בטיולים אותם אני מדריך, אני תמיד משתדל לדבר קצת על גיבורי תרבות של המקומות אליהם אני מגיע. כאשר התחלתי לעסוק בהדרכת טיולים, הדרכתי טיולי משפחות במסלול המוכר והידוע של צרפת, בלגיה והולנד, או ליתר דיוק פריס – ברוז' – בריסל – אמסטרדם. הייתה זו הזדמנות פז עבורי לדבר על (ולהשמיע את) אחד האמנים האהובים עלי: ז'אק ברל. הוא כתב ושר בצרפתית ולכן מתאים להשמעה בפריס, הוא בלגי במוצאו (או ליתר דיוק פלמי) ולכן מתאים להשמעה בברוז' ובבריסל והוא כמובן שר על אמסטרדם.
אמסטרדם היא אחת הערים האירופאיות החביבות עלי. האווירה הליברלית ברחובות, ריבוי הקופי שופס, מגוון המוזיאונים והאמנות, רמברנדט, ואן-גוך, הארכיטקטורה במיטבה, תעלות המים, מועדוני המוסיקה ואולם הקונצרטחבאו, האנשים, הפרחים, אוכלי האש למיניהם בליידספלן, דאם סקוור, הארמון, השווקים, טחנות הרוח, התעלות, הגבינות, הצ'יפס והמיונז ועוד, כל אלו גרמו לי להתאהב בעיר הזו כבר לפני שנים, אהבה שלא התפוגגה עד היום.
אמנים רבים שרו על אמסטרדם, אפילו נוער שוליים שלנו. פרט להם הידועים ביותר הם ג'ון קייל, אלביס קוסטלו וכמובן ז'אק ברל ששירו על הנמל באמסטרדם זכה לאין סוף ביצועים של אמנים אחרים, ביצועים שזכו לשם המגוחך בעייני, "קאברים" בלע"ז או גרסאות כיסוי בלשוננו. שיהיה.
תמיד הייתה לי חיבה לאמנים יוצרים, כאלו שגם כתבו והלחינו את השירים אותם ביצעו וכזה היה ז'אק ברל. הוא לחלוטין לא היה רק זמר אלא משורר של ממש. ברל היה ענק אמיתי וכמה חבל שעזב אותנו כל כך מוקדם (בשנת 1978) ולא זכה לחגוג אפילו את יום הולדתו החמישים.
ז'אק ברל התפרסם מאוד בארץ בשנת 1971. על הבמות כאן עלה אז מופע בשם "עולמו של ז'אק ברל" בו נטלו חלק דני ליטני, ריקי גל, אביבה שוורץ וישראל גוריון שביצעו את שיריו. הדודאים ביצעו מאוחר יותר גם הם את שיריו של ברל וקורין אל על שרה את אמסטרדם. גם יוסי בנאי המנוח העלה מופע בשם "אם נדע לאהוב", על פי שירו של ברל. הביצוע של יוסי בנאי ל"אהבה בת עשרים", הוא לא פחות ממופתי (בשפת המקור: "שיר האוהבים הישנים" La chanson des vieux amants).
על ז'אק ברל יצא גם ספר בעברית (הספר נקרא בפשטות "ז'אק") ואותו כתב הסופר רן יגיל (בנו של גדי יגיל).
יגיל ג'וניור מספר את סיפורו של ז'אק ברל מתקופת ילדותו, הקשיים עם ההורים, בית הספר, העבודה במפעל של אבא והפריצה כזמר בפריס בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה בין אמנים כשארל אזנבור, איב מונטאן, ברסאנס, ג'ולייט גרקו וז'ילבר בקו. על ההופעות במועדונים קטנים ספוגי ריח של עשן ואלכוהול עם קהל של זונות, הומוסקסואלים וטיפוסים ביזאריים אחרים משולי החברה. סיפור על אמן טוטאלי, נישואים כושלים, בגידות רבות עד לפרישה מהבמה בגיל צעיר. ז'אק ברל היה ענק בעייני ואם יש בכם אהבה למוסיקה שלו, זהו ספר(ון) חובה.
ואם אתם תוהים של מי הציור הנפלא על כריכת הספר, אז התשובה היא ג'ורג' בראק, שגם הוא היה ענק בתחומו.
בבלגיה נחשב ז'אק ברל לגיבור לאומי ממש. בחודש אוקטובר הבא עלינו לטובה, במלאת 39 שנים למותו, יוצב פסל שלו באחד מכיכרותיה של בריסל.
בואו נחזור ל"אמסטרדם"
את "אמסטרדם" כתב ז'אק ברל בשנת 1964 והמילים שכתב הן כל כך עוצמתיות עד שהן מצליחות להעביר היטב את המולת הדייגים בנמל, את הריחות (ריח הזוהמה בעיקר) ולדעתי גם את הצבעים (שהם אפורים למדי ברובם). ברל לא כתב על כל הדברים היפים של אמסטרדם שאותם מניתי קודם, אלא על דברים פחות מלבבים: על בדידותם של המלחים בנמל ועל הזונות אשר מוכרות להן את גופן בעבור "כמה מטבעות שחוקים" (כדברי הגרסה באנגלית: For a few dirty coins ) . ברל בכלל הרבה לכתוב על האנשים החלשים בחברה מבלי לשייך אותם למגזרים מסוימים. ליבו תמיד נטה לכוונם של החלכאים והנדכאים ולא לכוונם של העשירונים העליונים של החברה. על העשירונים העליונים האלו הוא ממש מלגלג בשירו "הבורגנים" (Les Bourgeois) וזאת בשל צביעותם ומוסכמותיהם החברתיות ("ובשעת חצות יצאו הבורגנים מן העירייה הביתה , סובבנו לעברם את הישבנים ושרנו כך, בורגנים איזה ממזרים, מבטיחים הכל ונותנים קדחת" – כך תרגמה נעמי שמר).
למרות ש"אמסטרדם" נחשב לאחד משיריו הגדולים של ברל, הוא מעולם לא הקליט אותו באולפן אלא רק בהופעות חיות.
לטובת דוברי הצרפתית שבינינו, כך כתב ז'אק ברל:
Dans le port d'Amsterdam
Dans le port d'Amsterdam
Y a des marins qui dorment
Y a des marins qui chantent
Les rêves qui les hantent
Au large d'Amsterdam
Comme des oriflammes
Le long des berges mornes
Dans le port d'Amsterdam
Y a des marins qui meurent
Pleins de bière et de drames
Aux premières lueurs
Mais dans le port d'Amsterdam
Y a des marins qui naissent
Dans la chaleur épaisse
Des langueurs océanes
Dans le port d'Amsterdam
Y a des marins qui mangent
Sur des nappes trop blanches
Des poissons ruisselants
Ils vous montrent des dents
A croquer la fortune
A décroiser la lune
A bouffer des haubans
Et ça sent la morue
Jusque dans le cœur des frites
Que leurs grosses mains invitent
A revenir en plus
Puis se lèvent en riant
Dans le port d'Amsterdam
Y a des marins qui dansent
En se frottant la panse
Sur la panse des femmes
Et ils tournent et ils dansent
Comme des soleils crachés
Dans le son déchiré
D'un accordéon rance
Ils se tordent le cou
Pour mieux s'entendre rire
Jusqu'à ce que tout à coup
L'accordéon expire
Alors le geste grave
Alors le regard fier
Ils ramènent leur batave
Jusqu'en pleine lumière
Dans le port d'Amsterdam
Y a des marins qui boivent
Et qui boivent et reboivent
Et qui reboivent encore
Ils boivent à la santé
Des putains d'Amsterdam
De Hambourg ou d'ailleurs
Enfin ils boivent aux dames
Qui leur donnent leur joli corps
Qui leur donnent leur vertu
Pour une pièce en or
Et quand ils ont bien bu
Se plantent le nez au ciel
Se mouchent dans les étoiles
Et ils pissent comme je pleure
Sur les femmes infidèles
Dans le port d'Amsterdam
Dans le port d'Amsterdam
הנה הוא בהופעה בשנת 1966:
מי יכול להתחרות עם נוכחות בימתית כזו? ברשימת האמנים אשר הייתי רוצה לראות בהופעה לו רק יכולתי לחזור במנהרת הזמן כמה שנים לאחור, יש לז'אק ברל מקום של כבוד.
מבין כל האמנים האחרים שביצעו את אמסטרדם של ברל, הביצוע של דייויד בואי הוא בעייני הטוב ביותר והוא יצא ב-1973 בצד השני של הסינגל שזכה לשם Sorrow.
כך שר בואי:
In the port of Amsterdam, there's a sailor who sings
Of the dreams that he brings, from the wide open sea
In the port of Amsterdam, there's a sailor who sleeps
While the riverbank weeps to the old willow tree
In the port of Amsterdam, there's a sailor who dies
Full of beer, full of cries, in a drunken down fight
And in the port of Amsterdam, there's a sailor who's born
On a muggy hot morn, by the dawn's early light
In the port of Amsterdam where the sailors all meet
There's a sailor who eats only fish heads and tails
He will show you his teeth, that have rotted too soon
That can swallow the moon, that can haul up the sails
And he yells to the cook, with his arms open wide
"Bring me more fish, put it down by my side"
Then he wants so to belch but he's too full to try
So he gets up and laughs and he zips up his fly
In the port of Amsterdam, you can see sailors dance
Paunches bursting their pants, grinding women to paunch
They've forgotten the tune, that their whiskey voice croaks
Splitting the night with the roar of their jokes
And they turn and they dance and they laugh and they lust
Till the rancid sound of the accordion bursts
Then out to the night with their pride in their pants
With the slut that they tow, underneath the street lamps
In the port of Amsterdam, there's a sailor who drinks
And he drinks and he drinks and he drinks once again
He drinks to the health of the whores of Amsterdam
Who have promised their love, to a thousand other men
They've bargained their bodies and their virtue long gone
For a few dirty coins, when he can't go on
He plants his nose in the sky, wipes it up above
And he pisses like I cry for an unfaithful love
In the port of Amsterdam
In the port of Amsterdam
הנה הביצוע שלו ושימו לב עד כמה סגנונו הדרמטי הושפע מז'אק ברל:
ד"ר דן אלמגור תרגם את "אמסטרדם" לעברית:
בנמל באמסטרדם
מלחים מזמרים
חלומות ניחרים
שריחם ריח ים.
בנמל באמסטרדם
יש מלח, הנרדם
ומולו התרנים
מתייפחים בשנתם
בנמל באמסטרדם
יש מלח, הגוסס
בתוך בוץ שתוסס
ריח בירה ודם.
בנמל באמסטרדם
יש מלח הנולד
בין אדיו החמים
של השחר הקם.
בנמל באמסטרדם
יש מלח המכרסם
ראשיהם של דגים
על שולחן מזוהם
הוא חושף את שיניו
שרקבו טרם זמן
את שיניו שטרפו
מפרשים וענן.
מכרסם בזנב
ובראש המפוצח
וקורא לטבח
הי, אתה, עוד מנה!
ולפתע הוא קם
וכולו שיהוקים
את קרביו הוא מקיא
לתעלות אמסטרדם.
בנמל באמסטרדם
שם רוקד לו מלח
ובלהט צובט
לזונה שתצרח
הוא רוקד בגאון
במכנס מזדקר
לקולם המנסר
של שרידי אקורדיון.
ולפתע כך סתם
הוא תופסה בזרועה
ואיתה נעלם
אל חשכת אמסטרדם.
ולמול הפנס
הוא שולח ידו
מרצ'רץ' במכנס
ושולף את כבודו.
בנמל באמסטרדם
מלחים שם שותים
הם שותים ושותים
הם שותים שוב שותים
הם שותים לכבודן
של זונות הרציפים
שהרבה אלפים
מעכו את גבן.
לכבודן של פרוצות
הנמכר בפרוטות
ומקנחים בבגדם
את חוטמם זב הדם
וכשהם נזכרים
בבגידת נשותיהם
את המכנס הם פותחים
ומשתינים עליהם
ומשתינים עליהם.
בנמל באמסטרדם.
בנמל באמסטרדם.
הנה הביצוע הבלתי נשכח של דני ליטני:
קצת Off Topic
1. דני ליטני שר לא רק ברל אלא גם את שירי "הבזאר הגדול" של מישל פוגאן, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
2. אני אוהב מאוד את ישראל גוריון אבל אם אתם רוצים להיות רומנטיים כמו ברל, תביאו לאהוביכם בונבונים (אני מניח שגם בונבוניירה תהיה בסדר) כפי שכתב ברל במקור, ולא בוטנים…
הנה עוד כמה דברים טובים שיש באמסטרדם:
וזו מזכרת מאחד הביקורים באמסטרדם:
