נרקד היום ברגליים יחפות.

למקור הריקוד וקפיצות הרקדנים יש גרסה נוספת האומרת כי הרקדנים מחקים את תנועת הציפורים המהלכות בין הגבעולים ורצות על ענפי העצים תוך שהן מנסות להתחמק ממלכודות הבמבוק אותן הניחו החקלאים המגדלים אורז.

תהיה הגרסה אשר תהיה,  ריקוד הטיניקלינג כבר פרץ מזמן את גבולות הפיליפינים. הטיניקלינג וריקודים אחרים הדומים לו נפוצים היום במדינות אסיאתיות רבות: בהודו, וייטנאם, לאוס, קמבודיה, תאילנד, מלזיה וטאיוואן. הריקוד נלמד היום בבתי הספר לריקוד בכל רחבי ארה"ב והוא משמש גם כבסיס לפעילות אירובית. גם להקת הרקדנים המפורסמת הנושאת את שמו של אלוין איילי המנוח, מבצעת מידי פעם את ריקוד הטיניקלינג אך תמיד כדאי לזכור מהיכן הריקוד הזה הגיע ועל כך גאוותם של בני הפיליפינים.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת. מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה, תיתן לנו הרבה סיבות לרקוד.

הרשמה לרשימת דיוור

פוסטים אחרונים

טוקיו: ניהונבאשי והאריות של מיצוקושי

טוקיו: ניהונבאשי והאריות של מיצוקושי

רובע ניהונבאשי בטוקיו הוא איזור עסקי הנמצא בין רובע הקניות היוקרתי של גינזה מדרום לבין רובע האלקטרוניקה והגאדג'טים אקיהברה שמצפון…
בית העלמין בשכונת ינאקה – טוקיו

בית העלמין בשכונת ינאקה – טוקיו

המוות כידוע לכולנו הוא חלק מהחיים ובמדינות רבות בעולם, הפכו בתי עלמין ידועים לאתרי תיירות לכל דבר וענין. כך למשל…
סיפורו הטרגי של דרק בנטלי

סיפורו הטרגי של דרק בנטלי

הרשו לי לפתוח את הפוסט הזה בסיפור אישי. לפני כמה עשרות שנים כאשר השתחררתי מהצבא, הצטרפתי לרשת "פעולה דחופה" (Urgent…
הירושימה - פעמונים בפארק השלום

הירושימה - פעמונים בפארק השלום

מלחמת העולם השנייה הסתיימה לפני כ-75 שנה אך למרות השנים הרבות שחלפו מאז, איזכור שמה של העיר הירושימה עדין מעביר…
שתי בודהיסטוות באסקוסה

שתי בודהיסטוות באסקוסה

מחוז טאיטו (Taito) שבטוקיו הוא אחד ממחוזותיה הרבים של בירת יפן והוא שוכן בצפון מזרחה של העיר. הרבה אטרקציות נמצאות…
סר וולטר סקוט: הפסל ואתר ההנצחה באדינבורו

סר וולטר סקוט: הפסל ואתר ההנצחה באדינבורו

אדינבורו היא בעייני אחת הערים היפות בעולם. מסתבר כי לא רק אני חושב כך אלא כך חשבו גם בארגון אונסקו…