ב-4 במאי 1999, באחד מאותם ימים שגרתיים בבית הלבן, יצאה הילרי רודהאם קלינטון, אז הגברת הראשונה של ארצות הברית, לאירוע שונה מן הרגיל. לא הייתה זו מסיבת עיתונאים או אירוע פוליטי, אלא טקס סמלי וטעון משמעות שנערך בוושינגטון: השקת מטבע הדולר החדש, שעליו פני אישה אינדיאנית צעירה הנושאת על גבה תינוק.
שמה היה סקאג'אווה (Sacagawea) והטבעת דמותה על גבי המטבע לא הייתה רק מחווה היסטורית, אלא הכרה בסיפור של אומץ, תבונה ואמונה, סיפור שהפך עם השנים לאחד הסמלים הנשיים הגדולים בתולדות אמריקה.
Creative Commons license
"כאשר הצטרפה סקאג'אווה למשלחת של לואיס וקלארק", כך אמרה קלינטון באותו טקס, "היא הייתה רק בת 16. היא הייתה האישה היחידה, הילידית היחידה והצעירה היחידה באותה משלחת. היא יצאה לדרך כשבנה התינוק על גבה."
עבור קלינטון, המטבע הזה לא היה רק מחווה לאישה מן העבר, אלא הוקרה לנשים הילידיות "שבמשך מאות שנים תרמו לבנייתה של אמריקה, ושעתידות לתפוס תפקידים חשובים אף יותר בעתיד".
אותו רגע, שבו נחשף המטבע לעיני הציבור, היה הרבה מעבר לטקס ממלכתי. זו הייתה הזדמנות נדירה להאיר את סיפורה של אישה אחת, שנולדה בהרי הרוקי בסוף המאה ה-18, נחטפה בילדותה, צעדה אל הלא נודע עם תינוק על גבה והובילה את אמריקה מערבה.
המסע הגדול: אמריקה מגלה את המערב
ראשית המאה ה-19 הייתה תקופה של חזון ושל שאיפה להתפשטות. ארצות הברית הצעירה, שנולדה לפני שנים ספורות בלבד (1776), חלמה להגיע מן האוקיינוס האטלנטי ועד האוקיינוס השקט.
בשנת 1803 רכש הנשיא תומאס ג'פרסון את לואיזיאנה מצרפת: הייתה זו עסקה שהכפילה כמעט בן לילה את שטח המדינה ופתחה לפניה שטח חדש, עצום בגודלו ובלתי נודע. השטח האדיר הזה, שנקרא לואיזיאנה על שמו של המלך לואי ה-14, היה עד אז נחלתה של צרפת והשתרע מן המיסיסיפי במזרח ועד הרי הרוקי במערב. כדי למפות את הארץ החדשה ולמצוא נתיב ימי אל האוקיינוס השקט, שלח ג'פרסון משלחת מחקר בראשות שני קצינים צעירים: מריוות'ר לואיס & וויליאם קלארק.
הם קיבלו משימה כמעט בלתי אפשרית: לחצות את היבשת מצפון מזרח ועד לחופה המערבי, לתעד את הצומח והחי, למפות את הנהרות, ליצור קשרים עם שבטים ילידיים, ולשוב עם ידע שיאפשר לארצות הברית להבין את העולם שמעבר לאופק.
לא הייתה זו רק משלחת של סיירים, זו הייתה שליחות לאומית וביטוי מושלם לרוח התקופה: סקרנות, אמונה בקדמה וגם לא מעט תמימות. איש מהם לא ידע אז שבלב המסע הזה תעמוד אישה צעירה אחת שתשנה את גורלו.
מי הייתה סקאג'אווה?
הילדה מן ההרים
סקאג'אווה נולדה בסביבות שנת 1788 בהרי הרוקי, באזור שבו שוכנת כיום מדינת איידהו. היא השתייכה לשבט השושוני (Shoshone), שבט שחי בין הפסגות המושלגות ועסק בציד ביזונים, איסוף צמחי מרפא ומסחר עם שבטים שכנים.
בגיל צעיר נחטפה סקאג'אווה על ידי אחד משבטי האויב, ההידסטה (Hidatsa) ונלקחה מאות קילומטרים מזרחה אל כפרי נהר המיזורי. שם, בין שבטי ההידסטה והמנדאן, גדלה הרחק ממשפחתה ומעולמה.
בשנות נעוריה היא הפכה לרעייתו של סוחר הפרוות הצרפתי-קנדי טוסן שארבונו (Toussaint Charbonneau), גבר מבוגר ממנה בהרבה, שעבד עם שבטי ההידסטה. החיים לצדו לא היו קלים, אך הם העניקו לה יתרון נדיר: שליטה בכמה שפות וידע מעמיק במנהגי שבטים שונים, ידע שיהפוך מאוחר יותר לכלי ההישרדות החשוב ביותר של המשלחת.
בשלהי 1804 הגיעו לואיס וקלארק לכפרי ההידסטה, בחיפוש אחר מתורגמן שיסייע להם לתקשר עם השבטים שבמערב. שארבונו הציע את שירותיו, אך מפקדי המשלחת הבינו במהרה שהאדם שעליו יוכלו באמת לסמוך היא דווקא אשתו הצעירה.
בחורף ההוא, כאשר האדמה כוסתה שלג, נכנסה סקאג'אווה אל דפי ההיסטוריה. היא הייתה אז בת 16 וכבר נשאה ברחמה את בנה הראשון, זמן קצר לפני שתצא למסע הארוך בחייה.
מסע עם תינוק במעלה הנהרות
בפברואר 1805 ילדה סקאג'אווה את בנה, ז'אן בפטיסט. כעבור שבועות ספורים בלבד היא כבר הצטרפה למשלחת בדרכה מערבה כשהיא נושאת את התינוק על גבה.
נוכחותה שינתה את פני המסע: משלחת חמושה של גברים עלולה הייתה להיראות מאיימת, אך אישה צעירה עם תינוק, שידרה שלום. שבטים שבדרך כלל חשדו בזרים פתחו את דלתם בפניה, ובכך התאפשרו מגעים, חילופי מידע ומעברים בטוחים.
אך תרומתה של סקאג'אווה הייתה הרבה מעבר לכך. היא שימשה מתורגמנית, מורת דרך ורופאה טבעית: היא זיהתה צמחי מאכל ומרפא, ידעה כיצד לחצות נהרות סוערים או למצוא נתיב בטוח בין ההרים, ולעיתים שימשה כמצפן אנושי שעליו יכלו לואיס וקלארק להישען. כך כתב מריוות'ר לואיס: "האישה הזאת, אף שלא נאלצה, נראתה לעיתים קרובות כמי שמחזיקה במפתח להצלתנו".
ברגע הדרמטי ביותר של המסע, כשהגיעו להרי הרוקי, התברר כי ראש שבט השושוני שמולם, הוא אחיה האובד של סקאג'אווה: קמיהוואייט (Cameahwait). הפגישה הזו הצילה את המשלחת: בזכותה הם קיבלו סוסים, מזון ומדריכים, והצליחו להמשיך בדרכם מערבה.
Creative Commons license by Charles Marion Russell
אותה ילדה שנחטפה מביתה הפכה לגשר שחיבר בין עולמות: בין הילדות להיסטוריה, ובין שבטים נידחים לבין המולדת החדשה שעתה נולדה.
רגעים של אומץ: סיפורים קטנים ממסע גדול
המסע בן השנתיים היה רצוף סכנות והפתעות, ובכל אחת מהן מילאה סקאג'אווה תפקיד מכריע. באחת הסופות כמעט והתהפכה סירתם יחד עם כל הציוד והיומנים. בעוד הגברים נלחמים בגלים, סקאג'אווה זינקה אל תוך המים והצילה את המפות, כלי המדידה והמסמכים. לואיס כתב ביומנו: "האישה הצעירה הראתה תושייה רבה, והצילה לנו את עמלנו כולו".
ברגעי רעב קשים זיהתה סקאג'אווה צמח בר בשם קַמַס (Camas), פקעת אכילה הגדלה במישורי איידהו. היא לימדה את הגברים כיצד לקלות אותה באש עד שתתרכך ותהיה למזון מזין. אותו שורש פשוט הציל את חייהם של אנשי המשלחת.
לאחר ירידתם מן ההרים תשושים ורעבים, עמדו החוקרים בפני סכנת עימות עם שבט נז-פרס (Nez Perce). סקאג'אווה דיברה עם הנשים המקומיות, הרגיעה את החשדנות והביאה למפנה ביחס אליהם. קלארק כתב ביומנו: "אלמלא האישה, ספק אם היינו זוכים לחיים".
כאשר נדרש הצוות לבחור מקום למחנה החורף, נערכה הצבעה שבה השתתפו כל אנשי המשלחת ובהם גם יורק, העבד השחור של קלארק, וסקאג'אווה עצמה. כך הפכה הצעירה האינדיאנית לאחת הנשים הראשונות בהיסטוריה האמריקאית שזכו להשמיע את קולן בהחלטה דמוקרטית, למעלה ממאה שנה לפני שנשים זכו לכך בחוק (1920).
סוף המסע והחיים שאחריו
באביב 1806 חזרה המשלחת מגדות האוקיינוס השקט, לאחר מסע שנמשך יותר משנתיים וארך כ-13,000 קילומטרים. כך סיכם קלארק ביומנו: "האישה סקאג'אווה הייתה מקור קבוע לעידוד: היא מעולם לא איבדה את עשתונותיה".
קלארק דאג מאוחר יותר לחינוכו של בנה ז'אן בפטיסט, שהפך לגבר משכיל, טייל באירופה ואף זכה להערכה בקרב מטיילים וחוקרים בני דורו.
על גורלה של סקאג'אווה עצמה קיימות שתי גרסאות: על פי אחת מהן, היא מתה ממחלה בשנת 1812 בגיל צעיר מאוד. על פי גרסה אחרת, היא חזרה לשבטה וחיה עוד שנים רבות תחת השם "Porivo" (האישה השקטה), עד מותה בשנת 1884.
במאה ה-19 היא כמעט ונשכחה, אך בראשית המאה ה-20 הפכה סקאג'אווה לדמות מופת של אומץ נשי ופורצת דרך. בתי ספר, נהרות ופסגות הרים נקראו על שמה, וכמובן הוקמו לזכרה לא מעט אנדרטאות. הידועה ביותר נמצאת במדינת אורגון, מציגה אותה מביטה מערבה אל האופק ואל העתיד, בדיוק כפי שעשתה כל חייה.
CCL by EncMstr
חשיבות המסע: אמריקה מציירת את עצמה לראשונה
כאשר שבה משלחת לואיס וקלארק אל סנט לואיס באוגוסט 1806 היא התקבלה בהתלהבות עצומה. במשך יותר משנתיים לא נשמע מהם קול, וכעת הם חזרו עייפים ומצולקים, אך נושאים עמם אוצר מידע שאין שני לו.
במהלך המסע תיעדו שני המפקדים ואנשיהם עולם שטרם נחשף לעיני האדם הלבן. הם אספו מאות דגימות של צמחים ובעלי חיים, הם תיארו לראשונה את דוב הגריזלי, את הביזון, את איילי הפרונגהורן ואת נופי הרי הרוקי. מריוות'ר לואיס, שהיה חוקר טבע מחונן ותלמידו של הנשיא ג'פרסון, רשם ביומניו אלפי תצפיות מדעיות על הצומח, החי והאקלים של אזורי הספר.
ויליאם קלארק, קרטוגרף בעל כישרון נדיר, צייר מפות מדויקות של הנהרות, העמקים וההרים, מפות שישמשו את אמריקה במשך עשרות שנים בבניית דרכים, יישובים וערים.
אך לא פחות חשובים מהמפות ומהדגימות היו המפגשים האנושיים. היומנים הכילו תיאורים של עשרות שבטים, שפות, מנהגים וטקסים. הודות לסקאג'אווה הצליחו החוקרים להבין את יחסי הגומלין בין העמים הילידיים במערב, את דרכי הסחר העתיקות ואת המסורות שעברו מדור לדור. באמצעותה תועד לראשונה עולם שלם של תרבות ילידית, עולם שנמצא מעבר לגבולות המפות המוכרות.
עם שובם נמסרו היומנים והאוספים לנשיא תומאס ג'פרסון, שהורה לשמרם ולפרסם את תמציתם לציבור. הידיעות החדשות עוררו גלים של סקרנות ופתיחת נתיבים מערבה: חוקרים, סוחרים, מתיישבים וחולמי עתיד שהלכו בעקבותיהם של לואיס וקלארק.
כך הפך המסע לאבן הפינה של הרעיון המכונה "Manifest Destiny": האמונה כי על ארצות הברית לפרוש את כנפיה מן האטלנטי ועד האוקיינוס השקט.
אך מאחורי המפות והדיווחים הסתתרה דמות אחת שלא ביקשה לעצמה תהילה: אישה צעירה ואם, שבלעדיה לא היה המסע הזה מתועד כלל. בעוד שמות הגיבורים נחקקו בסלע, שמה של סקאג'אווה נכתב תחילה רק בהערות שוליים. רק מאוחר יותר כשאמריקה התבגרה, היא למדה להאיר את פניה באור אחר: אור של תעוזה, חכמה ונשיות.
בשנת 1954 במלאת 150 שנה לצאת המשלחת, הונצחו דמויותיהם של לואיס וקלארק על בול, ואילו סקאג'אווה זכתה לכבוד הזה בשנת 1994 כחלק מסדרת בולים הנושאת את השם Legends of the West.
מה עשו לואיס וקלארק בהמשך?
בשנת 1806 מינה הנשיא ג'פרסון את לואיס לתפקיד מושל טריטוריית לואיזיאנה, וקלארק נתמנה בשנת 1813 למושל טריטוריית מיזורי.
מסמל ילידי לגיבורה אמריקאית
דמותה של סקאג'אווה עברה דרך ארוכה: מן הילדה האנונימית שנולדה בכפר קטן בהרי הרוקי ועד למעמד של אייקון לאומי. במשך דורות היא נחשבה לדמות שולית, "האישה שלצד הגיבורים", אך במאה העשרים עברה דמותה מהפך. היום ברור שסקאג'אווה לא רק ליוותה את ההיסטוריה, היא יצרה אותה.
בתחילת המאה העשרים, בעידן שבו נשים נאבקו על זכות הבחירה, הפכה סקאג'אווה לסמל של תעוזה נשית ושל שילוב נדיר בין תבונה, אומץ ואימהות. סופרות ואקטיביסטיות אימצו את סיפורה כדוגמה לאישה שפרצה גבולות כשהעולם עוד היה שייך לגברים. הדמות שנראתה פעם שולית הפכה בהדרגה לדמות מחנכת ומעצימה.
בשנת 1999 הוחלט להנציח את פניה על מטבע חדש : הדולר המוזהב של סקאג'אווה, שתוכנן בידי האמנית והפסלת גלנה גודקר (Glenna Goodacre). גודקר בחרה לתאר אותה כאֵם, לא כלוחמת ולא כגיבורה עטורת תהילה, אלא כאישה צעירה הנושאת את בנה על גבה. מבטה שקט אך נחוש, ראשה פונה לאחור אל ההיסטוריה ואל הזיכרון.
מאחר שאין כל דיוקן מקורי של סקאג'אווה, חיפשה גודקר אישה שתוכל לגלם את רוחה. כך מצאה את רנדי'ל הדו טטון (Randy’L He-dow Teton), בת שבט השושוני-באנוק, בדיוק כמו סקאג'אווה עצמה. רנדי'ל שהייתה אז סטודנטית צעירה לאמנות באוניברסיטת ניו מקסיקו, שימשה כמודל לדיוקן. היא סיפרה מאוחר יותר: "לא הייתי סקאג'אווה בעצמי, אך נשאתי את רוחה. חשבתי על הדרך הארוכה שעשתה ועל הילד שעל גבה". כך הפכה דמותה של רנדי'ל הדו טטון לפניה של סקאג'אווה החדשה: סמל של רצף היסטורי, של זיכרון ושל הכרה בתרבות הילידית שהייתה כאן מאז ומעולם.
כאשר הושק המטבע בטקס חגיגי בוושינגטון, אמרה הילרי קלינטון: "בכל יום שבו נשתמש במטבע הזה ניזכר שאנו אומה של עמים רבים ותרבויות שונות, המאוחדים בחזון משותף של חירות, צדק וכבוד".
מאז הפכה סקאג'אווה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הרעיון של אמריקה הרב תרבותית: אמריקה שבה נשים, ילידים, אפרו-אמריקאים ומהגרים, כולם שותפים לסיפור הלאומי. פסליה מוצבים בקפיטול בוושינגטון, בבתי ספר ובפארקים לאומיים, ובתרבות האמריקאית היא נתפסת כסמל לפיוס, להתמדה ולכוח שקט. בארץ שגיבוריה היו לרוב גברים לבנים חמושים, סקאג'אווה מציגה סיפור אחר: סיפורה של אישה צעירה, אם ילידית, שעיצבה את דרכה של אומה שלמה מבלי להרים את קולה, אלא רק את ראשה.
המשך דרכה של סקאג'אווה על המטבע
המטבע המוזהב שעליו דמותה של סקאג'אווה יצא לראשונה למחזור בשנת 2000, ונועד להיות חלק ממטבעות הדולר השוטפים של ארצות הברית. אולם הציבור האמריקאי שהתקשה להיפרד משטר הדולר המוכר, שמר את המטבע בעיקר כמזכרת.
למרות זאת, הוא מעולם לא נעלם. החל משנת 2010 הושקה סדרת ההמשך: Native American $1 Coin Program, סדרה שבה בכל שנה מופיע עיצוב חדש של המטבע בצדו האחורי, המציג דמויות ונושאים מתרבות הילידים האמריקאים: ממנהיגים רוחניים ועד חוקרים, מדענים ואמנים. הצד הקדמי של המטבע, שעליו דמותה של סקאג'אווה ובנה הקטן ז'אן בפטיסט, נותר זהה. כך היא ממשיכה גם במאה ה-21 להוביל את דרכה של אמריקה – הפעם לא בשבילים ובנהרות, אלא בידיהם של מי שעדיין מחזיקים המטבע הקטן הזה, הנושא את פניה וסיפורה.
לסיום כמובן מוסיקה
כדי ללוות את סיפורה של סקאג'אווה, האישה הצעירה שצעדה עם תינוק על גבה אל הלא נודע, בחרתי בקטע מוסיקלי הנושא עמו את אותה רוח של מסע, שקט פנימי וגעגוע למרחבים.
היצירה "Honorable Sky" מאת קרלוס נקאי ופיטר קייטר, משלבת בין פסנתר מודרני לחליל אינדיאני עתיק, בין שמיים לאדמה, בין מסורת למודרניות. קייטר, פסנתרן ומלחין אמריקאי עטור פרסי גראמי, ונקאי, מאסטר לחליל הילידי של שבטי הנאוואחו והאוטו, מצליחים ליצור כאן דיאלוג מוסיקלי שמספר את סיפורה של יבשת שלמה, בין קול האדם לנשימת הרוח. כמו סקאג'אווה, גם המוסיקה הזאת מהדהדת את הדרך הארוכה מערבה: מסע של גילוי, פיוס ותקווה.
