קוסובו: מלחמה והנצחה

חבל קוסובו אשר בצפון הבלקן, הוא חבל ארץ נפלא אך אדמתו ספוגה בהרבה מאוד דם. איזור הבלקן בכלל ידע הרבה מאוד מלחמות וסכסוכים לאורך ההיסטוריה בה שימש כמגרש המשחקים של המעצמות השונות, אך נראה כי חבל קוסובו סבל יותר מאחרים.
על שמו של חבל קוסובו נקרא גם קרב ידוע , קרב קוסובו שהתחולל שם בשנת 1389 ביומו של ויטוס הקדוש: 15 ביוני. מה קרה שם באותו יום?

קצת היסטוריה…

במשך למעלה מאלף שנה היה הבלקן מיושב על ידי שבטים איליריים. במאה השביעית לספירה חצו את הדנובה השבטים הסלביים והתיישבו שם. במאה ה-9 קיבלו עליהם הסרבים את הנצרות ולאחר 100 שנים התנתקו מהאימפריה הביזנטית וניהלו מדינה עצמאית. השלטון בסרביה החליף ידים מספר פעמים עד שהגיעה האימפריה העותומאנית.
ביוני 1389 נאסף הצבא העות'מאני מול הצבא הסרבי בקוסובו. מי שהנהיג אז את הסרבים היה מלכם לזר שבאותה עת מלך כבר 16 שנה. מולו התייצב הסולטן העותומאני מוראט.
על פי הסיפור המיתולוגי, לפני היציאה לקרב הגורלי נשא המלך לזר נאום שחלק ממנו היה קללה שזכתה לשם קללת קוסובו: המלך לזר קילל את כל אלו אשר השתמטו מלקחת חלק בקרב ואיחל להם שלעולם לא יעמידו יותר צאצאים ושאדמת הארץ לא תצמיח דבר שידם תזרע.

הקרב הסתיים בתבוסה סרבית ושני המנהיגים קיפחו בו את חייהם: המלך לזר מצד אחד והסולטן העותומאני מוראט מהצד השני. קרב קוסובו הוליד את הסיפור המיתולוגי על גבורתו של הלוחם הסרבי מילוש אוביליץ'. אוביליץ' הופיע במחנה העותומאני וכשנעצר על ידי חיילי הסולטן טען בפינהם כי ברצונו להתאסלם ולהצטרף למחנה שלהם. הוא ביקש שיובילו אותו אל הסולטן כדי לרחוץ את רגלי הוד רוממותו. משהתקבלה בקשתו, שלף משרוולו סכין מורעלת וחיסל את הסולטן. לא קשה לנחש מה עלה בגורלו של אוביליץ': ביחד איתו הוצאו להורג גם כל השבויים הסרבים. אובליץ' הפך בהמשך לאחד מקדושי הכנסייה הסרבית כמו גם המלך לזר. על גבורתו של אוביליץ' נכתבו שירים רבים ואגדות.

אמנם שני הצדדים יצאו מהקרב בשן ועין אך בעקבות הקרב, החלה תקופה של 350 שנה בהן חלה נסיגה בכל תחומי החיים של הסרבים: בכלכלה, בחברה ובתרבות. הקרב הזה נחשב לאחד האירועים המכוננים בהיסטוריה הסרבית.
האימפריה העותומאנית שלטה גם באלבניה. רוב האוכלוסיה האלבנית המירה בהשפעת העותומאנים את דתה לאיסלם, דבר שגרם לסרבים לראות באלבנים משתפי פעולה עם העותומאנים. הסכסוך בין הסרבים לאלבנים נמשך שנים ארוכות.

ומה בעת החדשה?

במהלך מלחמת הבלקן הראשונה בשנת 1912, השתלטה סרביה על מרבית שטחה של קוסובו. אז החל תהליך הגירה של אלבנים לקוסובו הגובלת אתה ממזרח משום שתנאי המחיה שם היו נוחים יותר מאשר באלבניה. במקביל, הגרו סרבים רבים מחבל קוסובו צפונה אל תוך סרביה וכך הפך חבל קוסובו לאיזור בעל רוב אלבני. בשנת 1920 (אז כבר סרביה חלק מיוגוסלביה) פלש צבא יוגוסלביה לאלבניה כדי לספח אליה את חלקיה הצפוניים.
לאחר מלחמת העולם השניה, עם הקמתה של הרפובליקה הסוציאליסטית של יוגוסלביה בהנהגתו של טיטו, זכו האלבנים בקוסובו לעדנה. טיטו העניק להם אוטונומיה, הכיר באלבנית כשפה רשמית, מנהיגי קוסובו נקראו נשיא וראש ממשלה והילודה בקרב האלבנים בחבל היתה בעליה.
השנים חלפו ובשנת 1980 טיטו הלך לעולמו בשיבה טובה. 10 שנים לאחר מכן מלחמה קשה שטפה את הבלקן, יוגוסלביה התפרקה ולאחר 4 שנים עקובות מדם קיבלו המדינות השונות שהרכיבו את הרפובליקה הסוציאליסטית של יוגוסלביה, עצמאות. כולן, פרט לקוסובו שנשארה בחזקת אוטונומיה תחת שלטון סרבי.
המצב החדש לא היה מקובל על הקוסוברים שהחלו במאבק להשגת עצמאות מהסרבים. בסוף 1998 החריפה הלחימה בין הסרבים לקוסובו ובשנת 1999 החליט ארגון נאטו כי הפעם הם לא יתנו למצב להתדרדר כפי שקרה בשנים קודמות: נאטו יצא למבצע כח מאוחד נגד הסרבים ומנהיגם מילושביץ. המבצע נמשך מ-24 במרץ ועד 10 ביוני 1999, צבאו של מילושביץ נסוג והשקט שב לבלקן. 9 שנים לאחר מכן, ביום 17 בפברואר 2008 הרפובליקה של קוסובו הכריזה על עצמאותה.

Newborn

כיצד חגגו הקוסוברים את עצמאותם? באותו יום בו הכריזו עליה, נחנכה ברחוב הראשי של פרישטינה בירת קוסובו אנדרטה חדשה בצורת הכתובת Newborn והמסר ברור: מדינה חדשה נולדה. 10 מטרים אורכה 3 מטרים גובהה והיא פרי יצירתו של האמן הקוסובורי פיסניק איסמעילי (Fisnik Ismaili) , יליד 1973 אשר בעצמו היה לוחם בצבא השחרור של קוסובו (KLA).
כאשר נחנכה האנדרטה היא היתה צבועה בצהוב, אחד מצבעי הדגל של קוסובו ולאחר מכן צוירו עליה דגלי כל המדינות שהכירו בעצמאותה של המדינה החדשה. בהמשך הוחלט כי בכל שנה ביום העצמאות הקוסוברי, היא תעוצב מחדש. ביום בו נחנכה האנדרטה, הגיעו למקום כ-150,000 איש שחתמו את שמם עליה. איסמעילי ישב באחד מבתי הקפה הסמוכים, התבונן במחזה המרגש ולאחר מכן אמר כי היו אלו הרגעים המאושרים ביותר בחייו.

בשנת 2016 צבע איסמעילי את האנדרטה מחדש, צייר עליה עננים והקיף אותה בגדר תיל כדי למחות על הקשיים שמערימות רבות ממדינות אירופה על הקוסוברים בקבלת אשרות כניסה.
בשנת 2018 במלאת 10 שנים להכרזת העצמאות של קוסובו, שונתה הכתובת והמספר 10 שולב בה לציון 10 שנות עצמאות.

כך נראית אנדרטת ה- Newborn עתה (מאי 2021):

אנדרטת הגיבורות

ממש מול אנדרטת ה-Newborn, מוצבת אנדרטה מרשימה אחרת שזכתה לשם The Heroinat Memorial ואם נתרגם זאת לעברית – אנדרטת הגיבורות.

במהלך המלחמה בין קוסובו לסרביה בשנים 1989-1999, אנסו החיילים הסרבים כ-20,000 נשים אלבניות בקסובו.
אונס נשים במלחמה הוא תופעה נפוצה מימים ימימה ובעבר הוא נתפש כבלתי נמנע כפי שנתפשו גם הריגת אזרחים וכיבוש שטחים. אזכיר רק את האמרה כי ב-1945 הרוסים לא כבשו את ברלין אלא אנסו אותה. על מעשים של אלימות מינית כנגד נשים בזמן מלחמה נכתבו אין ספור מאמרים אך למרבה הפליאה רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אונס הוגדר כפשע מלחמה.

האנדרטה הוצבה בפרישטינה ביוני 2015 במטרה לכבד את כל אותן נשים שנאנסו ושלמו בגופן ובנפשן את מחיר עצמאותה של קוסובו. האנדרטה מורכבת מ-20,000 פינים מתכתיים (כמספרן המוערך של הנשים שנאנסו) באורכים שונים וכך הם יוצרים תבליט בדמותה של אשה.

האמן שעיצב את האנדרטה המרגשת הזו הוא איליר בלקורי (Ilir Blakçori) שזכה על כך בפרס בתחרות שנערכה בשנת 2014.

שדרות ביל קלינטון

פסל נוסף הראוי לציון ומוצב בפרישטינה הוא זה של ביל קלינטון. בתקופת המלחמה ב-1999 היה קלינטון נשיא ארה"ב והוא זה שהוביל את המאבק נגד מילושביץ. בנובמבר 2009 החליטו הקוסוברים להביע את תודתם לנשיא על ידי קריאת רחוב על שמו והצבת פסל בדמותו. ביל קלינטון עצמו הגיע לפרישטינה ונשא דברים במעמד קריאת שם הרחוב וחנוכת הפסל.

גם הנשיא ג'ורג' בוש הבן זכה שיקרא על שמו רחוב בפרישטינה.

מאז 1999 שורר שקט בבלקן. אמנם אין אהבה גדולה בין הלאומים השונים השוכנים שם אך יש דו קיום בשלום וזה הרבה יותר טוב מהמציאות אותה אנו חווים אצלנו. נקווה שהשקט בבלקן ישרור עוד שנים ארוכות ושיתגשם כאן ושם חזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".