קינטארו – ילד הפלא היפני

שיתוף פוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
בובה יפנית בדמותו של קינטארו. התמונה מאתר Fae Magazine

אם תגיעו ליפן באביב צפויה לכם חגיגה כפולה ומכופלת ואפילו מרובעת. התקופה שבין 29.4  ל – 5.5  נקראת שבוע הזהב ונחשבת לחופשה הארוכה ביותר במהלך השנה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבשבוע זה נחגגים 4 חגים ומועדים שונים:

• 29.4 – יום הולדתו של הקיסר.
• 3.5 – יום החוקה.
• 4.5 – חג היום הירוק – חג שמבוסס על עקרונות דת השינטו ושבו מביעים הערכה והוקרה לטבע.
• 5.5 – יום הילדים, חג שבו המשפחות חוגגות את האושר וההצלחה של ילדיהן.

יום הילדים היפני הוכרז כיום חג לאומי בשנת 1948 ואחד מסמליו המרכזיים הוא קינטארו – ילד הזהב שנחשב לדמות נערצת ביפן. ביום זה מקובל לקשט את חלונות הראווה ואת חדרי הילדים בבובות של קינטארו, להתחפש לקינטארו כדי להידמות לו בכוחו, ובאומץ ליבו.

המשיכו לקרוא וגלו שהסיפור שלו אמנם משלב את סיפורם של הרקולס ופרסאוס מהמיתולוגיה היוונית, את הדמות התנכ"ית של שמשון הגיבור ומוגלי נער הג'ונגל אך הוא הכל חוץ מבנאלי.

מי הוא קינטארו?

לפי המיתולוגיה היפנית קינטארו הוא בנה של הנסיכה יגירי – בתו של אדם עשיר שברחה הרה מביתה עקב סכסוך משפחתי לאחר שבעלה החייל נהרג בקרב. את בנה קינטארו היא ילדה מתחת לסלע בהר אשיגארה ליד העיר האקונה בעודה מתחבאת.

החיים במחבוא היו קשים, למשל את המזון יגירי ליקטה ביערות הסמוכים ואת בנה היא רחצה במעיינות החמים שבאזור. למרות הקושי יגירי עשתה הכל כדי שבנה ימלא את שייעדה עבורו – להיות חייל  כדי לנקום את דמו של אביו.
לא ידוע אם כתוצאה מקשיי החיים או הודות ללחצים האמהיים, אך קינטארו גדל להיות לא רק אמיץ אלא גם בלתי מנוצח הודות לגרזן שנשא. מלבד הגרזן לבש קינטארו רק סינר שעליו כתובה המילה "זהב"- מה שהקנה לו את השם "ילד הזהב" וכוחות על-טבעיים.

אגב, גרסה מסוימת לאגדה טוענת שקינטארו אינו בנה של הנסיכה יגירי, אלא בעצם בנה של מכשפת היער שהרתה מרעם שנוצר ע"י הדרקון האדום. סימלו של הרעם הוא גרזן ולכן קינטארו נשא איתו גרזן לכל מקום, אפילו שבר באמצעותו את סלע הולדתו. הסלע המוכר ליפנים בשם "האבן של קינטארו" נמצא ליד העיר האקונה והעובדה שמדובר בסלע טבעי שנוצר רק בשנת 1931 היא רק עובדה שולית…

בכל מקרה, מכיון שביער שבו גדל לא היו ילדים בגילו, קינטארו התיידד עם החיות ולמד לדבר בשפתן. כל יום הוא וחבריו בני ארבע הרגליים היו יוצאים לטיול ביער, מתחרים בריצה, עורכים תחרויות סומו ומשחקים תופסת אבל תמיד קינטארו היה המנצח. למעשה, כל הניסיונות של החיות השונות לנצח אותו עלו בתוהו.

לפי אחת הגרסאות של אגדת קינטארו אמא שלו לא אהבה את המשחקים האלה. במקרה אחד היא אפילו קשרה אבן לרגליו כדי למנוע ממנו להיכנס ליער, אך מכיוון שלקינטארו היו יכולות על-טבעיות הוא פשוט גרר את האבן איתו ליער…
החיות האהובות על קינטארו מבין חיות היער היו האיילים, הקופים, הארנבים והדובים והוא נהג להראות את אומץ ליבו בדרכים שונות, למשל לרכב על גב הדב ולחבק איילים כדי להראות שאין לפחד מהקרניים שלהם.
הודות ליכולות העל-טבעיות קינטארו היה כאמור חזק באופן מעורר השתאות, למשל בגיל 8 הוא כבר עקר עצים, ריסק סלעים וניצח את הדובים בהיאבקות. הוא אמנם השתמש תמיד בגרזן שנשא איתו, אבל את רוב מעלליו הוא ביצע בהצלחה גם בידיים חשופות.

קינטארו נאבק עם הדב. ציור של יאסונובו גה במוזיאון לאמנות בבוסטון.

האגדה מספרת שיום אחד בעוד קינטארו וחבריו בעלי החיים שוטטו ביער הם הגיעו לנחל, אבל לא יכלו לחצות אותו לגדה הנגדית כי הגשר שהיה עליו נהרס בסערה. אך ילד זהב כמו קינטארו לא ייתן לבעיה זניחה מסוג זה לעצור אותו.
הוא עקר עצים, בנה מהם גשר והעביר את חבריו לצד השני בבטחה. מלאכה קשה זו לא התישה את קינטארו, ושכולם הגיעו למעבה יער הם ערכו כרגיל תחרות היאבקות ובה כרגיל ניצח קינטארו.

כורת עצים שראה את המתרחש התרשם מהיכולות, אך החליט לעקוב אחריו לביתו כדי לברר את העניין באופן אישי. כשהגיע אותו כורת עצים לבית הוא התוודה בפני יגירי, אמו של קינטארו שהוא אינו אלא סמוראי בשירות השוגון שמחפש ילדים חזקים במטרה אחת – כדי שיהיו חיילים של הסמוראי לתועלת העם.

הסמוראי הציע לקינטארו לחזור איתו לקיוטו  הבירה כדי ללמוד שם אמנויות לחימה – הצעה שבה תמכה אימו של קינטארו בהתרגשות רבה. היא כאמור רצתה תמיד שבנה יהיה חייל ואולי אפילו סמוראי במטרה אחת – כדי לנקום את דמו של אביו.
עם זאת, היא חששה מהתנהגותו הפרועה אבל קינטארו הרגיע אותה והבטיח לבנות לה בית לכשיהפוך לאביר. וכמובן שבבית הספר לאמנויות לחימה בקיוטו קינטארו התבלט מעל כולם בשל כוחו העז – עובדה שגרמה למינויו המיידי למשרה המכובדת של שומר הראש הראשי של הסמוראי.

באחד הימים הגיעה לאוזני הסמוראי ידיעה על מפלצת אוכלת אדם שמפחידה אנשים. הוא כמובן שלח את קינטארו, הטוב שבלוחמיו כדי לחסל את המפלצת והוא עשה זאת בהצלחה –ערף את ראש המפלצת בחרב והביא אותו לבית הסמוראי כדי להוכיח את ביצוע המשימה.

 

קינטארו נאבק בקרפיון ענק. ציור של קוניושי משנת 1835.

לסיפור מאבקו של קינטארו במפלצת יש ביטוי נרחב באמנות היפנית ואמנים רבים ציירו את סצנת המאבק ונצחונו של קינטארו.

ואם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר אתם לא טועים: הוא מזכיר מאוד את הסיפור מהמיתולוגיה היוונית על פרסאוס והמדוזה, את הסיפור הנוצרי המיתולוגי על גיאורגיוס (סיינט ג'ורג') והמפלצת וסיפורים ממיתולוגיות עממיות נוספות. מי מהסיפורים נכון ומי מהם היה הראשון? אין זה משנה מכיון שהסיפור של קינטארו אינו מסתיים כאן.
חיסול המפלצת הפך את קינטארו לגיבור הלאומי של יפן והוא התמנה לאביר ע"י הסמוראי. הוא כמובן קיים את הבטחתו לאימו, בנה לה בית בקיוטו ודאג לכל מחסורה עד יום מותה.

קינטארו הוא דמות פופולרית כיום ביפן והוא מופיע במגוון סדרות קומיקס (מנגה) ואנימציה (אניגמה) יפניות, משחקי מחשב ובפסלים. יש גם ממתק מסורתי שנקרא קינטארו ומה שמאפיין אותו הוא כי גם לאחר שנחתוך אותו, תמיד ניתן יהיה לראות עליו את פניו של קינטארו. ילד פלא, כבר אמרנו…

סדרת אנימציה המספרת את סיפורו של קינטארו נחשבת לאחת סדרות הטלוויזיה המוצלחות ביפן – היא שודרה ברציפות במשך 15 שנה ברשת TBS היפנית בין השנים 1979-1994.

קינטארו הוא דמות פופולרית גם בהצגות התאטרון היפני בסגנון הנו והקבוקי, אך למרות שמדובר באגדה היא כנראה מבוססת על דמותו של אדם אמיתי –  סאקאטה קינטוקי שהתגורר באיזור במאה ה-10 ונודע בתור לוחם עז נפש.

לסיום קצת מוסיקה: בשנת 1947 כתב Eden Ahbez את מילות השיר "Natuer Boy". השיר זכה במהלך השנים שחלפו מאז לביצועים רבים אך יותר מכל הוא עדיין מזוהה עם נתנאל אדאמס קולז המוכר לכולנו בשם הבמה שלו: נט "קינג" קול.

There was a boy
A very strange enchanted boy
They say he wandered very far, very far
Over land and sea
A little shy and sad of eye
But very wise was he

And then one day
A magic day he passed my way
And while we spoke of many things
Fools and kings
This he said to me
"The greatest thing you'll ever learn
Is just to love and be loved in return"

הרשמה לרשימת דיוור

פוסטים אחרונים

דיוק אלינגטון פינת טיטו פואנטה

דיוק אלינגטון נחשב לאחד מגדולי המוסיקאים של המאה ה-20. במהלך הקריירה הארוכה שלו הוא כתב מאות רבות של יצירות בסגנונות שונים: שירים, קטעי ג'אז קאמריים ותזמורתיים, מוזיקה דתית ועוד. שנים ארוכות הוא הוביל את התזמורת שלו אך הופיע והקליט גם בהרכבים קטנים יותר. הנשיא ריצ'ארד ניקסון העניק לו בשנת 1969 את מדליית החירות הנשיאותית ובשנת

קרא עוד »

שידוכים, מוסיקה וריקודים בפארק העם בצ'נגדו – סצ'ואן

סצ'ואן הוא חבל ארץ בדרום מערב סין ואני תוהה על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה סצ'ואן? על דובי הפנדה? על האוכל החריף המאפיין את המטבח הסצ'ואני? אולי על שן טה הזונה שהיא הנפש הטובה במחזה הידוע של ברכט? לא משנה על מה אתם חושבים, סצ'ואן הוא בכל מקרה חבל ארץ נפלא ומה שמאפיין

קרא עוד »

כיכר באן ילצ'יץ' בזאגרב

זאגרב בירתה של הרפובליקה של קרואטיה, היא עיר עתיקה, מרכז-אירופאית מובהקת בצביונה הטומנת בחובה מעל ל-900 שנות היסטוריה. כיום ידועה העיר בעולם במורשתה ההיסטורית אותה היא מטפחת בקפידה באירועי העסקים והספורט החשובים שהיא מקיימת ומארחת אך מעל לכל – בהכנסת האורחים הנהדרת שמפגינים תושביה כלפי התיירים המגיעים לעיר. אולם לא תמיד הייתה העיר כזו. סמלה המוכר של העיר

קרא עוד »

גלן פינאן – אנדרטת ההיילנדר והרכבת של הארי פוטר

גלן פינאן הוא עוד אחד מהמקומות החשובים בהיסטוריה הסקוטית או אם להיות יותר מדויקים, ההיסטוריה העקובה מדם של היחסים בין הסקוטים לשכניהם מדרום – האנגלים. בואו נחפור קצת בנבכי ההיסטוריה הסקוטית וניגע קצת בגיאוגרפיה ובפסולוגיה (תורת הפסלים – המצאה שלי 🙂 ) של המקום. מומלץ להמשיך לקרוא תוך כדי לגימת ויסקי סקוטי… היכן נמצא גלן

קרא עוד »

טירת אורקהארט בסקוטלנד

חמת חלילים, פאבים, האגיס (לא, לא הטיטולים: המאכל), מזקקות וויסקי, גברים בקילט (חצאיות משובצות), מזג אוויר הפכפך וטירות, המון טירות, אמנם נחשבים לסממנים הלאומיים הרשמיים פחות או יותר של סקוטלנד, אך המפלצת מלוך נס (או "נסי", כפי שהיא מכונה בפי מעריציה) מזוהה עם סקוטלנד לא פחות משאר הסמלים שהזכרתי. כך שאם מבקרים בסקוטלנד, באופן טבעי חובה

קרא עוד »

פסל פרשרן בליובליאנה

ליובליאנה בירתה של סלובניה היא אחת מערי הבירה הקטנות ביותר באירופה. כמו בהרבה ערים קטנות אחרות, גם בליובליאנה יש קסם מיוחד ובהחלט ניתן לומר כי זו עיר עם נשמה. ניתן לחוש זאת בקלות אם נטייל בין בתי הקפה והגלריות הרבות בסמטאות העיר העתיקה, בשוק שליד גשר הדרקונים, למרגלות הטירה ולאורך נהר הלובליאניצה החוצה אותה. כל אלו בתוספת סגנון

קרא עוד »