Creative Commons license
אחד הדברים המשותפים לדתות רבות, בין אם מדובר בדתות המונותאיסטיות השונות, הדתות הפוליתאיסטיות או דתות המזרח, הוא פולחן הקדושים. לקדושים נחשבים אנשים אשר הלכו לעולמם ולאחר מותם הוכרו כדמויות מופת. ביהדות מדובר יותר על צדיקים מאשר על קדושים אך רבים נוהגים לעלות לקבריהם, להציב בביתם תמונות שלהם ואף תעשייה של קמעות התפתחה סביב הנושא זה.
נושא הקדושים מפותח במיוחד בעולם הנוצרי: לקדושי הנצרות נחשבים המרטירים – אלו שהומתו בשל דבֵקוּתם בדת (לעתים בעינויים קשים), נוצרים שאורח חייהם משמש זיכרון ומופת לכל מאמין, וכאלו שתרמו למחשבה הדתית ולאמונה באמצעות כתיבה, יצירת טקסים והטפה.
רובם של המרטירים חיו במאות הראשונות לספירה, תקופה שבה היו הקהילות הנוצריות מיעוט קטן באימפריה הרומית ונרדפו בידי השלטונות עובדי האלילים. בחלוף השנים, יצרה הכנסייה דרכים שונות להערצת הקדושים: קבריהם הפכו למוקדי עלייה לרגל, לכל אחד מהם נקבע יום זיכרון משלו ואומות, ערים וקבוצות של בעלי מקצוע זכו בעידוד הכנסייה להגנתו של קדוש מסוים. כמו כן, נוצרים רבים קרויים על שמם של הקדושים.
קדושי העולם הנוצרי הפכו לפטרונים של המקומות שבהם הם נולדו או בהם פעלו בחייהם. עם זאת, היו מקרים באירופה של ימי הביניים שבהם ערים חשובות אשר צמחו וגדלו, הצליחו להשיג עבור הקתדרלות שלהן שרידים של קדוש מפורסם שחי ונקבר במקום אחר, ובכך הפכו ערים אלו את הקדוש לפטרון של העיר. מנהג כזה הקנה לא מעט יוקרה לאותה עיר וכמובן העלה מאוד את חשיבותה של הקתדרלה בה נשמרו שרידיו של הקדוש.
חלק מאותם קדושים הפך עם השנים לפטרונם של בעלי מקצוע מסויימים, למרות שלעיתים הקשר בין הקדוש הפטרון לאותם בעלי המקצוע, הוא קלוש למדי. דוגמה טובה לכך היא ורוניקה הקדושה. מסופר כי כאשר צעד ישו בדרך היסורים בדרכו אל גבעת הגולגולתא שם נצלב, נתנה לו ורוניקה מטפחת כדי שיוכל לנגב בה את פניו ולמחות מעליהם את זיעתו (תחנה מס' 6 בויה דולורוזה). כאשר החזיר לה ישו את המטפחת, הופיעו עליה תווי פניו. כאשר החל להתפתח תחום הצילום במאה ה-19, הפכה ורוניקה לפטרונית של הצלמים בזכות אותו סיפור.
כך הפכה גם ססיליה הקדושה לפטרוניתם של המוסיקה והמוסיקאים, למרות שמעולם לא שרה או ניגנה בכלי כלשהו.
מי היתה ססיליה?
היא חיה ברומא במאה השנייה או השלישית לספירה. בתקופה זו עדין טרם קבלה עליה הקיסרות הרומית את הנצרות ומי שקיבל עליו את עול הדת החדשה, נרדף ושילם על כך בחייו. כזו היתה ססיליה.
הוריה השיאו אותה בניגוד לרצונה לאציל רומי פגאני בשם ואלריוס ולמרות שהתנגדה לנישואין אלו, ישבה ססיליה במשך כל הטקס ושרה בליבה שירי הלל לאלוהים. מכיוון שכלל לא חפצה להינשא לו, מודיעה ססיליה לאחר הטקס לבעלה הטרי כי היא גוזרת על שניהם התנזרות מחיי מין וכי היא מוגנת על ידי מלאך. בעלה מופתע כמובן אך מוכן לקבל את רוע הגזירה בתנאי שיוכל לפגוש את המלאך השומר על תומתה של אשתו הטריה. באורח פלא בקשתו מתמלאת: המלאך יורד משמים ומניח זר של ורדים על ראשו ועל ראשה של ססיליה רעייתו. ואלריאן משתכנע כי הנצרות היא הדת הנכונה, הוא ממיר את דתו לנצרות וכמוהו עושה גם אחיו טיבריוס. מי שמטביל את שניהם הוא האפיפיור אורבן הראשון.
התנצרותם של ססיליה, ולריאן ואחיו וססיליה התגלתה לשלטונות ועל שלושתם נגזר דין מוות. ססיליה שעמדה מאחורי ענין המרת הדת של ואלריוס ואחיו, נידונה למוות בעינויים. עליה למות בחנק באמבט של קיטור או על ידי טביעה בשמן רותח, אך כדרכם של קדושים היא שורדת. אז מנסים הרומאים להוציאה להורג בעריפת ראשה אך גם החרב לא יכולה לה והיא ממשיכה לחיות עוד 3 ימים בהם היא מעניקה את רכושה לעניים ושרה בליבה לאל. לפני מותה בקשה ססיליה כי במקום בו עמד ביתה, תוקם כנסייה.
עד היום נצבת בשכונת טרסטוורה ברומא כנסיית ססיליה הקדושה ובה טמונה גופתה. פסלה של ססיליה (הדמות השוכבת) הוא פרי יצירתו של הפסל סטפנו מדרנו (Stefano Maderno) משנת 1600.
Creative Commons license
חלפו למעלה מ-1000 שנים מאז הוצאתה להורג של ססיליה ועד שהיא הוכרה כפטרונית של המוסיקאים.
ססיליה מונצחת בדרכים רבות: האקדמיה למוסיקה של רומא שהיא אחד המוסדות המוסיקליים העתיקים בעולם, נקראת של שמה של ססיליה הקדושה.
Creative Commons license
כמו לקדושים רבים אחרים, גם לססיליה יש יום בו מעלים על נס את זכרה: 22 בנובמבר ואולי באופן לא מפתיע, יום זה הוא תאריך הולדתם של כמה וכמה מוסיקאים ידועים כמו המלחין הספרדי חואקין רודריגו (אשר קרא לבתו ססיליה), נגן הצ'לו היהודי יליד אוקראינה (אז אוסטרו-הונגריה) עמנואל פויירמן והוגי קרמייקל שכתב שירים רבים שהם היום חלק בלתי נפרד מספר השירים האמריקאי.
Creative Commons license
ציירים רבים ציירו את דמותה עם כלי נגינה שונים, למרות שאין כל עדות לכך שהיא נגנה בכלי כלשהו. הנה ציור של ג'ובאני פרנצ'סקו רומנלי מהמאה ה-17:
ובציור של פרנצ'סקו בוטיצ'יני נראית ססיליה עם ולריאן בעלה, טיבריוס אחיו והמלאך היורד ממרומים עם זרי הפרחים:
מלחינים רבים כתבו שירים ויצירות לזכרה ולכבודה, כולל שירי הלל (Ode). הידועים שבין המלחינים הם הנרי פרסל (מגדולי המלחינים של תקופת הבארוק), פרידריך הנדל ויוזף היידן.
הנה יצירתו של הנרי פרסל (Henry Purcell):
והנה יצירתו של הנדל:
אך השיר הידוע ביותר על ססיליה הוא כנראה זו של סיימון וגרפונקל.
באחד הראיונות שנתן פול סיימון שנים רבות לאחר מכן, טען כי ידע כמובן כי ססליה היא הפטרונית של המוסיקה אך אינו זוכר בדיוק מי היתה ההשראה לכתיבת השיר. בשירו מספר סיימון על בחורה ששברה את ליבו כשעזבה אותו אך לאחר מכן היא חוזרת לאהוב אותו שוב. ססיליה הקדושה אינה מוזכרת במילות השיר ואולי הוא פונה אליה כפי שאמנים פונים לעיתים לעזרתן של המוזות? אך ססיליה הקדושה מוזכרת בשיר אחר של פול סיימון – The Coast שם כתב סיימון: "משפחה של מוזיקאים תפסה מחסה ללילה בכנסיית הנמל הקטנה של סנט ססיליה."
A family of musicians took shelter for the night
In the little harbor church of St. Cecilia
הנה סיימון וגרפונקל:
