
Creative Commons license
בפארק קלימגדן הנפלא אשר בליבה של בלגרד בירת סרביה, יש לא מעט אתרים אשר מאחוריהם סיפורים היסטוריים רבים. כזה הוא פסל מריאן המוצב בכניסה לפארק ופסלו של ויקטור הנמצא בעמדת תצפית נהדרת על נהרות הסאווה והדנובה.
ממש בסמוך לפסלו של ויקטור, נמצא שער מתכת המהווה את הכניסה אל הבאר הרומית. המקום לא כל כך מוכר לתיירים המגיעים לפארק וחבל שכך: מדובר באתר אפוף מיסתורין וכמו ויקטור ומריאן, גם על הבאר יש לא מעט סיפורים כולל תעלומות אשר חלקן נותר חסר פיתרון עד היום.
אך לפני הסיפורים על המקום, בואו נתחיל עם השם: למרות שהמקום נקרא "הבאר הרומית", לא מדובר בבאר והיא אינה רומית…
קצת היסטוריה…
מי חפר את הבאר הרומית?
בלגרד כידוע נשלטה במשך שנים ארוכות הן על ידי האימפריה העות'מאנית והן על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. במהלך ההיסטוריה העיר החליפה ידים כמה פעמים וזאת עקב המלחמות הרבות בין שתי האימפריות. בתחילת המאה ה-18, נשלטה בלגרד על ידי האוסטרו-הונגרים. בתקופת שלטונם של העות'מאנים נבנתה העיר בסגנון מזרחי ואילו השלטון החדש החל בפרוייקטים רבים של בניה על מנת להפוך אותה לעיר בעלת צביון אירופאי בסגנון הבארוק. זו התקופה בה החלו האוסטרים לחפור במקום את הבאר על מנת להבטיח אספקת מים לעיר במקרה של מצור עתידי. לאחר שכבר חפרו לעומק של 60 מטר, הם הגיעו לשכבת סלעים בלתי חדירה ועדין לא נמצאו שם מים. עקב כך, החליטו לעצור את עבודות החפירה. דווקא לאחר שהופסקו החפירות, החלו להופיע במקום מעט מים. לסיפור הזה יש סימוכין בארכיון המלחמה בוינה ועל פי המסמכים הנמצאים בארכיון, הופסקו העבודות במקום בשנת 1731.
אז מה בכל זאת הקשר הרומי? כנראה שהרומאים אשר שלטו בבלקן במאות הראשונות לספירה, הם אלו שהחלו לחפור והשאירו במקום בור עמוק שאותו האוסטרו הונגרים העמיקו עוד יותר, שיפצו והשלימו את עבודות הבינוי באתר. מה שברור הוא כי למרות המראה של המקום ושמו "הבאר הרומית", לא הצליחו להגיע שם אל מי תהום ולא היתה שם באר. אם כך מדוע המשיכו האוסטרים לקרוא למקום בשם זה? השם הזה אולי מבטא את תקוותם כי יום אחד המקום יתפקד כבאר והם יהפכו לאימפריה גדולה כמו האימפריה הרומית…
לאחר שהובהר כי המקום לא יוכל לשמש כבאר, הוזרמו אל הבור מים עיליים כדי שאלו יוכלו לשמש בעיתות חירום ומצוקה.
העובדה שמפלסי המים במקום עולים דווקא בתקופות יבשות כאשר מפלס המים בנהר הסאווה הסמוך יורד, היא עדיין בגדר תעלומה לקהילה המדעית. יתכן כי החופרים רצו לחפור מסדרון מבור הבאר עד לנהר הסאווה הסמוך, אך לא נמצא שם מסדרון כזה פרט לניסיון חפירה באורך של מטרים ספורים לכוון הנהר.

Creative Commons license
מבט אל הכניסה מתוך הבאר:

כך נראית הבאר כאשר את הבור מקיפות מדרגות ספירליות בהן יש לרדת בזהירות:

סיפורי אימה ומיתולוגיה
הרבה מאוד סיפורים נקשרו לבאר הרומית, חלקם סיפורי אימה.
בשנת 1494 כאשר נשלטה העיר על יד האוסטרים, עצרו השלטונות 37 איש אשר הואשמו בקשירת קשר ושיתוף פעולה עם העותומאנים כדי שאלו יכנסו לבלגרד ויכבשו אותה. כל ה-37 נידונו למוות. הם הושלכו לבור שהיה במקום ללא מזון ומים והושארו שם. לאחר שהתברר כי חלקם עדיין בחיים, זרקו פנימה האוסטרים סכינים כדי שיוכלו לחסל אחד את השני.
בשנת 1882, הוכתר בבלגרד המלך מילאן אוברנוביץ'. שתי נשים אשר ניסו להתנקש במלך במהלך הטקס נעצרו והוחזקו בבור הבאר. זמן קצר לאחר מכן, הן והשומר שאתן נמצאו ללא רוח חיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו לבאר שלושה צוללנים גרמנים על מנת לחקור אותה. הסיבה לכך היא שמועה שעשתה לה כנפיים כי בבאר הוטמן מאגר גדול של זהב שהיה שייך לממלכת יוגוסלביה. איש משלושת הצוללנים הגרמנים שירדו אל הבאר, לא שב ממנה.
בשנת 1954, בעל קנאי רצח את אשתו ועל פי הודאתו השליך את גופתה לבאר. כמובן ששוב נכנסה קבוצת צוללנים לבאר כדי לחפש את הגופה. הם לא מצאו דבר אך גופתה של האשה האומללה עלתה על פני השטח 10 ימים מאוחר יותר. עד היום לא ברור כיצד היא לא נמצאה בבור הבאר שרוחבו הוא בסך הכל 3.4 מטר. סיפור הרצח הזה שימש השראה לבמאי הסרבי דושאן מקבייב (Dušan Makavejev) ולסרטו Love Affair שיצא בשנת 1967.

באותה תקופה ביקר באתר במאי גדול נוסף: אלפרד היצ'קוק הגיע לבלגרד כדי לבחון את האפשרות לשלב את הבאר הרומית באחד מסרטיו.
במהלך שנות ה-60 שוב חקרה קבוצת צוללנים את הבאר הרומית. בין מספר רב של מטבעות וחפצים אחרים שנמצאו בתחתיתה, הם גילו גם כמה שלדים של בעלי חיים ושני שלדים אנושיים. אולי היו אלו שרידי הצוללנים הגרמנים.
על פי תושבי בלגרד, קשור המקום בו נמצאת הבאר הרומית גם לסיפורם של אורפיאוס ואורידיקה מהמיתולוגיה היוונית.
אורפיאוס שהיה בנו של אפולו, היה נגן מעולה ובנגינתו הוא הקסים את כולם ואף את החיות, העצים והסלעים. רעייתו האהובה של אורפיאוס – אורידיקה, הלכה לעולמה לאחר שנחש הכיש אותה. אורפיאוס שהיה מאוהב באשתו עד כלות, החליט לרדת אל השאול ולהחזיר אותה אליו. הוא ירד אל עולם המתים, פגש את האדס אל השאול ולאחר שהקסים גם אותו בנגינתו, החזיר לו האדס את אורידיקה.
יש בבלגרד הטוענים כי בדרכו של אורפיאוס אל השאול, הוא עבר דרך הבאר הרומית.
אך כמו לסיפורים אחרים הקשורים לבאר, גם לסיפור המיתולוגי אין סוף טוב. לפני שהחזיר לו את אורידיקה הציב האדס תנאי: נאסר על אורפיאוס להביט לאחור כדי לראותה עד שיצא כליל מן השאול. אורפיאוס לא הצליח לעמוד בתנאי זה, הפנה את ראשו לאחור בטרם עת ואורידיקה אהובתו אבדה לו לעד.

Creative Commons license
אז אם אתם מגיעים לפארק קלימגדן בבלגרד, אל תוותרו גם על ביקור בבאר הרומית, רק אנא הקפידו לרדת בזהירות ולשוב משם בשלום…
לסיום קצת מוסיקה
ריצ'י הייבנס (Richie Havens) היה זמר נפלא ואחד הקולות הבולטים של מוסיקת הפולק בארה"ב בשנות ה-60 וה-70. כל מי שצפה בסרט על פסטיבל וודסטוק לבטח זוכר את הופעתו שם. אחד משיריו האהובים עלי, הוא הבאר.
There is a well
Down by the hollow
Its waters deep
As they can be
Thousands come
And millions follow
All to see
What they could see
Now some see light
And some see violence
Some see might
And some see flow
But all see truth
Deep down in silence
As they pass the booth
Where the tickets go
I am the well
I am the well
I call to all
Who cannot hear me
I call to those
Who hear as well
And those I touch
When they come near me
And those who hurt
But cannot tell
I am the well
I am the well
I am the waters
Never ending
I am reflections
From the past
I am the stream
Never bending
Until you reach
The truth at last
The truth at last
The truth at last
I am the well
I am the well
I am the well