נחשים, אמבייה, סגולות מרפא וסיפורים אחרים

בשנה האחרונה היה עולם הרפואה הרבה מאוד בחדשות וזאת מסיבות מובנות. לא היתה מהדורת חדשות בה לא דובר על הקורונה וזו הזדמנות טובה לכתוב משהו על סמלי עולם הרפואה.

בתרבויות שונות קשורים הסמלים והסימנים של עולם זה אל סיפורי המיתולוגיה ובעולם המערבי, כמובן אל המיתולוגיה היוונית. רופאים צעירים המסיימים את לימודיהם ומוסמכים כרופאים, נוהגים לומר את שבועת הרופא. במהלך השנים עברה שבועה זו הרבה ניסוחים ושינויים שונים אשר התאימו אותה לרוח הזמן והתקופה, אך השבועה הבסיסית מיוחסת להיפוקרטס היווני, אשר למרות שנולד במאה ה-4 לפני הספירה, רבים רואים בו את אבי הרפואה המערבית.
"אני נשבע בשם אפולו המרפא, בשם אסקלפיוס, היגיאה ופנקיאה וכל האלים והאלות עדי, כי אקיים את השבועה הזאת כדלהלן כמיטב שיפוטי ויכולתי…"

היפוקרטס מתחיל את השבועה באזכור שמם של אלי הרפואה במיתולוגיה ובראש וראשונה את אפולו שהרפואה היתה אחד מתחומי אחריותו.

החיה אשר כנראה מזוהה יותר מכל עם עולם הרפואה היא לבטח הנחש. ייתכן שהדבר נובע בשל הארס שלו שיכול לשמש כסוג של סם מרפא, אך סביר יותר שהסיבה מיוחסת למסתורי הנחשים במצרים הקדומה, כאשר משה והחרטומים הפכו בלהטיהם את מטותיהם לנחשים.

במיתולוגיה היוונית מופיע אל הרפואה אסקלפיוס (Aesculapius) עם מטה ביד ימינו, כשנחש עבה מתפתל סביבו. מטה אסקלפיוס מסמל את משלח היד הרפואי והוא משולב גם בסמלו של ארגון הבריאות העולמי. בצה"ל, זהו סמלו של חיל הרפואה.

סמל נוסף פרט למטה אסקלפיוס, הוא הקדוקאוס (Caduceus) או כפי שהוא מוכר יותר, מטה הרמס. את הקדוקאוס קיבל הרמס מאפולו לאחר שהמציא נבל משריון צב בהיותו בן יום אחד בלבד, דבר שאף זיכה אותו ואת אמו במעמד של אלים. במיתולוגיה מסופר שבהיותו בארקדיה, השליך הרמס את המטה הפלאי בין שני נחשים שנאבקו זה בזה – שניהם נכרכו סביבו וכך קיבל המטה את צורתו. הכנפיים נוספו לסמל רק בשנת 250 לפנה"ס לערך, ונתנו לו את צורתו המוכרת כיום.
מטהו של הרמס מסמל שלום ואחווה. הרמס – שבין השאר היה אל הסוחרים ובעלי המלאכה – התגלגל לדמותו של האל הרומי מרקורי ששמו נקשר החל מהמאה השלישית לספירה לכשפים, אלכימיה ואסטרונומיה, וגם הוא כהרמס נשא את הקדוקאוס. עם השנים נקשרה משמעותו של הסמל במסחר יותר מאשר ברפואה. אז מה בכל זאת הקשר של מטה הרמס לרפואה?
בימי הביניים אימצו האלכימאים את המטה לסמלם ושנים אחר כך, נקשרה האלכימיה לרפואה במספר תחומים, דבר שהוליד שימוש במטה הרמס כסמל רפואי. בתחילת המאה ה-20 בחרה מחלקת הרפואה של צבא ארצות הברית במטה הרמס כסמלה.

הנחש נקשר לעולם הרפואה לא רק במיתולוגיה היוונית, אלא גם בסיפורי התנ"ך. פרט לסיפור אדם וחווה מופיע הנחש גם בספר במדבר בסיפור על "נחש הנחושת": העם עושה את דרכו ממצרים לארץ המובטחת, אך רבות הטענות כלפי משה המוביל את העם: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?" תגובתו של אלוהים קשה והוא שולח בעם "נחשים ושרפים" המפילים בהם חללים רבים. משה מצטווה "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס; וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ – וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי". שרף הכוונה נחש: הנחש נקרא שרף בשל האמונה שרווחה כי ארס הנחש שורף את הגוף מבפנים. ואכן כל מי שהוכש על ידי נחש והסתכל על נחש הנחושת, נרפא.

לא רק נחשים

בחודש אפריל 2020 כאשר החלה מחלת הקורונה להתפשט ביפן, פרסם משרד הבריאות היפני את הפוסטר הזה:

הדמות המופיעה בתמונה נקראת אמבייה (Amabie) והיא נראית כהכלאה של כמה יצורים: יש לה שיער ארוך, מקור של ציפור, קשקשים של דג ו-3 רגליים. האמבייה הוא רק דמות אחת מדמויות רבות הנקראת בשם כולל "יוקאי" (Yokai) והן חלק מהפולקלור היפני.

סיפורי פולקלור ואגדות למינהן הם כמובן חלק בלתי נפרד מתרבות של עם. אצל היפנים עשירים סיפורים אלו בדמויות כמו מפלצות, שדים ויצורים מוזרים. דמויות היוקאי יכולות להיות מפחידות, מאולפות, חזקות, חלשות, רעות ואף טובות.
סיפורי הפולקלור מבוססים על אגדות עתיקות ומשלים שמקורם אינו ידוע והם מסופרים מפה לאוזן בגרסאות שונות. חלק מסיפורים אלו נכתבו על ידי סופרים ואמנים כבר לפני מאות שנים וחלקם נכתבו בעידן המודרני. חלק מיצורי היוקאי מוכרים לכל אחד ביפן וחלקם נדירים ורק מעטים מכירים אותם. האמבייה הוא אחד מאלו המוכרים לכולם.

על פי הפולקלור היפני, סיפורו של האמבייה נולד במאה ה-19 בשנת 1846. מי שפגש אותו לראשונה היה פקיד עירייה שטייל על החוף הים ואז האמבייה נגלה לפניו, הציג את עצמו וסיפר לו שהוא חי בים. עוד הוסיף האמבייה כי במקרה של מחלות ומגיפות, יש להראות את תמונתו לחולים ותהיה זו סגולה לריפוי. מזכיר קצת את סיפור נחש הנחושת.

סיפורו של האמבייה החל להתפשט ביפן ואמנים רבים החלו לצייר אותו. נראה כי בעידן הקורונה זכה האמבייה לתחייה מחודשת והוא החל לככב בציורי המנגה וסרטי האנימה שכל כך חביבים על היפנים. בקונדיטוריות החלו למכור עוגיות בדמותו. הנה כמה ציורים של האמבייה:

בחלק מהמסעדות והמזנונים אשר מוכרים בהן את קופסאות המזון המוכנות – בנטו, החלו לעצב אותן בצורת דמותו של האמבייה:

בחודש פברואר 2021 החלה שנה חדשה, שנת השור. על כרטיסי הברכה שהופצו ביפן לכבוד השנה החדשה, כיכב כמובן האמבייה. בחלק מהכרטיסי הברכה הוא הופיע לצידו של השור אך היו גם כרטיסי ברכה רבים בהם ויתרו כליל על דמותו של השור לטובת האמבייה והמסר ברור: העיקר הבריאות כמובן.

אוסיף בהערת אגב כי האמבייה אינו היצור היחיד בעל 3 רגליים בפולקלור היפני. על פי סיפורי הפולקלור, יש גם עורב עם 3 רגליים והוא זה אשר נשלח מגן עדן להדריך את הקיסר הראשון ג'ימו (Jimmu) בדרכו אל מחוז קומאנו, מקום מושבו הראשון.

לפקדיו הרן

כל סיפורי היוקאי היפניים הגיעו אל המערב כמובן רק לאחר פתיחת שעריה של יפן, במחצית השניה של המאה ה-19. האיש שקיבץ את הסיפורים האלו, העלה אותם על הכתב וכך חשף אותם למערב היה אדם בשם לפקדיו הרן (Lafcadio Hearn). סיפור חייו של לפקדיו הרן (1850-1904) הוא סיפור חיים מרתק המתחיל באי היווני לפקדיה (מכאן שמו), ממשיך באירלנד ועובר משם לארה"ב: תחילה חי לפקדיו הרן בסינסנטי (אוהיו) ואחר כך בניו אורלינס (לואיזיאנה). בשנת 1890 הגיע הרן ליפן בשליחות העיתון בו עבד ונשאר שם עד יומו האחרון. לפקדיו הרן התאהב בנופיה של יפן, באנשיה ונשותיה של המדינה (הוא נישא ליפנית) ובתרבות היפנית. להרן היתה אובססיה לסיפורים והוא החל לאסוף אותם ולהעלותם על הכתב.

הנה כמה מספריו של לפקדיו הרן בנושא סיפורי היוקאי:

ז'אנר היוקאי לא היה היחיד שאותו אסף הרן. בפולקלור היפני יש ז'אנר נוסף של סיפורים הנקראים קוואיידן (Kwaidan): אלו הם סיפורים על מקרים מפחידים ומוזרים. גם את אלו קיבץ לפקדיו הרן, העלה אותם על הכתב והוציאם לאור.

ב-14 השנים בהן חי לפקדיו הרן ביפן, הוא הוציא לאור 14 ספרים, הספק מכובד ביותר. בעיר מגוריו של הרן ביפן, מאטסואה (Matsue) יש היום מוזיאון על שמו וכן באי היווני לפקדיה בו נולד.

לסיום קצת מוסיקה

בואו נחזור עתה אל האמבייה. בודאי תסכימו איתי כי קצת הומור תמיד יכול לעזור בימים קשים ולמרות השיבוש בשמו של האמבייה, הפארודיה הזו עדין חביבה.

בריאות לכולנו!