אנדרטת הנשים בוושינגטון

שיתוף פוסט

אנדרטת הנשים
אנדרטת הנשים
Creative Commons license

בכל שנה ביום 11 בנובמבר, מציינים בארה"ב את "יום הווטרנים" (Veterans Day): זהו יום בו מעלה ארה"ב על נס את תרומתם למדינה של כל אלו ששירתו בצבא. בניגוד ליום הזיכרון המצוין בחודש מאי ובו נותנים את הכבוד הראוי לחללי המלחמות השונות, ביום הווטרנים מוקירים בעיקר את החיילים המשוחררים החיים. תאריך ה-11 בנובמבר נבחר מכיוון שביום זה בשנת 1918, הסתיימה "המלחמה הגדולה" ששנים אחר כך זכתה לשם "מלחמת העולם הראשונה".

ביום הווטרנים בשנת 1993, נאספו בוושינגטון הבירה למעלה מ-25,000 איש: הם באו לטקס חנוכת האנדרטה לכבודן של 265,000 הנשים אשר שירתו בצבא ארה"ב בתקופת מלחמת וייטנאם, מהן למעלה מ-11,000 בוייטנאם עצמה. הנואם המרכזי בטקס היה סגן הנשיא באותה עת אל גור, שהוא בעצמו בוגר מלחמת וייטנאם. בנאומו שיבח אל גור את אומץ ליבן, את מסירותן ואת ההקרבה של הנשים אשר שרתו באותה מלחמה. אל גור לא שכח גם להזכיר את המאבקים שהיו מנת חלקן עם שובן הביתה ואת הקשיים איתם נאלצו להתמודד, כמו חוסר ההכרה של החברה בתרומתן. גור חזר על מחויבותה של המדינה לכבד את כל מי ששרת בצבא והבטיח כי תרומתן של הנשים במלחמה, לא תישכח לעולם.

רקע

כאשר שבו חיילי מלחמת העולם השנייה לביתם בארה"ב, הם התקבלו בכבוד רב על ידי תזמורות כלי נשיפה ובמצעדים, גם אם היו אלו חיילים שלא שמעו קול ירי של כדור בודד. לא זה היה המצב עם שובם של החיילים מוייטנאם. ככל שחלפו השנים במהלך המלחמה, הבין הציבור האמריקאי את חוסר התוחלת שבמלחמה זו, דבר שהביא לפריחתה של תנועת המחאה. חיילים רבים ששבו לביתם התקבלו בעוינות ובבוז על ידי החברה אשר ערכיה השתנו עם השנים: בעייני חלקים גדולים בציבור, מי ששירת בוייטנאם נחשב לרוצח תינוקות ולאידיוט על כך שבחר לשרת את המדינה במלחמה המיותרת הזו.
למעלה מ-2 מיליון חיילים אמריקאים שירתו בוייטנאם בשנים בהן התנהלה שם המלחמה, מתוכם כאמור למעלה מ-11,000 נשים. הנשים ששבו מוייטנאם, היו צריכות להתמודד עם שורה של אתגרים נוספים מעבר לאלו של הגברים.
מכיוון שההתמקדות הציבורית במלחמת וייטנאם התרכזה לרוב בחיילים הקרביים הגברים, הרי שחלקים גדולים בציבור האמריקאי כלל לא האמינו כי גם נשים שרתו מעבר לים וכמובן שהן לא זכו להכרה כלשהי על תרומתן.
נשים ששירתו כאחיות, היו עדות לסבל ולמוות לא רק של החיילים האמריקאים, אלא גם לסבלם של הכפריים המקומיים ששילמו את המחיר הנורא של המלחמה. הן טיפלו בחיילים הפצועים קשה ולעתים קרובות עבדו שעות ארוכות תחת לחץ עצום, פיזי ומנטלי כאחד. רבים מוותיקי וייטנאם חוו מצוקה פסיכולוגית קשה, אך בעיות בריאות הנפש באותה עת לא היו מובנות דיין והוגדרו בצורה מעורפלת כ"קשיי הסתגלות" ומונחים דומים אחרים. המונח PTSD שמשמעותו היא "הפרעת דחק פוסט טראומטית" (Post Trauma Stress Disorder) לא היה עדיין קיים. הטיפול בבעיות אלו תפס תאוצה רק בתחילת שנות ה-80, מספר שנים לאחר תום המלחמה.
נשים רבות ששרתו בוייטנאים נפגעו מהשימוש שעשו האמריקאים באייג'נט אוראנג', אותו חומר כימי בו ריסס הצבא את האזורים הכפריים כדי לגרום לנשירת העלים בתקווה כי הליך זה ימנע מאנשי הוייטקונג להסתתר ביערות. חומר זה גרם לרבים מאלו שנחשפו אליו לחלות בסרטן, לבעיות פוריות אצל נשים רבות ולהפלות אצל נשים שהרו.
חיילות משוחררות רבות ספרו כי הן הואשמו בכך שהו בוייטנאם מסיבות לא הולמות, מה שהוסיף לפגיעה הרגשית הקשה. הארגונים של החיילים המשוחררים אשר אמורים היו לטפל ולסייע בבעיות השונות שנובעות מהשרות בוייטנאם, נשלטו על ידי גברים, התעלמו לחלוטין משירותן של הנשים וסרבו לקבלן ולטפל בבעיותיהן של הנשים המשוחררות.

הכרה והנצחה

בשנת 1979 הגה בחור צעיר בשם יאן סקורגס (Jan Scruggs), חייל משוחרר ומעוטר ממלחמת וייטנאם, את רעיון הקמת האנדרטה לזכרם של הנופלים. על הקמת האנדרטה הוחלט בשנת 1981 ולועדה שהוקמה לשם כך הוגשו כ-1400 הצעות שונות לעיצוב האתר. ההצעה שנבחרה היתה של בחורה צעירה בת 21 בשם מאיה לין (Maya Lin). האנדרטה שהוצבה בוושינגטון בסמוך לאנדרטת הזיכרון לנשיא לינקולן, הושלמה ונחנכה ביום 13 בנובמבר 1982 בנוכחות קהל של אלפים רבים ובהם כמובן בוגרי אותה מלחמה נוראית. טקס זה סימל במידה רבה את ההכרה של האומה בשירותם ובהקרבתם של ותיקי מלחמת וייטנאם.

יאן קרוגס על יד האנדרטה
Dane A. Penland (Smithsonian Institution)

על האנדרטה רשומים שמותיהם של למעלה מ-58,000 חללי המלחמה כולל 8 נשים.

אנדרטת הנשים

דיאן קרלסון אוונס (Diane Carlson Evans) היא אחות לשעבר בצבא ארצות אשר שרתה כמובן בוייטנאם. את שירותה היא עשתה בבית חולים שדה מס' 71 באחד מאזורי הקרבות הקשים על יד הגבול עם קמבודיה. אוונס נכחה בטקס חנוכת האנדרטה בוושינגטון בשנת 1982 אך החליטה כי אין בכך די. היא הקימה את פרוייקט הזיכרון לנשים בוייטנאם (Vietnam Women's Memorial Project) וזאת כדי לתת לנשים את הכבוד הייחודי הראוי להן.

דיאן קרלסון אוונס
דיאן קרלסון אוונס בזמן שרותה
Creative Commons license

במשך 9 שנים פעלה אוונס ללא לאות למען הקמת אנדרטת הנשים. איתה פעלו אלפי מתנדבים ברחבי ארה"ב שמטרתם היתה לגייס כסף ותמיכה ברעיון. ארגוני החיילים המשוחררים וכן ארגוני הנכים, התגייסו גם הם למטרה. במשך שנים אלו הופיעה דיאן קרלסון אוונס בפני 3 ועדות פדרליות שונות ופעלה בקרב נבחרי הציבור כדי שהקונגרס יעביר שתי הצעות חוק כדי לקבל את האישור להקמת האנדרטה.
לאחר קבלת האישור ובחינת ההצעות השונות שהוגשו, נבחרה הצעתה של הפסלת גלנה גודקאר (Glenna Goodacre). באנדרטה (תמונת הנושא בפוסט) המתנשאת לגובה של 2 מטרים מוצגות 4 דמויות: 3 מהן של נשים כאשר אחת מהן היא אחות המטפלת בחייל פצוע (הדמות הרביעית באנדרטה). אישה אחרת מפנה את מבטה לשמים ואולי יש בכך הבעת תחינה או תקווה לעזרה. הדמות השלישית כורעת ואוחזת בקסדה ובתיק רפואי. האנדרטה על מכלול הדמויות שבה, מייצגת את תפקידי התמיכה הרבים שנטלו על עצמם נשים במהלך המלחמה, מתמיכה רפאית, לוגיסטית ועד תקשורת.

מבט נוסף על האנדרטה
מבט נוסף על האנדרטה
Creative Commons license

עותק מוקטן של האנדרטה נמצא בניו מקסיקו בדרום ארה"ב, המדינה בה התגוררה גלנה גודקאר כמעט מחצית מחייה.

סיפורן של הנשים בספרות

מלחמת וייטנאם נחשבת לטראומה הלאומית הגדולה ביותר שחוותה ארה"ב, אחרי מלחמת האזרחים. מכיוון שכך, אך טבעי הוא שגם נושא זה של תרומתן של הנשים (כמו נושאים רבים אחרים כמובן), יבוא לידי ביטוי בתרבות האמריקאית.
הספר הראשון שיצא על הנושא הכאוב הזה, הוא ספרה של לינדה ואן דה וואנטר (Lynda Van Devanter) שראה אור בשנת 1983: "הביתה בטרם בוקר". לינדה ואן דה וואנטר גדלה בבית שבו הדגישו ההורים את המחויבות של כל אדם לתרום לחברה ולמדינה, ברוח הדברים שאמר הנשיא קנדי: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות עבורך, אלא מה אתה יכול לעשות עבור המדינה." לינדה ראתה את עצמה כחלק מדור שנבחר לשנות את העולם ולאחר סיום בית הספר לאחיות היא מחליטה להתגייס לצבא. ביוני 1969 היא מגיעה לויטנאם ומוצבת בבית חולים שדה מס' 71 על גבול קמבודיה (המקום בו שרתה גם דיאן קרלסון אוונס), אחד מאזורי הקרבות הקשים באותה תקופה. בחלקו הראשון של הספר חולקת איתנו המחברת את חוויותיה הקשות מאותו בית חולים:
"שום אזהרה לא יכלה להכין אותי למספר העצום של גופות צעירות מרוטשות שהליקופטרים המשיכו להביא ל-71. רצפת חדר המיון הייתה כמעט מכוסה בדם. עשרות פצועי היו דחוסים היטב במיון ובקושי היה מספיק מקום לאנשי רפואה לנוע ביניהם. והמסוקים עדיין הביאו עוד ועוד".

לינדה ואן דוואנטר מספרת על הקשיים הפיזיים והנפשיים איתם היו צריכים אנשי בית החולים להתמודד באותם ימים, על דרכי ההתמודדות עם קשיים אלו ועל התהליך האישי שעברו היא ורבים אחרים, תהליך בו הבינו את האיוולת שבמלחמה המיותרת הזו. בהמשך מספרת לנו ואן דוואנטר על קשיי ההתאקלמות בחזרה במולדת אותה יצאה לשרת.
בשנת 2002 כשהיא בת 55 הלכה לינדה ואן דוואנטר לעולמה לאחר מחלה ארוכה שנגרמה מחשיפתה לאותו חומר הדברה קטלני בו עשה שימוש הצבא האמריקאי בוייטנאם.

מימין: לינדה ואן דוואנטר בזמן השרות
Creative Commons license

41 שנים מאוחר יותר, בשנת 2024 יצא ספרה של הסופרת כריסטין האנה (Kristin Hannah): "הנשים". בניגוד לספרה של ואן דוונטר העוסק בזיכרונותיה האישיים, ספרה של כריסטין האנה הוא רומן היסטורי. גיבורת הסיפור היא בחורה אמריקאית צעירה בשם פרנסס מקגראת' מדרום קליפורניה, היוצאת לשרת בוייטנאם כאחות לאחר שאחיה נפל שם בקרבות. האנה מתארת נפלא את מה שעובר עליה כאחות חדר ניתוח בתוך הכאוס הנורא של וייטנאם בסוף שנות ה-60, כמובן את הקשיים אך גם את החברות האיתנה והאחווה בין צוות האחיות המשרתות שם, חברות ואחווה שבלעדיהן היה כנראה בלתי אפשרי לשרוד בגיהינום של וייטנאם. חלק נכבד גם בספר הזה תופסת ההתמודדות שלאחר השיבה הביתה.

לסיום כמובן מוסיקה

פיט סיגר (Pete Seeger) כתב את שירו "הביאו אותם הביתה" בשנת 1966. הוא נטל חלק בעצרות מחאה רבות נגד המלחמה ושירו מהווה עד היום דוגמה מובהקת לכוחה של המוזיקה לאחד אנשים סביב מטרה חשובה וליכולת לגשר על פערים פוליטיים באמצעות רצון משותף לשלום. כך כתב סיגר:

If you love your Uncle Sam
Bring them home, bring them home
Support our boys in Vietnam
Bring them home, bring them home

It'll make our generals sad, I know
Bring them home, bring them home
They want to tangle with the foe
Bring them home, bring them home

They want to test their weaponry
Bring them home, bring them home
But here is their big fallacy
Bring them home, bring them home

I may be right, I may be wrong
Bring them home, bring them home
But I got a right to sing this song
Bring them home, bring them home

There's one thing I must confess
Bring them home, bring them home
I'm not really a pacifist
Bring them home, bring them home

If an army invaded this land of mine
Bring them home, bring them home
You'd find me out on the firing line
Bring them home, bring them home

הנה פיט סיגר קורא להחזיר את כולם הביתה.

הרשמה לרשימת דיוור

פוסטים אחרונים

אנדרטת הנשים בוושינגטון

אנדרטת הנשים בוושינגטון

בכל שנה ביום 11 בנובמבר, מציינים בארה"ב את "יום הווטרנים" (Veterans Day): זהו יום בו מעלה ארה"ב על נס את…
אנדרטת הזיכרון באינטרמורוס - מנילה

אנדרטת הזיכרון באינטרמורוס - מנילה

אזור אינטרמורוס (Intramuros) הוא החלק העתיק ביותר במנילה בירת הפיליפינים. ניתן לומר כי עד תחילת המאה ה-20, מנילה הייתה אינטרמורוס.…
סונטת קרויצר – היצירה שגרמה לרצח ספרותי

סונטת קרויצר – היצירה שגרמה לרצח ספרותי

סונטת קרויצר של בטהובן נחשבת על ידי רבים לאחת היצירות הטובות שכתב לודביג ואן בטהובן בתחום המוסיקה הקאמרית והיא כמובן…
שקודרה – אלבניה: הקתדרלה, המלאך מיכאל ואנדרטת המרטירים

שקודרה – אלבניה: הקתדרלה, המלאך מיכאל ואנדרטת המרטירים

העיר שקודרה (באלבנית: Shkodra או Shkodër) השוכנת בצפונה של אלבניה, היא אמנם רק העיר הרביעית בגודלה במדינה, אך היא בעלת…
מונטנגרו: סיפורו של מנזר מוראצ'ה

מונטנגרו: סיפורו של מנזר מוראצ'ה

אחד הדברים אשר הופכים את אזור הבלקן למענין כל כך, הוא העושר התרבותי והדתי של האזור. יש בבלקן מדינות בעלות…
סקנדרבג - הגיבור הלאומי האלבני: זיכרון והנצחה

סקנדרבג - הגיבור הלאומי האלבני: זיכרון והנצחה

גיבורים לאומיים של עמים שונים, הם דמויות אשר יש להם תפקיד משמעותי בהיסטוריה של עמם. בדרך כלל גיבורים אלו מופיעים…
x
סייען נגישות
הגדלת גופן
הקטנת גופן
גופן קריא
גווני אפור
גווני מונוכרום
איפוס צבעים
הקטנת תצוגה
הגדלת תצוגה
איפוס תצוגה

אתר מונגש

אנו רואים חשיבות עליונה בהנגשת אתר האינטרנט שלנו לאנשים עם מוגבלויות, וכך לאפשר לכלל האוכלוסיה להשתמש באתרנו בקלות ובנוחות. באתר זה בוצעו מגוון פעולות להנגשת האתר, הכוללות בין השאר התקנת רכיב נגישות ייעודי.

סייגי נגישות

למרות מאמצנו להנגיש את כלל הדפים באתר באופן מלא, יתכן ויתגלו חלקים באתר שאינם נגישים. במידה ואינם מסוגלים לגלוש באתר באופן אופטימלי, אנה צרו איתנו קשר

רכיב נגישות

באתר זה הותקן רכיב נגישות מתקדם, מבית all internet - בניית אתרים.רכיב זה מסייע בהנגשת האתר עבור אנשים בעלי מוגבלויות.

error: Content is protected !!
גלילה למעלה

קבלו עדכונים וחדשות למייל

הירשמו לרשימת הדיוור והבטיחו לעצמכם קבלת עדכונים

צור קשר

אשמח להוביל אתכם לטיול או להרצאה הבאה – רק תבחרו לאן