תגית: הפיליפינים

שנות ה-60 של המאה הקודמת היו שנים סוערות ביותר והן הביאו לתמורות ושינויים במקומות רבים בעולם. במדינות רבות התחוללו בעשור זה מחאות ומרידות שונות אשר בבסיסן תמיד עמדה השאיפה לשינויים בתחומים שונים. היו אלו השנים של המלחמה הקרה, של מלחמת וייטנאם, מאבקים קשים של השחורים בארה"ב לשיוויון זכויות, כיבוש החלל, אצלנו מלחמת ששת הימים ששינתה

הימים הם ימי מחאה במדינתנו, ימים של הפגנות בירושלים, על הגשרים, בתל אביב ובקיסריה. המחאה נמצאת בכותרות העיתונים ופותחת את מהדורות החדשות. נושאים הקשורים למחאה, תמיד עניינו אותי לא רק מהסיבה החברתית והפוליטית אלא מכיוון שתנועות מחאה תמיד הביאו איתם גלים של יצירה בתחומי האמנות השונים: קולנוע, תאטרון ומוסיקה ותמיד היתה לי חיבה מיוחדת לז'אנר

יש לא מעט סיבות מדוע אני אוהב לטייל בחו"ל. בין הסיבות הרבות ניתן למנות את המפגש עם תרבויות אחרות, עם דתות אחרות, נופים יפים ושונים, היסטוריה מרתקת של מדינות שונות בעולם, אבל בראש הרשימה עומדת סיבה אחרת: המפגש עם אנשים אחרים. אין חוויה היכולה לרגש אותי יותר ממפגש עם אנשים ממקומות אחרים ומתרבות שונה ולשמוע את

כידוע לכולנו, המדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם היא סין עם 1.4 מיליארד תושבים, שהם למעלה מ-18% מכלל האוכלוסייה בעולם. על המספר הזה, יש להוסיף עוד כ-50 מיליון סינים החיים מחוץ למדינתם. ריבוי הקהילות הסיניות בעולם הביא לכך שבערים רבות יש רובע סיני, מה שאנו קוראים לו "צ'יינה טאון". הביקור ברובע הסיני הוא כמו קפיצה קטנה

רקדן גדול מעולם לא הייתי אבל מוסיקה תמיד אהבתי וגם הצפיה בלהקות ריקוד שעושות זאת נכון, מסבה לי הנאה. אהבתי מאוד את הסרטים לילות לבנים, כל הג'אז הזה, ברבור שחור, הריקוד האחרון של מאו ועוד לא מעט סרטים העוסקים בתחום הריקוד. סגנונות מוסיקליים וכן גם ריקודים שונים, מזוהים עם עמים ולאומים שונים בעולם. המוסיקה והריקודים

הפרסומת של לשכת התיירות הממשלתית של הפיליפינים, אומרת כך: יותר כיף בפיליפינים. וזה אכן כיף לבקר בפיליפינים. החוויה השונה מתחילה מיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה על שם ניניו אקינו. כולנו מכירים את התופעה הזו: אנו ניגשים לשוטר או השוטרת של משטרת הגבולות ומגישים את הדרכון, הם הופכים אותו מספר פעמים עד שמבינים שהכוון הוא הפוך