
Creative Commons license
יום ה-26 ביוני 1921 היה יום חג בוינה. אלפים רבים הצטופפו בפארק העירוני מאחורי אולם הקונצרטים המפואר "קורסלון" (Kursalon) לחזות בטקס חנוכת האנדרטה לזכרו של המלחין הנודע יוהאן שטראוס הבן. אח"מים רבים הגיעו לאירוע ובהם נשיא אוסטריה, ראש ממשלתה וכן ראש עירית וינה ג'ייקוב רומן (Jakob Reumann) שנשא את הנאום המרכזי בטקס ובין השאר אמר: "היום הוא יום חשוב בתולדות העיר. האירוע היום מוכיח כי אנו מתאוששים ממאורעות השנים האחרונות ומתחילים לחזור שוב לחיים". באומרו "אירועי השנים האחרונות" התכוון כמובן למלחמת העולם הראשונה אשר הסתיימה פחות מ-3 שנים קודם לכן. על הבמה ישבו חברי התזמורת הפילהרמונית של וינה אשר בסיום הטקס ניגנו את ואלס הדנובה הכחולה, המפורסמת ביצירותיו של שטראוס.
מאז ועד היום, פסלו המוזהב של יוהאן שטראוס הוא אחד האתרים המצולמים ביותר בוינה, אך בואו נתחיל את הסיפור מהתחלה.
הפארק
הפארק העירוני – השטאדטפארק (Stadtpark) המהווה ריאה ירוקה בלבה של העיר, נפתח בוינה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19. היה זה הפארק הציבורי הראשון בעיר והוא משתרע על פני 65 דונם. הפארק תוכנן בסגנון של גן אנגלי ומאז נפתח ועד היום, המקום מטופח להפליא ומתוחזק בצורה מעוררת השתאות על ידי מחלקת הגננות של עירית וינה. זו אחת הסיבות אשר בגינן המקום כל כך אהוב על ידי תושבי העיר הבאים בהמוניהם לפקוד את הפארק בעיקר בסופי שבוע. בליבו של הפארק אגם עם ברווזים וברבורים, בסמוך אליו מתקני שעשועים לילדים וכן בית קפה. נגנים צעירים רבים המגיעים למקום כדי לנגן להנאתם ולהנאת המבקרים, יוצרים אוירה של חגיגה אמיתית.

Creative Commons license
ממש על יד הפארק נמצאת תחנת הרכבת הנקראת על שם הפארק העירוני ואותה תכנן האדריכל הידוע אוטו וגנר הכל כך מזוהה עם וינה.
בפארק נמצא גם אחד מאולמות הקונצרטים הידועים של העיר: אולם קורלסון הובנר. האולם נחנך בשנת 1868 מספר שנים לאחר שנפתח הפארק והאמן הראשון אשר זכה לנגן בו היה כמובן יוהאן שטראוס. היום נערכים במקום כ-500 קונצרטים בשנה והוא משמש כאולם הבית של תזמורת ה- Alt Wein שהוקמה בשנת 1999 ומנגנת בעיקר יצירות של שטראוס, מוצארט, בטהובן ושוברט. בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת החליטה עירית וינה למכור את האולם למשפחת הובנר ומאז נושא האולם גם את שמם.

Creative Commons license
יוהאן שטראוס
שמם של מלחינים גדולים רבים נקשר לאוסטריה ולוינה אשר במשך שנים ארוכות נחשבת לאחת מבירות התרבות של אירופה ולבטח לבירת המוסיקה הקלאסית. די אם נזכיר שמות כמו שוברט, שטראוס, מאהלר, היידן ומוצרט כדי להבין את תרומתה האדירה של העיר לתרבות העולמית. כל אלו פעלו בוינה בשלב מסויים בקריירה שלהם. בכל אחד מימות השבוע ניתן לצאת לאחד מאולמות הקונצרטים הרבים בעיר ולהאזין למיטב הרפרטואר הקלאסי. אך לא רק באולמות: בחלק מהכנסיות בעיר יש אקוסטיקה מדהימה וזו מנוצלת להופעות וקונצרטים אליהם ניתן לרכוש כרטיסים ולהנות מהמוסיקה.
אך מכל המלחינים הקלאסיים הרבים, נראה כי אין מי ששמו קשור לוינה יותר מאשר יוהאן שטראוס.
שלושה מלחינים גדולים אשר פעלו במאה ה-19 נושאים את השם שטראוס: יוהאן שטראוס האב, יוהאן שטראוס הבן וריכארד שטראוס. למרות השם, אין כל קשר משפחתי בין ריכארד לבין האב שטראוס ובנו.
יוהאן שטראוס הבן נולד בשנת 1825 והיה הבכור מבין שבעת הילדים שנולדו להוריו. שטראוס הסניור שהיה מוסיקאי ומלחין מוכשר, רצה שילדיו יעסקו בתחומים אחרים ואסר על ילדיו לעסוק בתחום המוסיקה. אך שטראוס ג'וניור החליט ללכת אחרי נטיות ליבו ולא אחרי הוראות האב: הוא למד לנגן בכינור בהסתר ובהמשך התעמת על כך עם אביו אשר הרחיק לכת ודרש מהקולגות שלו בתחום המוסיקה שלא יעסיקו את בנו. דרישות אלו, רק הפכו את שטראוס הצעיר לנחוש עוד יותר והוא המשיך לפלס את דרכו לצמרת. בגיל 19 הוא כבר סייר בכל רחבי אירופה ומאוחר יותר אף הגיע לארצות הברית ולרוסיה. שטראוס האב הלך לעולמו בגיל צעיר (45) אך הוא עוד זכה לראות בהצלחתו המקצועית והכלכלית של בנו. לאחר מותו, הזמין שטראוס הבן את הנגנים שעבדו עם אביו, להצטרף אליו. בשנת 1863 העניק לו הקיסר פרנץ יוזף את התואר "מנהל המוסיקה המלכותית" והוא הופיע לעיתים קרובות בארמון הופבורג, שם ניהל את כל נשפי החצר.
מאות רבות של יצירות הלחין שטראוס הבן אך בתחום הלחנת הואלסים, לא היו לו מתחרים. למעלה מ-400 הואלסים שהלחין העניקו לו את התואר הבלתי רשמי של "מלך הואלס". שטראוס היה זה שהפך את הואלס לריקוד האהוב ביותר על בני האצולה האוסטרית של אותם הימים. יש לזכור כי באותה תקופה היתה וינה בירת האימפריה האוסטרו הונגרית שנשלטה על ידי שושלת בית הבסבורג. נשפי ריקודים שנמשכו אל תוך הלילה, היו חלק מההווי התרבותי של העשירונים העליונים של החברה (זוכרים את צלילי המוסיקה?).
בין הואלסים הידועים ביותר שכתב ניתן למנות את הדנובה הכחולה כמובן, את ואלס הקיסר, סיפורים מיערות וינה, יין נשים וזמר אך יש כמובן עוד רבים אחרים.
בשנת 1899 כשהוא בן 74, הלך יוהאן שטראוס הבן לעולמו כתוצאה מסיבוכים של דלקת ריאות. מסע ההלווייה בו השתתפו אלפי רבים עבר דרך תיאטרון אן דר וין (התיאטרון ההיסטורי של וינה), בית האופרה ובית האגודה למוסיקה. הוא נטמן בבית העלמין המרכזי של וינה, לא רחוק מקבריהם של שוברט, בטהובן וברהאמס.
הנצחה
4 שנים לאחר מותו של שטראוס, בשנת 1903 כבר היו לעירית וינה תכניות להנציח את דמותו בפארק העירוני. אך כאשר הגיע שלב הביצוע, הסתבר כי היו טעויות בתכנון התקציבי וכי חסר סכום כסף גדול כדי להוציא את התוכניות האלו אל הפועל. השנים חלפו ובקיץ 1914 פרצה המלחמה שנקראה תחילה "המלחמה הגדולה" ורק שנים אחר כך זכתה לשם מלחמת העולם הראשונה. מלחמה זו הביאה לקיצה של האימפריה האוסטרו-הונגרית שהתפרקה ולקץ שלטונה של שושלת בית הבסבורג אשר שלטה באוסטריה ובחלקים גדולים של אירופה כ-600 שנה. לאחר המלחמה קמה הרפובליקה האוסטרית הראשונה. וינה רק החלה להתאושש מטראומת המלחמה ותוכניות ההנצחה שנגנזו, שוב עלו על השולחן.
האמן שעליו הוטל להכין את פסלו של שטראוס היה אדמונד פון הלמר (Edmund von Hellmer). הלמר (1850-1935) שהיה אחד האמנים הידועים של אותה תקופה, יצר פסלים רבים ובין היתר גם את פסלה של הנסיכה סיסי בזלצבורג ואת המזרקה באוניברסיטת וינה. הוא היה גם בין מקימי הזצסיון הוינאי (Wiener Secession), התנועה שפרשה מארגון האמנים האוסטרי כמחאה על תמיכת הארגון באמנות השמרנית יותר. שותפיו לדרך היו גוסטב קלימט, אוטו וגנר ועוד רבים וטובים אחרים.

Creative Commons license
הלמר יצר את דמותו של שטראוס מברונזה מוזהבת: ציפוי הזהב היה חלק מהתפישה האסתטית של אמני הזסציון באותה תקופה. המלחין נראה כשהוא מנגן בכינור ומסביב לדמותו, מסגרת משיש עם תבליטים. הדמויות שעל התבליטים הן של הנארידות – נימפות הים מהמיתולוגיה היוונית אשר היו קשורות לא רק לים אלא למקורות מים בכלל. במספר מקורות מתוארות הנימפות כנשים יפות כשהן עטופות בגלימות משי לבנות, אותן ניתן לראות גם בתבליט. דמותן של הנארידות על האנדרטה לזכרו, היא כנראה רמז ליצירתו הידועה של שטראוס – הדנובה הכחולה.
הפסל המוזהב הוצב במקום של כבוד בפארק וכך כבר למעלה מ-100 שנים משמשת דמותו של שטראוס הבן כאתר עליה לרגל לתיירים הבאים לצלם ולהצטלם, ביום ובלילה.



Creative Commons license
בשנת 2016 הוצב עותק של פסלו של שטראוס בעיר שנחאי שבסין, על יד מגדל שנחאי, בסמוך לבניין ג'ין מאו והמרכז הפיננסי העולמי.

Creative Commons license
במקום שהיה ביתו של שטראוס, ברובע לאופולדשטאדט בוינה, מצוי כיום מוזיאון להנצחתו.
לסיום קצת מוסיקה
אנדרה ריאו הוא מוסיקאי הולנדי שקנה את תהילתו בכך שהוא מנגיש את המוסיקה הקלאסית לקהלים רבים אשר בדרך כלל אינם מתעניינים בז'אנר המוסיקלי הזה. למרות שיש לו מעריצים רבים, יש לו גם מבקרים רבים לא פחות, אך עם הצלחה כידוע, קשה להתווכח. הנה אנדרה ריאו מנגן את הדנובה הכחולה.