אחד המקומות היפים בבלגרד בירת סרביה הוא פארק קלימגדן. הפארק ממוקם על צוק בגובה של 125 מטר ממש מעל נקודת המפגש של שני הנהרות העוברים בעיר, נהר הדנובה ונהר הסאווה. נהר הסאווה מגיע מסלובניה וזורם דרך קרואטיה לאורך הגבול עם סרביה ובוסניה, ונהר הדנובה המגיע לבלגרד מהונגריה שבצפון.
מקור השם "קלימגדן" הוא בשפה הטורקית: זהו שילוב של שתי מילים "קייל" – מבצר ו"מגדן" – שדה קרב.
בליבו של הפארק נמצאת מצודת קלימגדן אשר הוקמה שם עקב מיקומו האיסטרטגי של הצוק עליו היא יושבת. הפעם הראשונה שהוקם במקום מחנה צבאי הייתה במאה השלישית לפני הספירה על ידי אחד השבטים הקלטיים. מאז שימשה המצודה את כל הכובשים הזרים ששלטו שם ובעיקר את הרומאים, הביזנטים, העותומאנים והאוסטרו-הונגרים.
הסרבים החלו לפתח את הפארק ולהשקיע בו רק לאחר נסיגת הכוחות העותומאניים ממדינתם בשנת 1867: ניטעו בו עצים, נפתחו שבילים והיום מהווה המקום מעין ריאה ירוקה של 53 דונם בליבה של העיר. בימי הקיץ תמיד נערכות בפארק הופעות ופעילויות ספורט והמקום תמיד מלא בדוכנים לממכר מזכרות ומגוון של מוצרים מקומיים לתיירים.
הפארק נמצא ממש בסוף המדרחוב של בלגרד (רחוב קנז מיכאילובה) כך שהביקור בו הוא המשך טבעי של הטיול הנפלא במדרחוב. במרחק של 5 דקות הליכה משם נמצאת הקתדרלה היפה של בלגרד שגם היא בהחלט שווה ביקור.
אם אתם מגיעים לפארק קלימגדן, אני מציע להיכנס למצודה מהשער הנקרא "שער איסטנבול".
מדוע נקרא כך השער? הסיבה פשוטה: אם נצא מהשער הזה ונלך כ-950 ק"מ לכוון דרום מזרח, נגיע לאיסטנבול… והשער אליו נגיע באיסטנבול, נקרא כמובן שער בלגרד…
אחד הדברים המאפיינים את שער איסטנבול הוא האבנים הלבנות מהן הוא בנוי. אלו הן אבני הגיר (ליים סטון בלע"ז) אותן ניתן למצוא בשפע בבלגרד והן אשר נתנו לעיר בלגרד את שמה: העיר הלבנה. כנראה שפעם הן היו לבנות יותר אך מסתבר ששיני הזמן נותנות את אותותיהן גם באבנים ולא רק בנו…
לאחר שנעבור את שער איסטנבול נראה תצוגה גדולה של כלי נשק מתקופת מלחמת העולם הראשונה. המקום משמש מעין מוזיאון צבאי פתוח.
בהמשך הסיור נגיע לנקודת התצפית היפה ביותר בעיר אותה כבר הזכרתי, נקודת החיבור של שני הנהרות. זה בדיוק המקום לשבת על שפת התהום (רק להיזהר לא ליפול בבקשה…), לקחת אוויר ולהסניף אל הנשמה את הנוף היפה.
בפארק קלימגדן מוצגים שני פסלים ידועים של מי שנחשב לאחד האמנים הגדולים של הבלקן, איוון מסטרוביץ (1962-1883). על מסטרוביץ, שבהחלט שווה פוסט נפרד ומפורט יותר, אמר אוגוסט רודן את המשפט הבא:
"Mestrovic is the greatest phenomenon among sculptors"
שני פסליו של מסטרוביץ' המוצבים בפארק הם פסל "ויקטור" ופסל "מריאן" או כמו שהוא נקרא בשמו הרשמי "פסל הכרת התודה לצרפת" (Monument of Gratitude to France).
זהו פסל "מריאן":
על מה מכירים הסרבים תודה לצרפתים?
כאן עלינו לחזור לשנים הקשות שעברו על סרביה במלחמת העולם הראשונה ולאחריה. הצרפתים לחמו במלחמה לצדם של הסרבים נגד האימפריה האוסטרו-הונגרית וחיילים צרפתים רבים נפלו בקרב על בלגרד בשנת 1915. הסרבים והצרפתים לחמו זה לצד זה גם בקרבות הקשים שנערכו בחזית סלוניקי. עם תום המלחמה התברר כי סרביה אבדה במלחמה כמעט רבע מאוכלוסייתה: מתוך אוכלוסייה של 4.6 מיליון לפני המלחמה, נהרגו ב-4 שנות המלחמה 1.1 מיליון. ילדים רבים נותרו יתומים לאחר ששני הוריהם נהרגו ואז הציעה ממשלת צרפת לקלוט חלק מהילדים, אצלה.
לאחר המלחמה החליטה עירית בלגרד, בתמיכתו ובאישורו של המלך פטר הראשון שאז כבר היה לא רק מלך סרביה אלא מלך יוגוסלביה, להקים אנדרטה שתביע את ההערכה שרוחשים הסרבים לצרפתים ותבטא את הידידות העמוקה בין שתי המדינות.
לצורך כך הוקמה ועדה בראשותו של ניקו מיליאניץ' (1892-1957) שהיה רופא וממקימי בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בלגרד. הוועדה בראשותו הצליחה לגייס כספים רבים בתוך זמן קצר והטילה את עיצוב האנדרטה על איוון מסטרוביץ.
מסטרוביץ' עיצב פסל בגובה של 4 מטרים: דמותה של מריאן הזועקת לעזרתה של סרביה.
מי היא מריאן?
בואו נחזור קצת אחורה אל ימי המהפכה הצרפתית. הימים הם ימי לואי ה-16 ומארי אנטואנט, ימי ה-"אם אין לחם שיאכלו עוגות". העם הצרפתי גווע ברעב והמלכה המנותקת מציעה להם לאכול בריוש. מתוך ייאוש כבד מהמונרכיה, נולדה מריאן. שמה הוא ככל הנראה הכלאה בין "מרי" ו"אן", שני שמות נפוצים בקרב פשוטות העם. המהפכנים בני המאה ה־18 ביקשו להתנער מהשלטון הגברי המדכא והמיושן, ובחרו בדמות נשית אלגורית (לעיתים קרובות – חשופת חזה) שהיא פרי דמיונם. דמות זו נבראה כדי לייצג את ערכיה החדשים של צרפת החופשית. המורדים בחרו באישה כאנטיתזה מרעננת וחדשנית לשלטון, בתקווה שתוביל אותם לעתיד חדש ברוח האמרה "חירות, שיוויון, אחווה". ובשפת המקור:
Liberté, égalité, fraternité!
למריאן אין שם משפחה אך יש לה עשרות פרצופים והיא מלווה את העם הצרפתי מסיום המהפכה המפורסמת ועד היום. הפרופיל שלה עדיין מוטבע על גבי בולים, מטבעות ואפילו מתנוסס על הלוגו הרשמי של הרפובליקה. עבור הצרפתים היא מסמלת את החירות והתבונה. מאז והמהפכה ועד היום, מקדם פסלה של מריאן את כל הבאים לבנייני הממשל ברפובליקה הצרפתית.
הלוגו של ממשלת צרפת מאז 1999
למרות שחלפו למעלה מ-200 שנה מאז נולדה דמותה של מריאן, היא עדיין נחשבת לאחת הנשים המשמעותיות ביותר בתרבות הצרפתית וכנראה תישאר צעירה לנצח.
אחד הציורים הידועים של מריאן הוא זה של הצייר אז'ן דלקרואה מסוף שנת 1830. מה שמעניין ואירוני הוא שהציור המפורסם הזה שרבים כל כך מזהים עם המהפכה הצרפתית, מתאר למעשה את מהפכת יולי 1830 בצרפת, מהפכה שהייתה מנוגדת לרוח המהפכה הצרפתית של 1789 ושהעלתה לשלטון בחזרה את המלך, לואי פיליפ מלך צרפת.
כמה וכמה ידועניות (סלבס בלע"ז) תרמו במשך השנים את תווי פניהן (היפות, יש לציין) לדמותה של מריאן: השחקניות בריג'ט ברדו (1969) וקתרין דנב (1985), הזמרת מיריי מאתיה (1978), הדוגמניות אינס דה לה פרסאנז' (1989), לטיסיה קסטה (2000) ומנחת הטלוויזיה אוולין תומא (2003).
הנה לטיסייה קסטה עם פסל מריאן שעוצב על פי דמותה:
לטיסיה קסטה נבחרה לתפקיד מריאן באמצעות משאל שנערך בקרב כל ראשי הערים בצרפת.
הנה בריג'יט ברדו כמריאן ותודו שתמיד טוב לראות תמונה שלה:
דמותה של מריאן מופיעה כאשר היא חובשת לראשה מצנפת אדומה אשר קצה משוך מעט קדימה. מצנפת זו נקראת "מצנפת פריגית" ומקור השם הוא במקום הנקרא "פריגיה" במערב טורקיה.
הנה כמה בולים צרפתים הנושאים את דמותה של מריאן:
דמותה של מריאן מופיעה ביצירות אמנות רבות ובין היתר גם על שער הניצחון בפריס.
בחזרה לפסל בבלגרד
הפסל הוצב על מעמד בגובה של 7 מטרים. בצד אחד של המעמד יש תבליט של שתי קבוצות החיילים שנועד לסמל את שיתוף הפעולה בין הסרבים לצרפתים בחזית סלוניקי ובצדו השני של המעמד נראית אמא המניקה את ילדיה, סמל לעזרה שנתנו הצרפתי לסרבים. האם היא כמובן צרפת והילדים מייצגים את סרביה.
בחזית מעמד הפסל, מופעה הכתובת A LA FRANCE (לצרפת) ומאחור מופיעה הכתובת: "אנחנו אוהבים את צרפת כפי שאהבה אותנו בשנים 1914-1918".
האנדרטה נחנכה ביום -11 בנובמבר 1930, יום השנה ה -12 לסיום מלחמת העולם הראשונה, בנוכחות המלך אלכסנדר הראשון, שרי הממשלה, משלחת של ממשלת צרפת, ותיקי המלחמה, מכובדים רבים שהוזמנו, עמותות, בתי ספר וקהל גדול של אנשים.
הצרפתים מצדם לא נותרו אדישים למחווה הזו מצד הסרבים וכאות הוקרה הם החליטו לקרוא לאחד הרחובות בפריס על שמו של המלך פטר הראשון ואנדרטאות לזכרו ולזכר בנו המלך אלכסנדר הראשון, הוקמו במספר מקומות בצרפת.
קצת Off Topic: בשנת 1932 נחנך הבנין החדש של שגרירות צרפת בבלגרד במרחק של כמה מאות מטרים מהפסל של מסטרוביץ'. השגרירות נמצאת עד היום באותו מקום.
אז אם אתם מגיעים לבלגרד, אל תחמיצו את הביקור בפארק קלימגדן, את פסלה של מריאן ואת פסלו של ויקטור.
הנה מסלול טיול רגלי מומלץ בבלגרד (אחד מיני רבים): מבנין התאטרון הלאומי בכיכר הרפובליקה, דרך מדרחוב קנז מכאילובה לפארק קלימגדן. אחרי היציאה מהפארק הולכים דרך בנין השגרירות הצרפתית לקתדרלת מיכאל הקדוש (קתדרלה אורתודוכסית) ומשם לבית הכנסת סוכת שלום. מבית הכנסת מומלץ לחזור למדרחוב, לשבת באחד מבתי הקפה או המסעדות ולצפות בנוף האנושי תוך כדי הורדת מפלס הבירה במקום.
לסיום קצת מוסיקה
דושקו גויקוביץ הוא חצוצרן ג'אז שעשה קריירה בינלאומית נהדרת. הוא נולד בבוסניה אך את השכלתו המוסיקלית רכש באקדמיה למוסיקה של אוניברסיטת בלגרד. כבר לא ילד גויקוביץ: הוא יליד 1931. הנה הוא מנגן מוסיקה מקדונית אותה עיבד לג'אז.
עריכה:
דושקו גויקוביץ' הלך לעולמו ביום 6.4.2023.
