כשאנחנו שומעים שמות כמו בוסטון סלטיקס (Boston Celtics), שיקגו בולס (Chicago Bulls) או לוס אנג'לס לייקרס (Los Angeles Lakers), אנחנו מיד חושבים על כדורסל. אך מאחורי כל שם כזה מסתתר סיפור: לפעמים היסטורי, לפעמים גאוגרפי ולפעמים מחווה לרוח המקום.
שמות קבוצות ה-NBA הם הרבה יותר מתוויות על החולצות: השם הוא לעיתים חלון אל תוך ההיסטוריה והתרבות האמריקאית. שמות הקבוצות מספרים על הכרזת העצמאות, על הבהלה לזהב, על הבוקרים ועל הטילים לחלל, על נהרות, הרים, דובים וגם על מוסיקת הג'אז. במובן מסוים, כל משחק הוא גם שיעור קצר בגיאוגרפיה ובהיסטוריה של ארצות הברית.
בואו נצא למסע מאגם שיקגו ועד המדבריות של אריזונה, מהחום של מיאמי דרך המוסיקה השחורה של ממפיס ועד השמש של קליפורניה, ובדרך נגלה איך הכדורסל האמריקאי הפך למפת זהות של אומה שלמה.
שמות המספרים את ההיסטוריה
1776, השנה בה נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות האמריקאית, היא כמובן שנה מכוננת בהיסטוריה. קבוצת הכדורסל של העיר החליטה להנציח בשמה את האירוע וקראה לעצמה על שם אותה שנה: Philadelphia 76-ers. על הלוגו של הקבוצה מתנוססים 13 כוכבים, המייצגים את שלוש עשרה המושבות שהתאחדו לראשונה לאומה אחת.
חלום הזהב והדרך מערבה
במערב, קבוצת Denver Nuggets נושאת שם המחזיר אותנו ישירות לימים של הבהלה לזהב. במאה ה-19 נהרו אלפי מחפשי זהב אל הרי קולורדו ואל קליפורניה בתקווה למצוא את אותו nugget, גוש זהב שיביא להם עושר וחיים חדשים. על הלוגו של הקבוצה מוצלבים שני פטישי כרייה, סמל ישיר לאותם ימים שבהם העמל, האבק והחלום היו חלק מאותה דרך אל הלא נודע. הפטישים, ההרים והצבע הזהוב שמופיעים בסמל מזכירים שגם על הפרקט, כמו במכרות, הכול מתחיל בעבודה קשה, באמונה ואם אפשר אז גם בניצוץ של זהב.
וכמו שהזהב הצית את דמיונם של מחפשי ההרפתקאות במערב, הוא הצית גם את דמיונם של המפיקים בהוליווד: סיפורי הכורים, העגלות והחלום על התעשרות מהירה הפכו למיתוס קולנועי המסופר עד היום. בשנת1947 יצא הסרט California שתיאר את מסעם של אלפי מהגרים מערבה בעקבות שמועות על זהב ואת לידתה של קליפורניה החדשה.
סרטים נוספים כמו Paint Your Wagon עם קלינט איסטווד, לי מרווין וג'ין סיברג (1969) ו-The Gold Rush של צ'ארלי צ'פלין (1925) המשיכו לעסוק באותו חלום, בין אם כדרמה, מיוזיקל או קומדיה: כולם מסופרים דרך מבטו של האדם הפשוט המחפש תקווה, זהב ואולי גם אהבה.
בצפון-מערב ארה"ב, מנציחה קבוצת Portland Trail Blazers את אותם חלוצים נועזים שחצו במאה ה-19 את אמריקה בדרך מערבה לאורך שביל Oregon Trail.
בשנים 1860–1840 עזבו מאות אלפי גברים, נשים וילדים את מדינות המזרח בחיפוש אחר אדמות חופשיות, חירות והזדמנויות חדשות. הם נסעו בעגלות שוורים במסע מפרך בן אלפי קילומטרים, חצו נהרות, מדבריות, את הרי הרוקי ובדרכם הפכו לדמות מופת באתוס האמריקאי.
דמותו של ה-trailblazer, פורץ הדרך שסולל נתיב לאחרים, הפכה לסמל של אומץ, תעוזה ואמונה. כאשר נוסדה קבוצת פורטלנד בשנת 1970, נבחר שמה בתחרות ציבורית כהוקרה לרוח החלוצית ולמדינה שהייתה מאז ומתמיד ביתם של מי שמאמינים בלפרוץ דרך בעצמם.
נדידה ונדודים – קבוצות שעברו לעיר אחרת
בהיסטוריה של ה-NBA יש מקרים של קבוצות שנוסדו בעיר מסוימת אך במהלך השנים העבירות את פעילותן לעיר אחרת. למרות המעבר, שמרו קבוצות אלו על שמן.
כך הקבוצה של לוס אנג'לס: ה-Lakers נולדה במדינת מינסוטה, היא ארץ "עשרת אלפים האגמים". במינסוטה, שם נוסדה הקבוצה, דעכה ההתלהבות מהקבוצה לאחר פרישת הכוכב הגדול שלה ג'ורג' מייקן והקבוצה סבלה מהפסדים ומהיעדר קהל. הבעלים – בוב שורט, חיפש שוק גדול ותוסס יותר וכך נבחרה לוס אנג'לס שהייתה אז עיר בצמיחה אדירה, בירת הבידור ותעשיית הקולנוע של אמריקה וסמל לעידן חדש. המעבר לא רק הציל את המועדון כלכלית, אלא גם הפך את ה-NBA לליגה שהשתרעה מחוף אל חוף. השם "Lakers" נשמר כמחווה למורשת ממינסוטה, אף שבלוס אנג'לס כמעט שאין אגמים: אירוניה קטנה שהפכה לסמל גדול…
עוד קבוצה שהעתיקה את מרכז פעילותה אך נשארה עם שמה המקורי היא יוטה ג'אז (Utah Jazz). הקבוצה הוקמה בשנת 1974 בניו אורלינס ונקראה "ניו אורלינס ג'אז" כמחווה טבעית לעיר שבה נולד סגנון הג'אז: עיר של קצב, נשמה וחיים.
אך מאחורי הצלילים העליזים הסתתרו קשיים: האולמות היו ישנים, הקבוצה סבלה מבעיות כלכליות וכן ממיעוט אוהדים. לאחר חמש עונות בלבד, בשנת 1979 עברה הקבוצה לסולט לייק סיטי ביוטה, בתקווה לפתוח דף חדש. השם "ג'אז" נשמר אולי משום שכבר הפך למותג, ואולי כי יש משהו יפה באירוניה שבניגוד: סגנון מוזיקלי שחור שנולד בניו אורלינס ומצא בית במדבר המורמוני. עם השנים הפכה יוטה ג'אז לאחת הקבוצות המזוהות ביותר בליגה – מזכרת חיה לכך ששמות טובים שמקורם במוסיקה, מוצאים לפעמים הרמוניה גם במדבריות הרחוקים ממקום הולדתם.
Creative Commons license
הסיפור של "ממפיס גריזליס" (Memphis Grizzlies) הוא אחד הייחודיים בליגת ה-NBA. הקבוצה נולדה בכלל בקנדה בשנת 1995, תחת השם Vancouver Grizzlies ביחד עם קבוצת Toronto Raptors, וזאת במסגרת ניסיון להרחיב את הליגה צפונה. השם "Grizzlies" נבחר כהוקרה לדוב הגריזלי, חיית בר עוצמתית החיה בהרי הרוקי של קולומביה הבריטית, סמל לכוח ולפראות.
גם במקרה הזה השנים הראשונות של הקבוצה היו קשות: היא הפסידה שוב ושוב, הקהל היה קטן, והמרחק הגאוגרפי מלב הספורט האמריקאי הקשה על חיבור אמיתי לליגה.
בשנת 2001 עברו הגריזליס דרומה לעיר ממפיס שבטנסי: עיר של בלוז, סול וגוספל המזוהה עם מוסיקאים גדולים כ- BB King, ג'וני קאש, קארל פרקינס אלביס כמובן ועוד רבים וטובים אחרים. זו עיר שבה הקצב תמיד חי. למרות השינוי הדרמטי ולמרות ריבוי הגיבורים המקומיים בני העיר, השם "Grizzlies" נשמר, אף שדובים כאלה כלל אינם חיים בדרום.
בשנת 2011 לאחר אחד הנצחונות הדרמטיים של הגריזליס, אמר שחקן הקבוצה טוני אלן את הדברים שהפכו בהמשך לסיסמה ולסמל העיר:
“.That’s all we do — we grind. We grit and grind”
כלומר "זה מה שאנחנו עושים — נלחמים. נלחמים ונוגסים". המילים האלה, שנאמרו מתוך לב של לוחם, הפכו לפילוסופיית חיים – “Grit and Grind” – שמשמעותה חוסן, עמל יומיומי ונחישות שאין לה קץ. מאותו רגע, לא רק הקבוצה אלא גם העיר כולה אימצה את הסגנון הזה: משחק פיזי, לב ענק, ועקשנות של מי שלא מוותר לעולם. האולם הביתי של הקבוצה, ה-FedExForum זכה מאז לכינוי “The Grindhouse” – ביתם של אלה שמאמינים שעבודה קשה ונשמה שוות יותר מזוהר וכוכבות.
Creative Commons license
אחרי ממפיס שסיפרה את סיפור העמל והנחישות של הדרום, נמשיך אל בוסטון – שם הסיפור מתחיל במהגרים, בזהות ובשורשים קלטיים.
מהגרים וזהות – השורשים הקלטיים של בוסטון
השם בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) נבחר לא במקרה. במאה ה-19 זרמו לבוסטון גלים עצומים של מהגרים מאירלנד, שנמלטו מהרעב הגדול שנודע בשם "רעב תפוחי האדמה". העם הקלטי, שממנו צמחו עמי אירלנד, וולס וסקוטלנד, הביא עמו מסורת של קהילה, מוסיקה, את הדת הקתולית, אהבה למקום ובעקר את הגאווה הקלטית. במשך דורות הם בנו את העיר בעמל כפיים, התמודדו עם בעיות של אפליה ולבסוף הפכו לחלק מהאליטה הפוליטית של בוסטון.
כשנוסדה הקבוצה ב־1946, בחר הבעלים וולטר בראון בשם Celtics כדי לכבד את מורשתם של הקלטים ולתת לבוסטון קבוצה שמייצגת את רוחה של העיר: גאה, לוחמת, ומאמינה בדרכה.
Creative Commons license
על שמם של הקלטים נקראות גם שתי קבוצות כדורגל ידועות: הקבוצה הספרדית "סלטה ויגו" והקבוצה הסקוטית "סלטיק" מגלאזגו.
הערים שעובדות קשה – כשהתעשייה הופכת לשם
שיקגו, עירם של ברק אובמה ורם עמנואל, הייתה בשנות ה-60 של המאה ה-20 עיר של עמל כפיים, מרכז תחבורתי ותעשייתי שוקק שבמשך עשרות שנים נודעה כבירת תעשיית הבשר של אמריקה. במקום שנקרא Union Stock Yards פעל שוק בשר עצום שבו עברו מדי יום עשרות אלפי פרות וחזירים בדרכם אל בתי המטבחיים של העיר.
כאשר דיק קליין (Dick Klein) יזם ושחקן העבר, הקים בשנת 1966 את קבוצת ה-NBA החדשה של העיר, הוא רצה שם שישקף את הכוח, הנחישות והאנרגיה הבלתי מתפשרת של שיקגו.
לאחר ששקל שמות כמו Matadors ו-Toreadors, הוא בחר בשם "Bulls" גם כמחווה לשוק הבקר ההיסטורי של העיר וגם כסמל לחוזק ולעקשנות. עם השנים הפך השור האדום שעל סמל הקבוצה לדימוי של עוצמה ותשוקה, בדיוק כמו העיר עצמה – עיר שלא נכנעת, לא נרתעת ותמיד קרניה מכוונות קדימה.
Creative Commons license
אם שיקגו הייתה בירת הבשר, הרי שדטרויט היא בירת הברזל והמנועים. בדטרויט, בירת הרכב של אמריקה, נקראה הקבוצה "פיסטונס" (Pistons) – על שם בוכנות המנוע, שכן דטרויט הייתה מרכז תעשיית הרכב בארה"ב ולא בכדי זכתה לכינוי "מוטור סיטי".
אמנם על סמל העיר הרשמי מופיעה הדמות האלגורית "רוח דטרויט", אך הבוכנה הפכה לסמלה הלא רשמי של העיר: סמל לאנרגיה, תנועה ולרוח היצרנית שאפיינה אותה במשך דורות. אפילו הלוגו האליפטי של קבוצת הפיסטונס מזכיר בעיצובו את האליפסה המפורסמת של "פורד", רמז לכך שדטרויט כולה פועמת באותו קצב מכני של יצירה ותנועה קדימה.
Creative Commons license
הזהות הדרומית – טקסס וסמליה
בטקסס, אחת המדינות הגדולות בארצות הברית, גם הכדורסל מקבל אופי מקומי: כל אחת משלוש נציגותיה בליגת ה־NBA מספרת סיפור אחר של המקום.
סן אנטוניו ספרס (San Antonio Spurs) נושאת שם שמזכיר את הדוקרנים שעל עקבי מגפי הבוקרים: זהו סמל לתרבות הרודיאו, לגאווה המקומית ולרוח העצמאית של הדרום ולא במקרה: טקסס היא מדינתם של הקאובויז, של מישורים אינסופיים, סוסים, כובעי לבד ורוח חופשית שמסרבת להיכנע.
אם סן אנטוניו ספרס מייצגים את בוקרי טקסס עם הדוקרנים שעל עקבי מגפיהם, הרי ש-Dallas Mavericks מבטאים את רוח העצמאות של המערב.
המילה Maverick מקורה בחוואי בשם סמואל מאווריק, שסירב במאה ה-19 לסמן את הבקר שלו בברזל כמו כולם. מאז הפך שמו לכינוי לאדם חופשי שאינו הולך בתלם. מסיבה זו מופיע בלוגו של הקבוצה סוס פראי, סמל לכוח, גאווה וחופש, תמצית הדמות הטקסנית שלא נותנת לאיש לאלף אותה.
ואילו "יוסטון רוקטס" (Houston Rockets) נולדו בתקופה שבה יוסטון הפכה לבירת חקר החלל של ארצות הברית, עם מרכז הבקרה של נאס"א. האמרה – Houston, we have a problem כבר מזמן הפכה שם לסמל…
Creative Commons license
כך מבטאת כל עיר בטקסס חלק אחר מהזהות של המדינה: אחת עם מגפי הבוקרים, השנייה עם רוח המערב הפרוע והשלישית עם מבט למעלה אל הכוכבים ובשאיפה כמובן גם אל צמרת הטבלה.
מהשמש במדבר ועד החום של מיאמי
יש שמות שנולדו מהטבע ומהאקלים, ולא מההיסטוריה. בלב המדבר של אריזונה קמה קבוצת "פיניקס סאנס" (Phoenix Suns) – שם שמבטא גם את מזג האוויר הלוהט של המדינה וגם את דמותו של עוף החול – הפיניקס: הציפור המיתולוגית שקמה לתחייה מתוך האפר.
כשבחרו את השם בשנת 1968, רצו להביע את תחושת ההתחדשות של העיר פיניקס – עיר שקמה על חורבות יישובים עתיקים השבה ומחדשת את עצמה כמו אותה ציפור מיתולוגית. השמש שעל סמל הקבוצה אינה רק גאוגרפית כסמל למדבריות של אריזונה, אלא גם סמל לתקווה, חום ואנרגיה בלתי פוסקת.
Creative Commons license
במערב התיכון, מילווקי באקס (Milwaukee Bucks) נושאים שם פשוט אך רב משמעות: Bucks הם צבאים זכרים, חיה המזוהה עם יערות ויסקונסין, עם חיבור לטבע, ציד וחיים על פי עונות השנה. הבחירה בשם מבטאת את אהבת אנשי המדינה לטבע הפראי שסביבם.
בקליבלנד נבחר השם Cavaliers בשנת 1970 כדי לבטא רוח של אבירות, אומץ ונאמנות – תכונות שהעיר התעשייתית רצתה לראות גם במגרש.
במיאמי, השם Heat נולד מהחום הלוהט של העיר, וגם מהאנרגיה הבוערת שמזוהה עם הסגנון המקומי.
ואילו אטלנטה הוקס (Atlanta Hawks) משמרים את זכרו של שבט הילידים האינדיאנים “Black Hawk” – שם שזכה לחיים חדשים כסמל למהירות ולגאווה.
ניו יורק – המקום שבו הכול התחיל
ניו יורק היא ביתה של קבוצת הניו יורק ניקס (N.Y. Knicks). הניקס הוא קיצור של ניקרבוקרס (Knickerbockers) כינוי ללבושם הייחודי של המתיישבים ההולנדים הראשונים בניו אמסטרדם: מכנסים רחבים שאורכם עד הברך. עם השנים הפכה המילה ניקרבוקרס לשם נרדף לניו יורקרים ותיקים, עוד מהימים שלפני גלי ההגירה הגדולים. כשנבחר השם בשנת 1946, הוא ביטא גאווה מקומית ומחווה לעיר של חלוצים, מהגרים ואנשים שלא מפחדים לחלום בגדול.
שמות שמספרים את אמריקה
כשמסתכלים על מפת ה-NBA מגלים שהיא בעצם מפה של ארה"ב עצמה – מהחלוצים של אורגון ועד הכרזת העצמאות בפילדלפיה, ממחפשי הזהב בקליפורניה ועד הקאובויז של טקסס. כל שם הוא סיפור קטן על זהות, על חלום ועל מקום.
כמו דגלים קטנים שננעצו על ציר הזמן, שמות הקבוצות הללו הם חלק מהפסיפס התרבותי של ארצות הברית: שילוב של היסטוריה, גאווה מקומית ולעיתים גם דמיון. וכמו במוסיקה, גם כאן כל עיר מנגנת את הצליל שלה: קצת ג'אז בניו אורלינס, רוק בשיקגו, וקאנטרי ביוסטון.
לסיום כמובן מוסיקה
אם צריך שיר אחד שילווה את המסע הזה, יהיה זה Born to Run של ברוס ספרינגסטין. שיר על כביש פתוח, על חופש, על תשוקה ועל האמונה שתמיד אפשר להתחיל מחדש. כמו החלוצים של פעם וכמו השחקנים של היום: כולנו נולדנו לרוץ, רק שכל אחד בוחר את הנתיב שלו.
הערה חשובה
לוגו הקבוצות מופיע כאן לצורכי המחשה ודיון בלבד. כל הזכויות שמורות לבעליהן החוקיים. השיתוף כאן נעשה על פי כללי שימוש הוגן.
Logos are shown here for illustrative and educational purposes only, under Fair Use regulations.
